Use LEFT and RIGHT arrow keys to navigate between flashcards;
Use UP and DOWN arrow keys to flip the card;
H to show hint;
A reads text to speech;
2043 Cards in this Set
- Front
- Back
|
שוּפין |
כלי המשמש להשחזה. |
|
|
דפתר |
מחברת. |
|
|
מחוש |
מי שחש כאב. |
|
|
דיראון עולם |
חרפה נצחית. |
|
|
עצה |
שם כולל לעצים. |
|
|
אימות |
אישור כי יש אמת בדבר. |
|
|
אימתי |
מילת שאלה: מתי? |
|
|
אֵיפָה ואֵיפָה |
נקיטת אפליה בין האחד לאחר. |
|
|
איש חיקה |
בעלה. אשת חיקו- אישתו. |
|
|
אַכְסַדְרָה |
מרפסת; לובי. טרקלין. מסדרון. |
|
|
אֳלוּנְטִית |
מגבת. |
|
|
אילחוש |
ערפול התחושה. נטרול תחושת הכאב במכוון. |
|
|
אַמְבָּר |
אסם תבואה. מילים נרדפות: אסם, ממגורה. |
|
|
אֶמְבַּרְגּוֹ |
חרם כלכלי על המדינה או גוף; מצור. |
|
|
אמודאי |
צוללן. איש צפרדע. |
|
|
אָמוֹרְפִי |
חסר צורה. |
|
|
אמר אל ליבו |
חשב והרהר לעצמו. |
|
|
אמתחת |
תרמיל. ילקוט. שם באמתחתו= נאמר על מי שארז תרמיל ויצא לדרך. |
|
|
אמתלה |
תירוץ. תואנה. |
|
|
אנקול |
וו. קרס. |
|
|
אסדה |
רפסודה. דוברה. |
|
|
אִסְפְּלָנִית |
פלסטר. אגד. רטייה. |
|
|
אַסְקוּפָּה נִדְרֶסֶת |
כינוי לאדם מושפל. שכולם רומסים אותו כמפתן הדלת. |
|
|
אסקופה |
סף. מפתן. |
|
|
אֶפֶס קָצֵהוּ |
רק חלק קטן ממנו. |
|
|
אפסר |
רצועה הנכרכת סביב צוואר הבמה. |
|
|
אִצְטַבָּה |
מדף. |
|
|
איצטגנין |
אסטרולוג. חוזה בכוכבים. |
|
|
אֶצְעָדָה |
צמיד. תכשיט לקישוט הזרוע או הרגל. |
|
|
אֶקְלֶקְטִי |
שנבחר ממקורות שונים ומגוונים. |
|
|
אֳרוּכָה |
גלד. הרקמה הבריאה המתחדשת על פצע. |
|
|
ארחו וריבעו |
דרכי ההתנהגות של אדם (או של בעל חיים). |
|
|
אורך אפיים |
איפוק, סבלנות, התגברות על הכעס. |
|
|
אבד עליו הכלח |
שאיבד מערכו. התיישן |
|
|
אבן שאין לה הופכין |
בהשאלה: נאמר על דבר שלאף אחד אין עניין בו. |
|
|
אגן |
ספל. קערה. |
|
|
אדוה |
גלים קטנים. |
|
|
אוצר בלום |
פריט ערך שהיה חבוי; בהשאלה: אדם בעל ידע רב. |
|
|
אורחה |
שיירה. שימוש נפוץ: אורחת גמלים. |
|
|
אורים ותומים |
מקור ידע מוסמך שאין לערער עליו; חלק מהחושן הנישא על הכהן הגדול. |
|
|
אוושה |
רחש קל. שימוש נפוץ: אוושה בלב, אוושת הגלים. |
|
|
אוזניו כרויות |
נמצא בהאזנה. קשוב. ההיפך: אוזניים ערלות. |
|
|
אָטֶלְיֶה |
חדר העבודה של האמן. סטודיו. |
|
|
אִטְּרוּת |
שליטה טובה יותר ביד שמאל מאשר בימין. |
|
|
אֶזוֹטֶרִי |
חבוי, נסתר; דבר הנאמר רק למעטים. |
|
|
אספלנית |
פלסטר. אגד. רטייה. |
|
|
אפסר |
רצועה הנכרכת סביב צוואר הבהמה. |
|
|
בא בטרוניה עימו |
בא בתלונות נגדו. התקיף אותו. |
|
|
באיבו |
בצעירותו. בעודו באיבו- בעודו צעיר. |
|
|
בֵּאוּר |
פירוש. מתן הסבר. |
|
|
בָּאוּשׁ |
מסריח, רקוב, מקולקל. |
|
|
באשר על כן |
לפיכך. לכן. |
|
|
בְּדוּתָה |
אגדה, סיפור מומצא שלא היה ולא נברא. |
|
|
בדל |
שריד. קצה. מילה נרדפת: שמץ. |
|
|
בדמי ימיו |
בצעירותו. במיטב שנותיו. בשיא אונו. ההפך: בערוב ימיו. |
|
|
בּוּצִית |
סירה קטנה. |
|
|
בּוּר |
אדמת בור= אדמה לא מעובדת; אדם בור= חסר השכלה. הדיוט. |
|
|
בוררות |
פעולת בירור משפטי בין הצדדים הבאים להתדיין. |
|
|
בּוֹש |
התבייש, נכלם; התאכזב. |
|
|
בושש |
התמהמה, איחר. |
|
|
ביזור |
פיזור. חלוקה. שימוש נפוץ: ביזור סמכויות. |
|
|
בָּזִיךְ |
קערית קטנה. ספל. |
|
|
בחצי פה |
בהיסוס; ללא רצון. בלב כבד. |
|
|
בחש בקדרה |
השפיע. היה מעורב. לעיתים בקונוטציה שלילית. קדרה= כלי להכנת תבשיל. |
|
|
בּטָּאוֹן |
כתב עת לביטוי דעות. |
|
|
בַּטּוּחָה |
ערבות. ערובה לדבר מה. |
|
|
בָּטֵל בְּשִׁשּׁים |
מזערי, שאינו חשוב, מיעוט שאינו ניכר בתוך הרוב השונה ממנו. מינורי. |
|
|
בטש |
ריסק. דרס. רמס. |
|
|
בֵּיבָר |
גן חיות. כמו כן: מכרסם קטן. |
|
|
בין המצרים |
במצב דחוק, ללא מוצא. |
|
|
בין השיטין |
בין השורות; בהשאלה: במרומז. |
|
|
בין השמשות |
הזמן לאחר שקיעת השמש ולפני הופעת הכוכבים. |
|
|
בירנית |
מצודה. |
|
|
בית אימון |
לול אפרוחים עד גיל חודש. |
|
|
בית גנזים |
ארכיון. |
|
|
בית מידות |
בית גדול. סיומת מידות בביטוי מסמלת דבר גדול. |
|
|
בית נתיבות |
תחנת רכבת; טרמינל בנמל התעופה. |
|
|
בְּיֶתֶר שׂאֵת |
במרץ רב יותר. בעוצמה גבוהה יותר. |
|
|
בִּכְדִי |
לחינם. לשווא. לריק. לא בכדי= לא סתם, לא לחינם. |
|
|
בכל פה |
באופן תקיף. באופן מודגש. |
|
|
בכפיפה אחת |
בצוותא. ביחד; במקום אחד. |
|
|
בכר |
גמל צעיר. |
|
|
בַּלְדָּר |
שליח, דוור. |
|
|
בלב ולב |
במרמה. בצביעות. בחוסר כנות. |
|
|
בלואים |
בגדים מרופטים וישנים. |
|
|
בלע |
רשע. שחיתות. שימוש נפוץ: דברי בלע= השמצות וגידופים. |
|
|
בלתי אמצעי |
באופן ישיר. ללא מתווכים. שימוש נוסף: אובייקטיבי. שאינו. |
|
|
בלתי נדלה |
אינסופי. שלא נגמר. |
|
|
בלתי נלאה |
אינסופי. בלתי נגמר. |
|
|
במחי יד |
בבת אחת. מבלי להתאמץ. |
|
|
במפגיע |
באופן תקיף ואסרטיבי; באופן בוטה. |
|
|
במצח נחושה |
בחוצפה. בעקשנות. |
|
|
במשורה |
בכמות מזערית. משורה היא כלי קיבול קטן. |
|
|
בן כיבוש |
שניתן להשתלט עליו בכוח, שניתן ללכוד אותו. |
|
|
בן תשחורת |
נער צעיר. בא מהמילה שחר. |
|
|
בעיבורו |
בקצהו, בנקודה הרחוקה ביותר (ההפך מטבור- במרכז). |
|
|
ביעור |
השמדה. סילוק. שימוש נפוץ: ביעור חמץ. |
|
|
בְּעֶטְיוֹ |
בגללו. בעקבות דבר שאירע. בשל דבר שאירע. |
|
|
בעל כורחו |
מי שהכריחו אותו אותו לעשות דבר מה בניגוד לרצונו, אנוס. |
|
|
בעל פלוגתא |
יריב, מי שאינו מסכים עם האחר. פלוגתא= מחלוקת. |
|
|
בַּעַר |
בור. חסר השכלה. הדיוט. |
|
|
בִּפְרוֹטְרוֹט |
באופן מפורש. לפרטי פרטים. |
|
|
ביצור |
חיזוק מבנה, מיגון, הפיכה למבצר. |
|
|
בצע |
הון, רווח (לרוב כזה שלא הגיע ביושר). |
|
|
בצר לו |
בשעה בה היה נתון במצוקה. |
|
|
בקדחנות |
שנעשה באופן נחפז. במרץ רב. באופן בהול. בהתלהבות. |
|
|
בָּר |
שם כללי למיני דגנים ולתבואה נקייה לאחר פעולת הדיש. |
|
|
בַּר |
נקי וטהור. בר לבב- אדם ישר. |
|
|
בַּר בֵּי רַב |
תלמיד בבית מדרש. |
|
|
בר עונשין |
אחראי למעשיו. |
|
|
בר שפיטה |
דבר מה שניתן לשפוט, שניתן לקיים בהקשרו דיון משפטי. |
|
|
בר- סמכא |
שיש בידיו סמכות. בהשאלה: שניתן לסמוך על חוות דעתו. |
|
|
ברא |
כרת. עקר עצים. |
|
|
בריה |
אדם או בעל חיים. ישות. |
|
|
בריח |
מנעול לדלת או לשער. |
|
|
בריש גלי |
בפומבי. בפרהסיה. ההפך: בחדרי חדרים. |
|
|
ברך על המגמר |
בירך על דבר או תהליך שהסתיים. |
|
|
בורסקאי |
מעבד עורות. לעיתים יופיע כבורסקי. |
|
|
בשפה רפה |
בהיסוס; בדיבור שאינו ברור לגמרי. |
|
|
בת קול |
הד. קול החוזר מההרים או בחדר ריק. |
|
|
בת צחוק |
צחוק קל. |
|
|
גאול |
מי ששוחרר מעול. פדוי שבי. |
|
|
גוב |
בור, פנים, מאורה. גוב האריות: מאורת האריות, ובהשאלה: מקום מסוכן ביותר. |
|
|
גבבה |
שאריות אשפה. פסולת. |
|
|
גיבוב |
איסוף דברים לערימה חסרת סדר. |
|
|
גדירה |
מניעה; הקמת גדר. |
|
|
גופי דברים |
עיקרו של דבר. |
|
|
גזוזטרה |
מרפסת. |
|
|
גזיר |
פיסה. חתיכה; קטע גזור מתוך דבר מה- כגון 'גזיר עיתון'. |
|
|
גזל משפטו |
שפט אותו שלא באובייקטיביות. הפלה אותו לרעה. |
|
|
גוזמא/ גוזמה |
הפרזה, הגזמה בתיאור דבר מה. |
|
|
גָּזַר כְּלָיָה |
השמיד. חיסל. גרם ליחסולו של דבר מה. |
|
|
גזרה שווה |
השוואה וטיפול בין שני עיניינים דומים באופן דומה. ההיפך: איפה ואיפה. |
|
|
גיחה |
זינוק, תנועה, טיסת מטוס לביצוע משימה. |
|
|
גיס חמישי |
כינוי לבוגד מבית. אדם שבגד בסביבת מוצאו. |
|
|
גל |
ערימה. תל. |
|
|
גַלָּב |
ספר. שעיסוקו הוא בספרות. |
|
|
גילוי דעת |
אמירה פומבית המביעה עמדה עקרונית. |
|
|
גלום |
מוכמן. חבוי; 'פוטנציאל גלום'= יכולת שקיימת וטרם מומשה. |
|
|
גלעד |
מצבת זיכרון. |
|
|
גומחה |
שקע קטן בקיר, מקום להציג בו דבר מה קטן. |
|
|
גמר אומר |
החליט. |
|
|
גמר עליו את ההלל |
הרבה לשבח אותו. |
|
|
גנב דעת פלוני |
הערים עליו. רימה אותו. |
|
|
גנבת דעת |
מעשה רמאות. |
|
|
גנזך |
ארכיון. ארכיב. בית גנזים. |
|
|
גרידא |
בלבד. אך ורק. נטו. |
|
|
גריפה |
פינוי, סחיבה; גרף רווח= הרוויח. גריפת מים= פעולת המגב בשטיפת רצפה. |
|
|
גרס |
העלה סברה, השערה, חשב דבר מה. |
|
|
גושפנקה |
חותם רשמי. אישור רשמי (לעיתים יופיע- גושפנקא). |
|
|
דא עקא |
זו הצרה, זה הדבר הרע, יש בעיה. |
|
|
דאב |
כאב, נעצב מאוד. לדאבון ליבו= לצערו. |
|
|
דבק בידו דבר |
לקח דבר בגניבה |
|
|
דבוקה |
צרור פצצות או צנחנים הצונחים בו זמנית ממטוס. |
|
|
דיבר על ליבו |
שכנע אותו. הפציר בו. |
|
|
דיברי בלע |
השמצות. גידופים. מילה נרדפת: דיבה. |
|
|
דיברי הבאי |
דברי הבל. שטויות. |
|
|
דברי חלקות |
דברי חנופה שנאמרים בעורמה. בחלקלקות. יכול להופיע גם כ- לשון חלקות. |
|
|
דג רקק |
כינוי לאנשים חסרי חשיבות (רקק= ביצה). |
|
|
דידוי |
צליעה; קיפוץ. ניתור. מילה דומה: הידוס. |
|
|
דובב |
גרם לחברו לדבר. |
|
|
דוברה |
אסדה. רפסודה. |
|
|
דוגם |
מי שמודד דברים באופן מדגמי. |
|
|
דוֹגְמָה |
הנחה מבוססת ומקובלת. דוגמטי- מבוסס, שיש לקבלו כדבר מוסכם ומחייב. |
|
|
דּוּד |
סיר גדול (מילה נרדפת- יורה). סל דגול. |
|
|
דוה |
כואב, מוכה יגון, שרוי באבל. |
|
|
דוודים |
צורת הריבוי של דוד (דוד שמש לדוגמה). |
|
|
דווי |
כואב, מיוסר, אבל. שימוש נפוץ: על ערש דווי= במיטת חוליו, על סף המוות. |
|
|
דחה אותו בקש |
פטר אותו בתירוץ עלוב. |
|
|
דיצה |
שמחה. גילה. עליצות. חדווה. גיל. רינה. |
|
|
דלוח |
עכור, לא צלול. |
|
|
דלפון |
עני. רש. אביון. |
|
|
דלק |
בער, בהשאלה: להט; רדף אחרי מישהו. |
|
|
דנא |
הזה. שימוש נפוץ: במקרה דנא= במקרה שלפנינו. ביטוי נרדף: במקרה דנן. |
|
|
דנן |
הנל. הזה. שימוש נפוץ: במקרה דנן= במקרה שלפנינו. |
|
|
דעתו בדוחה |
שמח. |
|
|
דעתו נוחה מ... |
שבע רצון מדבר מה או ממישהו. |
|
|
דעתן |
בר דעת. עומד על דעתו בנחישות. |
|
|
דקדוקי עניות |
הקפדה יתרה ומוגזמת על פרטים שאינם משמעותיים, קפדנות. |
|
|
דר בכפיפה עם... |
שוהה במחיצת פלוני. |
|
|
דראון |
חרפה, גנאי. |
|
|
דרגש |
ספה נמוכה. שרפרף נמוך. מילה דומה: הדום. |
|
|
דרדרת |
מפולת סלעים. |
|
|
דרך חתחתים |
דרך רצופת קשיים ומכשולים. |
|
|
דרך כוכבו |
האיר כוכבו. נאמר על מי שהצליח וזכה לתהילה. ההיפך: שקעה שמשו. |
|
|
דָּשׁ |
רמס, דרס. |
|
|
דַּשׁ |
קפל בחלקו העליון של הבגד, דש הבגד. |
|
|
דָּשֵׁן |
שמן, מלא כל טוב. |
|
|
הושם לאל |
הופרע, הוכשל. |
|
|
חווק |
שלב בסולם |
|
|
הֲבַאִי |
הגזמה; דברי שטות. ביטוי: דברי הבאי= דברי הבל. |
|
|
הבטן הרכה |
נקודת התורפה. החלק הפגיע. |
|
|
הביל |
לח. ספוג באדי מים. |
|
|
הֶגֵּד |
הודעת דבר מה, אמירה, הוכחה. |
|
|
הֲדוֹם |
שרפרף. משענת נמוכה לרגל. מילה דומה: דרגש. |
|
|
הידוס |
צליעה. דידוי. |
|
|
הידריך מנוחתו |
הפריע לו. הפר את מנוחתו. |
|
|
ההין |
העז. לא פחד. |
|
|
הולך בתלם |
כינוי לאדם הנוהג כפי שהתבקש. |
|
|
היודעות |
התכנסות לפגישה. |
|
|
הועם |
הוכהה, הפך לקודר. |
|
|
היזה |
התיז נוזל. |
|
|
הזיה |
התזת נוזלים. |
|
|
הזמה |
הוכחת דבר כדבר שקר. הפרכה. |
|
|
החלה |
יישום; מתן תוקף. |
|
|
החצין |
הפגין כלפי חוץ. ההפך: הפנים. |
|
|
הֶחָשָׁה |
זירוז. דרבון. האצה. |
|
|
הֶחְשָׁה |
שתק. דמם; השתיק. |
|
|
הטלת איפול |
טשטוש העובדות על דבר מסוים על מנת למנוע חשיפה. |
|
|
היטעים |
הדגיש חלק ממילה או מילה ממשפט. |
|
|
הידס |
צעד בצליעה. ניתר. דידה. |
|
|
היה לו לזרא |
נמאס לו. קצה נפשו. |
|
|
היה לצנינים בעיניו |
הרגיז אותו; הפריע לו עד כדי כך שלא יכל לסבול עוד (צנין= קוץ). |
|
|
הָיָה סִפֵק בְּיָדוֹ |
היה יכול, הייתה לו אפשרות. |
|
|
היטיב את לבו |
זלל. סעד היטב. |
|
|
הינו הך |
אותו הדבר. |
|
|
היתה לו עדנה |
היה במצב של רוגע ושלווה. |
|
|
היכה גלים |
עורר הדים. התפרסם וגרר תגובות רבות. |
|
|
היכה על חטא |
התחרט. הצטער. |
|
|
הלאמה |
העברה מידיים פרטיות לידי המדינה. ההפך: הפרטה. |
|
|
הַלָּה |
הזה. הנל. |
|
|
הלין |
התלונן. התאונן; נתן מקום מחסה ולינה לאורח; עיכב (הלנת שכר). |
|
|
הלך לשוח |
טייל. שוח= תאנים. |
|
|
הלך מדחי אל דחי |
נכשל פעם אחר פעם. התדרדר. |
|
|
הלך רכיל |
הלעיז. השמיץ. הוציא דיבה. |
|
|
הלנה |
מתן תלונה, התלוננות. |
|
|
בד בבד |
באותו הזמן. במקביל. באופן סימולטני. |
|
|
הלעיז |
הוציא דיבה, ריכל. |
|
|
המיה |
נהיה, תשוקה לדבר מה; המית הגלים- רחש הגלים. |
|
|
הניא |
עיכב; הכשיל. מנע. גרם לביטול דבר מה. שכנע אותו לשנות את החלטתו. |
|
|
היסכין |
התרגל. הסתגל. |
|
|
היסמיך |
קרב שני עניינים זה לזה; עיבה, גרם לדבר להיות סמיך; העניק סמכות לאחר; שכנע. |
|
|
הֲסָרַת הַלּוֹט |
חשיפה של דבר מה מוסתר. |
|
|
הסתופפות |
התעכבות. השתהות; שהייה במקום מסוים באופן תדיר. |
|
|
העלה ארוכה |
הגליד. נרפא. ארוכה= גלד. |
|
|
העלה מתהום הנשייה |
החזיר לתודעה דבר שכבר נשכח. |
|
|
העלה על נס |
רומם. האדיר. הילל. |
|
|
היפדות |
גאולה של מי ששולם בעבורו כופר. פדוי= שבוי ששוחרר. |
|
|
הפיל חיתתו על |
הפחיד את. איים על. הילך אימים על אדם. |
|
|
הפקעה |
הלאמה. החרמת רכוש מידי הפרט לידי המדינה. |
|
|
הצר צעדיו |
הפריע לו. קיצץ את כנפיו. הגביל אותו במעשיו. |
|
|
הצר על.. |
הצטער על הדבר. |
|
|
הקצאה |
הקצבה. הפרשה; מינוי. הצבה למטרה מסוימת. |
|
|
היקרות |
היפגעות; היפגשות. נקרה בדרכו- פגש בו. |
|
|
הירהיב |
נישא, עורר גאווה. בהשאלה: העז. |
|
|
הֲרֵינִי |
הנני, אני כאן. |
|
|
הרף! |
הרפה! הנח לדבר! |
|
|
הִשְׁכִּין |
הושיב, יישב. |
|
|
הִשְׁתָּאוּת |
פליאה. השתוממות. תדהמה. |
|
|
השתנק |
נחנק, נלחץ. |
|
|
הִשְׂתָּרֵר |
שרה במקום, השתלט. |
|
|
השתתה |
ביסוס. |
|
|
התבטל בפני אדם אחר |
התנהג מול אדם אחר כאילו היה הוא עצמו נחות מהאחר. |
|
|
התגשם |
קרה, התקיים; קיבל צורה של גוף; נהיה מגושם. |
|
|
התחקות |
מעקב. חקירה. בדיקה מדוקדקת. |
|
|
התליה |
דחיית טיפול בדבר מה, עשייתו תלוי ועומד. התלית הליכים= עיכוב תהליכים. |
|
|
התנצח |
התווכח. התפלמס. |
|
|
התעמרות |
התאכזרות. התעללות. |
|
|
התפעמות |
הזדעזעות, התרגשות רבה. |
|
|
התרה |
התרופפות; פתיחת קשר; רישיון. אישור. |
|
|
התרסה |
התקוממות נגד. התנגדות. מרד. |
|
|
התרעם |
התרגז. זעם. התלונן. |
|
|
וֵילָאוֹת |
צורת הרבים של וילון אחד. |
|
|
וָעֶד |
לנצח. שימוש נפוץ: לעולם ועד. |
|
|
וָעוּד |
מי שהוזמן לוועידה; מי שהוזמן למקום כלשהו, מי שנועד עם מישהו. |
|
|
זאת ועוד... |
נוסף על כך. |
|
|
זב |
נטף, נזל. |
|
|
זבן |
עוסק במכירה. תגרן. נוכל. |
|
|
זֵד |
רשע. שעושה דברים רעים בכוונה תחילה. |
|
|
זה לא כבר |
לא מזמן. יכול להופיע גם באופן הבא: זה לא מכבר. |
|
|
זה מכבר |
לפני זמן רב. מזמן. |
|
|
זִוֵּד |
ארז צרור, הכין חבילה, צייד. |
|
|
זיווד |
העמסת ציוד לכלי רכב או חדר; קשירה של חפצים לכדי חבילה. |
|
|
זוטא |
קטן. זעיר; שולי. חסר חשיבות. |
|
|
זוטות |
דברים חסרי משמעות. שימוש נפוץ: אל תתעסק בזוטות. |
|
|
זָחוּחַ |
יהיר. מתנשא. חצוף. |
|
|
זיז |
בליטה; תנועה קלה. תזוזה. |
|
|
זילות |
ביזוי. זלזול. חוסר כבוד. שימוש נפוץ: הואשם בזילות בית המשפט. |
|
|
זיע |
רטט. תנועה קלה. תזוזה. רעדה. |
|
|
זכה לעדנה |
זכה להכרה מחדש. הוחזרה עטרתו. |
|
|
זיכיון |
צדקה; קבלת זכויות: לדוגמה. קבלת זכויות למכור מוצריה של חברה אחרת. |
|
|
זַלְזַל |
ענף דק. |
|
|
זלעפה |
רעדה, חלחלה. גשם זלעפות או רוח זלעפות= גשם ורוח חזקים. |
|
|
זְמוֹרָה |
ענף גפן. |
|
|
זקיפה |
הוספה לזכות או לחובה; הרמה. הצבה. |
|
|
זרבובית |
פיה של צינור או של כלי המכיל נוזלים. |
|
|
זרה |
פיזר, הפיץ. |
|
|
זרה חול בעיניו |
הטעה אותו בכוונה. גרם לו לראות דברים בצורה שגויה. |
|
|
זרנוק |
צינור המשמש להשקיה או לכיבוי. |
|
|
חבוש (מי שחבשו אותו) |
קשור, בעל חיים הנתון באוכף או ברתמה. |
|
|
חבל |
כאב; בדרך כלל נאמר על כאבים בזמן הלידה- חבלי לידה. |
|
|
חבר מרעים |
קבוצת חבריו של אדם. |
|
|
חג |
הסתובב סביב. יצר עיגול. |
|
|
חיגֵּר |
צולע, פיסח, בעל מום ברגליו. אדם חיגר מהדס או מדדה בעת הליכתו. |
|
|
חגר שק |
לבש שק כאות אבל. |
|
|
חדל אישים |
חסר חשיבות. אדם לא ראוי. |
|
|
חידלון |
כליה. אבדון. |
|
|
חיווי |
הודעה. סימון בצורה כלשהי. נוריות חיווי- נוריות בלוח המחוונים שברכב. |
|
|
חוט השני |
יסוד רצוף לכל אורכו של דבר מה. |
|
|
חוכך בדעתו |
מהסס, חושב על הדבר. |
|
|
חוסה |
מסתתר, נמצא תחת. |
|
|
חורף |
מי ששוהה בחורף. עופות נודדים המגיעים בחורף- עופות חורפים. |
|
|
חוּש! |
הזדרז! מהר! |
|
|
חזון נפרץ |
כינוי לדבר שכיח. כינוי לתופעה שכיחה, המתרחשת חדשות לבקרים. |
|
|
חֲזָקָה |
דעה מקובלת. השערה הגיונית עד שיוכח אחרת; אחיזה. תפיסה; זכות קנין או בעלות. |
|
|
חט |
שן חותכת (השן החדה בפה); השיניים הבולטות של הפיל; מכשיר העושה חריצים. |
|
|
חִיל |
פחד. בעתה. סיוט. |
|
|
חִיל ורעדה |
פחד רב. בעתה. סיוט. |
|
|
חיסום |
הקשיה של חומר על ידי ליבון, צינון, הקשה וכדומה. |
|
|
חַיִץ |
מחיצה, או דבר מה שנועד להפריד אזור אחד לשני אזורים שונים. |
|
|
חל |
התרחש במועד מסויים; רקד- מלשון מחול. |
|
|
חילוט |
העברת בעלות על רכוש כקנס על דבר עבירה; קביעה מוחלטת וסופית. |
|
|
חלות |
שיש לו תחולה, היותו חל. לדוגמה: חלות החוק היא מיום פרסומו ברבים. |
|
|
חליפת מכתבים |
תכתובת בין אדם לרעהו, שליחה וקבלה של מכתבים בין האחד לשני. |
|
|
חמד לצון |
התלוצץ. |
|
|
חמור סבר |
שרצינותו ניכרת היטב על פניו. |
|
|
חמס |
גזל, גניבה, לקיחה שלא כדין, עשיית חמס- השחתה, עושק. |
|
|
חמת |
שק נוזלים עשוי עור. נאד. שימוש נפוץ: חמת חלילים= כלי נגינה. |
|
|
חסה (חסה תחת) |
מצא מקום מוגן. מצא מחסה; סמך על מישהו. |
|
|
חסל |
הסתיים. הגיע לקיצו. נגמר. |
|
|
חסר פְּנִיּוֹת |
אובייקטיבי. שאינו מוטה לטובת צד כלשהו. |
|
|
חסר תקדים |
כינוי לדבר שעדיין לא היה כמותו. |
|
|
חצובָה |
התקן בעל שלוש רגליים עליו מייצבים מכשירים כגון מצלמה. סיר בישול. |
|
|
חצרן |
מי שממונה על הסדר בחצר מסויימת, למשל בבית ספר. |
|
|
חָרוּם |
פחוס; שקוע. |
|
|
חריט |
ארנק. תיק לכסף. |
|
|
חָרְמָה |
השמדה, כליה. עד חרמה- עד הסוף, עד להשמדה מוחלטת. |
|
|
חרש רעה |
זמם מזימות. תכנן מעשים רעים. |
|
|
חישב ל... |
נטה לעשות דבר מה, תכנן לעשות דבר מה. |
|
|
חישול |
חיזוק עמידותו של אדם, או הקניית צורה לחומר על ידי התכתו והכאתו בפטיש. |
|
|
חתר |
בהשאלה: פעל נגד אדם בחשאי; הניע משוטים; התאמץ; חפר. |
|
|
חתרן |
כינוי לאדם שחותר תחת אדם אחר. |
|
|
סגלגל |
בעל צבע סגול בהיר. שצורתו מעוגלת, ביצתית או בצורת אליפסה. |
|
|
הסתייע בידו |
הוא נחל הצלחה בדבר מסויים. |
|
|
טירן |
עריץ, דיקטטור. שליט אכזר שלקח את השלטון בכוח הזרוע. |
|
|
טיכוס |
סידור, קביעה. טיכוס עצה- התייעצות. |
|
|
טיכס עצה |
התייעץ, חיפש פתרונות לבעיה. |
|
|
טמיר |
סודי. מוסתר. מוכמן. מוטמן. |
|
|
טמן ידו בצלחת |
ישב בחיבוק ידיים, לא עשה דבר. |
|
|
טס |
מגש להגשת כיבוד. טרין; לוח מתכת דק. |
|
|
טרוניה |
תלונה קשה. בא בטרוניה עימו= התלונן בפניו, התקיף אותו. |
|
|
טרוף |
מעורבב. בחוש; מטורף; קרוע. משוסע לגזרים. |
|
|
טרסה |
מרפסת; מדרגת אדמה לעיבוד חקלאי על מדרון ההר. |
|
|
טרשי |
מסולע, מקום סלעי (דרך, אדמה ועוד). |
|
|
יד רוחצת יד |
עשיית טובה לאחר במטרה לקבל טובה בחזרה. |
|
|
יהב |
משא, נטל; תקווה. |
|
|
יוּבֵל |
נחל. זרוע של נהר. |
|
|
יוֹבֵל |
תקופה בת 50 שנה; איל; שופר העשוי מקרן של איל. |
|
|
יוגב |
עובד אדמה. איכר. פלח. |
|
|
יוּמְרָה |
שאיפה מרחיקת לכת; טענה על בעלות על דבר מה. |
|
|
יושב על הגדר |
נאמר על אדם שאינו נוקט עמדה. שמעדיף כרגע להימנע מקבלת החלטה. |
|
|
יושב קרנות |
כינוי לבטלן המעביר את ימיו בישיבה בפינת הרחוב (קרן הרחוב). |
|
|
יַחְשֶׁה |
יחריש, ישתוק; יימנע מלפעול; ישתיק. |
|
|
ימרנות |
שאפתנות יתרה. אדם יומרני הוא מי שמתפאר בדבר מה עליו הוא טוען לזכות. |
|
|
יַעַן |
בגלל-; משום ש-. |
|
|
יפוי כוח |
הסמכת אדם אחר לביצוע פעולות בשם המסמיך. |
|
|
יְפַכֶּה |
יזרום, יפרוץ ויצא. |
|
|
יצא חוצץ |
יצא ערוך, דרוך ומוכן; יצא נגד. |
|
|
יצא ידי חובתו |
עשה את המוטל עליו. |
|
|
יצול |
מוט בקצה מחרשה שאליו קושרים את הבהמה. |
|
|
יצוע |
משכב. מיטה; מצעים למיטה. |
|
|
ירד לתהום הנשיה |
נשכח. |
|
|
ירכתיים |
קצוות; החלק האחורי בספינה או במבנה. |
|
|
יש בליבו |
שומר טינה, כועס על אדם אחר. |
|
|
יֵש לְאֵל יָדוֹ |
יש ביכולתו. הוא מסוגל לדבר. אין לאל ידו= הוא אינו מסוגל. |
|
|
ישב על המדוכה |
התלבט מאוד בעניין מסויים. חשב והפך בדבר. |
|
|
יִשׁוּב סְפָר |
ישוב מרוחק מהמרכז. שנמצא על גבול המדינה. |
|
|
ישימון |
מדבר. שממה. צייה. |
|
|
איבחה |
נצנוץ. הבזק; תנועה מהירה. בהינף יד.שימוש נפוץ: באבחת סכין. |
|
|
אבן בוחן |
קריטריון. קנה מידה להערכת דבר מה. |
|
|
אבן הרואשה |
האבן שבראש קשת בבניין. הדבר החשוב ביותר שבהוצאתו מתמוטט הכל. |
|
|
אבן שואבת |
אבן ממגנטת. בהשאלה: נאמר על דבר המעורר עניין רב וגוזל את תשומת הלב. |
|
|
אַבְנֵט |
חגורה רחבה מבד. מילה נרדפת: אזור. |
|
|
אבק אדם |
כינוי לאדם חסר ערך; המון נטול דעה עצמית. |
|
|
אֶבְרָה |
כנף העוף; הנוצות המכסות את הכנף. |
|
|
אגב אורחא |
כדרך אגב. |
|
|
אדם של צורה |
אדם שהבריות תופסים אותו כאדם מכובד ומקשיבים לדבריו. |
|
|
אדמירל |
מפקד צי אניות. |
|
|
אַדְנוּת |
שלטון. שררה. |
|
|
אידרה |
עצם הדג. |
|
|
אדרת |
גלימה. מעיל. |
|
|
אוּד מוצל מאש |
שאריות העץ שלא נשרפו. בהשאלה: ניצול. |
|
|
אוּד |
גחל. גזיר שלא נשרף כליל. |
|
|
אומר דָּרְשֵׁנִי |
גורם לך לשאול שאלות בדבר טיבו וטבעו של דבר מה. מעורר תהיות. |
|
|
אוֹפַן חמישי |
נאמר על דבר שמהווה תוספת שאינה מועילה ואף עלולה להפריע. |
|
|
אור יקרות |
אור רך ונעים. |
|
|
אורבני |
עירוני. |
|
|
אוֹרְלוֹגִין |
שעון קיר. |
|
|
אזר חלציו |
התגבר על הקושי, התחזק. |
|
|
אחז אמצעים |
נקט מעשים לשם פתרון הבעיה. |
|
|
אחז את השור בקרניו |
ניגש ישירות לעניין. |
|
|
אַחְלָמָה |
אבן יקרה, אחת מאבני החושן בבית המקדש. |
|
|
אין בלתו |
אין מלבדו. אין מעבר לכך. |
|
|
אינטריגה |
סכסכנות, עלילה. |
|
|
אינרטי |
אדיש. |
|
|
אלטרואיזם |
זולתנות. העדפת טובת הזולת על טובת עצמי. ההפך: אנוכיות. |
|
|
אימרה חבוטה |
אמירה שיש בה שימוש יתר שהופך אותה לנדושה וסתמית. |
|
|
אמרכל |
מנהלן או מארגן. |
|
|
אנטיתזה |
הנחה שבאה לסתור טענה קודמת. |
|
|
אני ואפסי עוד |
אין כמוני. אין אחד מלבדי- דבריו של אדם יהיר ושחצן. |
|
|
אנין |
עדין. איסטניס. שימוש נפוץ: אנין טעם. |
|
|
אנכרוניסטי |
שעבר זמנו. ההפך: מודרני. |
|
|
אַנְפִּילאוֹת |
נעלי בית. |
|
|
אַסְפַּקְלַרְיָה |
מראה; צמח נוי. |
|
|
אסר על נפשו |
התנזר מדבר מה. |
|
|
אֶפִּיקוֹרוֹס |
כופר. אדם שנוטש את דתו. |
|
|
אִיצְטְלָה |
גלימה. אדרת; תדמית. |
|
|
אקוטי |
חריף. חמור. נאמר על דבר הדורש טיפול מיידי. |
|
|
אקטואר |
מתמחה בעריכת חישובים בתחומים כגון פיננסים או בריאות. |
|
|
אקסיומה |
הנחה מקובלת שאין חולקים עליה. |
|
|
אקסצנטרי |
מוזר, תמהוני. |
|
|
אַרַר |
קילל. קילס. גידף. |
|
|
אשגר |
ידיעה שנשלחה, שוגרה. מברק. |
|
|
אשיה |
יסוד. בסיס. בהשאלה: דבר בעל חשיבות. |
|
|
אֶשְׁכָּר |
מתנה. מנחה. שי. דורון. |
|
|
אַשְׁרֵי |
נאמר על אדם שמח: 'אשרי האדם..'. |
|
|
אֶתְנָן |
במקור: שכר הזונה; כיום נאמר על תשלום עם ריח רע. קונוטציה לשוחד. |
|
|
בא השמש |
שקע השמש (ההפך מזרח השמש). |
|
|
בד' אמותיו |
בסביבתו הקרובה. בהשאלה: בין ארבע קירות הבית שלו. |
|
|
בדמי הלֵּיל |
בדממת הלילה. בהשאלה: 'בשיא' הלילה. |
|
|
בהבל פיו |
במילותיו. בדיבור פיו. |
|
|
בּוֹחֵן כליות (ולב) |
כינוי לאלוהים. |
|
|
בּוּקָה וּמְבּוּלקָה |
תוהו ובוהו. חוסר סדר מוחלט. אנדרלמוסיה. |
|
|
בּוּקֵי סְרִיקֵי |
דברי הבל, דברים שאין בהן ממש. |
|
|
בּוֹרִית |
סבון קטן, סבון לכביסה. |
|
|
בית כיסא |
בית שימוש, בית כבוד. |
|
|
בֵּית עֲבוֹט |
בית משכון. מקום בו ניתן להלוות כסף בתמורה למשכון חפצי ערך. |
|
|
בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת |
מעשה שתוצאותיו השליליות עוד ישפיעו לזמן רב, על הדורות הבאים. |
|
|
בילבדי |
באופן בלעדי. |
|
|
בולבוס |
תפוח אדמה. |
|
|
בליה |
כליון, סיום, ריקבון. |
|
|
בלימה |
כלום. אפס. שימוש נפוץ: תלוי על בלימה= דבר שעומס לקרוס. |
|
|
בולמוס |
רעב. כפן. בהשאלה: תשוקה לדבר מה. |
|
|
בנזיד עדשים |
כינוי לדבר זול שניתן בתמורה לדבר יקר ערך. |
|
|
בנפשו הדבר |
הדבר חשוב לו מאוד. |
|
|
בְּעֶבְרֵי פִי פַחַת |
כינוי למצב מסוכן או למקום מסוכן. |
|
|
ביעוּת |
פחד. פלצות. בעתה. סיוט. |
|
|
בעיניים כלות |
בקוצר רוח ציפייה ממושכת. |
|
|
בעל אבדה |
מי שאיבד דבר מה. |
|
|
בעל אוב |
ידעוני. מכשף. קוסם. |
|
|
בַּעַל בְּעַמָּיו |
כינוי לאדם נכבד. נשוא פנים. |
|
|
בעל גוף |
שמידות גופו גדולות. חסון; בעל מראה מגושם. שמן. |
|
|
בעל חוב |
מי שחייבים לו בגין הלוואה שנתן. |
|
|
בעל כיסים |
כינוי לאדם עשיר. |
|
|
בעל שיעור קומה |
גבוה. בהשאלה: אדם בעל שיעור קומה הוא מכובד. ידען. מנהיג. |
|
|
בעל תשובה |
חוזר בתשובה. כינוי למי שהפך לדתי. |
|
|
בְּעָלְמָא |
סתם, ללא כוונה מיוחדת. ביטוי: דברים בעלמא= דברים סתמיים. |
|
|
בַּר אוֹרְיָן |
בקי בתורה. בהשאלה: משכיל. מלומד. |
|
|
בָּרוֹד |
מנומר, מכוסה כתמים. |
|
|
ברחל ביתך הקטנה |
באופן מפורש. בפרטי פרטים. באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים. |
|
|
בָּרִי |
ברור. ודאי. |
|
|
בריקדה |
מחסום, מתרס. לעיתים הבריקדה משמשת לצורך הפגנה או מחאה. |
|
|
בַּרְקַאי |
אור השחר. |
|
|
בשובה ונחת |
נחת, רגיעה. |
|
|
בשר ודם |
בן אדם. בהשאלה נאמר על אדם בהקשר למגבלותיו כבן אדם. |
|
|
כיבוד |
תקרובת. מטעמים המוגשים לאורחים; טאטוא. |
|
|
כְּבָרָה |
כלי עם תחתית מנוקבת המשמשת לסינון. |
|
|
כֶּבֶשׁ |
גרם מדרגות נייד. כבש המטוס= מדרגות המוצמדות למטוס בעת העלייה למטוס. |
|
|
כִּדְבָעֵי |
כראוי. כמו שצריך. |
|
|
כּוֹנָן |
כינוי לאדם שנמצא בכוננות מטעם תפקידו. שימוש נפוץ: רופא כונן. |
|
|
כור מחצבתו |
גזעו. מקורו. המולדת שממנה הוא יצא. |
|
|
כורם |
כינוי לאדם שעובד בכרם (כרם זיתים או כרם ענבים). |
|
|
כותפת |
פס מאורך התפור על הבגד מעל לכתף. המשמש לענידת דרגות. |
|
|
כּוֹתָר |
שמו הרשמי של ספר. כותרתו הראשית. |
|
|
כַּחַשׁ |
רזון; שקר. דבר מרמה. |
|
|
כטוב ליבו |
בזמן היותו שמח. |
|
|
כַּיָּאוּת |
כראוי. |
|
|
כיול |
כיוון ואיפוס מכשירי מדידה; מדידת קרקע לצורך הצגת תרשימים; כיוון עדין. |
|
|
כייל |
מדד, בדק שמכשירי מדידה מדוייקים. |
|
|
כימות |
מתן הערכה כמותית. |
|
|
כירה |
מכשיר לחימום או לבישול. ברבים- כיריים. |
|
|
כל אימת ש... |
בכל פעם ש... |
|
|
כל צרכו |
כל מה שנדרש לו; במידה מספקת. |
|
|
כל שכן |
בוודאי. לא כל שכן- בטח, על אחת כמה וכמה. |
|
|
כָּלֶה |
חולף. זמני. שאינו מתמשך לנצח. |
|
|
כלו כל הקיצין |
אפסו הסיכויים. |
|
|
כלימה |
חרפה. בושה. |
|
|
כָּמֵהַּ |
משתוקק ומתגעגע. כמה- לזכר, כמהה- לנקבה. |
|
|
כָּמוּשׁ |
נובל. מצומק. |
|
|
כימלוא הנימה |
דק כשערה, קל, במידה מועטה, קצת. |
|
|
כְּסָיָה |
כפפה. |
|
|
כַּסְפָּר |
פקיד המטפל בהעברת תשלומים. |
|
|
כָּפִיס |
חתיכת עץ. |
|
|
כְּפִיתָה |
קשירת האיברים. |
|
|
כפל לשון |
חזרה על מילה לשם הדגשה; ריבוי דברים. |
|
|
כריעה |
ירידה על הברכיים, השתחוות. |
|
|
כְּרַךְ |
עיר גדולה; בימי קדם. היה זה כינוי לעיר מבוצרת מוקפת חומות. |
|
|
כְּרַסְתָּן |
כינוי לאדם בעל כרס. |
|
|
כשמן בעצמותיו |
דבר שגרם לו לתחושה נעימה. |
|
|
לֹא בִּיכְדִי |
לא סתם. נאמר על דבר שיש לו בסיס. התרחש מסיבה כלשהי. |
|
|
לא כל שכן |
על אחת כמה וכמה. בוודאי. |
|
|
לא נס לֵיחוֹ |
שלא איבד מערכו. שכוחו עדיין במותניו. |
|
|
לא שְזָפַתּוּ עַיִן |
שעין אדם לא ראתה אותו. |
|
|
לֶאֱבוֹת |
לרצות משהו. לחפוץ בדבר מה. להשתוקק. |
|
|
לְאַדּוֹת |
להפוך נוזל לאדים; לבשל בעזרת אדים. |
|
|
לֵאוּת |
עייפון, ריפיון בשל מאמץ או מחלה. |
|
|
לְאֵין עָרוֹךְ |
שלא ניתן להעריך את שוויו. |
|
|
לאלתר |
באופן מיידי. |
|
|
לאמור |
דהיינו. כלומר. |
|
|
לבושש |
להתעכב מלהגיע. שימוש נפוץ: בושש לבוא= לא הגיע. |
|
|
לִבְזוֹק |
לפזר. לזרות. |
|
|
לִבְחוֹל |
למאוס בדבר, לתעב, לחוש גועל. אינו בוחל בדבר= מבחינתו כל האמצעים כשרים. |
|
|
לְבַכֵּר |
להעדיף. |
|
|
לַבְלָר |
פקיד, מזכיר, רשם. |
|
|
לִבְצֹר |
לקטוף ענבים ולאסוף אותם. |
|
|
לְבָרֵא |
לכרות עצים. לעקור. |
|
|
לְגַבַּב |
לאסוף דברים לערימה, לצבור. |
|
|
לִגְדוֹד |
לחתוך, לקצוץ; לקטוף תמרים. |
|
|
לגּוֹלֵל |
לספר. לתאר. |
|
|
לִגְזֹר |
לכרות, לחתוך; בהשאלה: לצוות, לפקוד; להטיל איסור. |
|
|
לְדַדּוֹת |
לצלוע, להדס, להתנדנד בעת הליכה. |
|
|
לדובב |
לגרום למישהו לדבר. לעודד אותו לדבר. |
|
|
לַהַג |
הגיה; פטפוט. |
|
|
להגיף |
לסגור, לנעול. |
|
|
לַהֲזוֹת |
לחלום בהקיץ. |
|
|
להלעיז |
להוציא דיבה. |
|
|
להינגף |
לנחול תבוסה. להפסיד. |
|
|
להָנֵץ |
לזרוח. להפציע. |
|
|
לְהַסּוֹת |
לשתוק; להשתיק. |
|
|
לְהַסְכִּין |
להתרגל. |
|
|
להסמיך |
לקרב בין שני עיניינים זה לזה; לעבות, לגרום לדבר להיות סמיך; להעניק סמכות; שכנע. |
|
|
להעליל |
להוציא דיבה; להאשים באשמת שקר. |
|
|
לְהָפִיס |
לפייס. |
|
|
להקציע |
להחליק. ללטש. נעשה בעזרת מקצועה (כלי נגרות המשמש לשיוף ועיבוד עץ). |
|
|
לְהַשִׂיג |
להביע התנגדות או הסתייגות; להגיע אל מטרה מסויימת. |
|
|
לְהִיתְנַכֵּל |
לחבל תחבולות נגד מישהו. |
|
|
לְהַתְרוֹת |
להזהיר מראש. |
|
|
לוּלָן |
בעל לול, עובד בלול. |
|
|
לוֹמְדָה |
כלי עזר ממוחשב לשיפור הלמידה. |
|
|
לְזוּת שְׂפָתַיִם |
דברי שקר. דברי דיבה. |
|
|
ליחוך |
פעולת אכילה. שימוש נפוץ: ליחוך עשב= תלישת העשב ולעיסתו. |
|
|
לְחִיץ |
מתג חשמלי; כפתור בעט או בבגד. |
|
|
לֶחֶם צַר |
מזון במידה מועטה. בקושי מספיקה. |
|
|
לייחד |
להקצות, לכוון, להשאיר אדם או שניים ביחד. |
|
|
לִיסְטִים |
שודד. שודדים (צורת יחיד ורבים). |
|
|
לַיִשׁ |
אריה. |
|
|
לֵית |
אין. לית ברירה- אין ברירה. |
|
|
לימד זכות |
אמר דברים להגנת האחר. סנגור. |
|
|
לימד חובה |
ההיפך מלימד זכות. קבע כי אדם חייב בדין (אשם). |
|
|
לְמִישְׁעִי |
באופן מושלם. ללא רבב. |
|
|
לִינְטֹר |
לשמור; לשמור בלב רגשות שנאה כלפי מישהו. |
|
|
לָסוּר |
להגיע במהירות. לפנות. להיכנס; להפסיק. |
|
|
לעילא ולעילא |
באופן משובח. למעלה. במדרגה הגבוהה ביותר. |
|
|
לעלוז |
לשמוח, לצהול. |
|
|
לְעָרוֹת |
לגלות, לחשוף, לשפוך נוזלים. |
|
|
לפסוק |
לחדול; להורות הלכה, לחרוץ דין; להקציב סכום כסף; לגרום לדבר להפסיק. |
|
|
ליפקוד |
לבוא לבקר, להיכנס לצורך ביקור, להגיע. |
|
|
לִפְרָקִים |
לעיתים. לפעמים. |
|
|
לִפְשׁוֹת |
להתרחב. להתפרש. להיהפך לנפוץ. פשה= נהיה נפוץ. |
|
|
לִיצְבּוֹא |
להתקהל. להיאסף. |
|
|
לְצַדֵּד |
להפנות הצידה; לתמוך באדם או בדעה, לנטות לצד מסויים. |
|
|
לצלוח |
לחצות. לעבור בשלום או בהצלחה. |
|
|
לָקוֹנִי |
מתומצת. מוסבר בקצרה ובדיוק. |
|
|
לרבות |
לכלול תחת כלל מסויים. לכלול בהקשר לאמירה מסויימת. |
|
|
לִרְדּוֹת |
למשול, לשלוט; לשעבד; לייסר, להעניש; להוציא לחם מהתנור (רדייה). |
|
|
לִרְחוֹשׁ |
לזוז. לנוע; לזחול. |
|
|
לִשְׁבוֹק |
לחדול. להפסיק. לעזוב. |
|
|
לָשוּחַ |
לטייל. להתהלך. הלך לשוח= טייל. |
|
|
לְשׁוֹן חֲלָקוֹת |
דברי חנופה. גם: דברי חלקות. |
|
|
לשון ים |
מפרץ, חלק מן הים הנכנס אל היבשה. |
|
|
לְשַנֵּס |
לאזור. לחגור. שימוש נפוץ: שינס מותניו= התכונן במרץ. |
|
|
לְשַׁפּוֹת |
להעניק פיצוי שיש בו כדי להחזיר מצב לקדמותו, לכפר על הנזק שנעשה. |
|
|
לִשְׁרוֹת |
לשכון במקום מסויים. להיות נתון במצב מסויים. שרוי בצער= נתון בצער. |
|
|
לִתְעוֹת |
לשוטט מבלי לדעת את הדרך. בהשאלה: לסור מהדרך הטובה. |
|
|
לתת פומבי |
להפוך לגלוי, להפוך לידוע. |
|
|
גבחת |
קרחת באזור המצח, באזור הפדחת. |
|
|
גָבִין |
גבה. |
|
|
גַּבְנוּן |
חטוטרת, בליטה, גבשושית, עקמומיות בגב. |
|
|
גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת |
דברים מפתיעים בעלי חשיבות רבה. |
|
|
גְדִיל |
ציצית. חוטי בד המשתלשלים משולי הבגד או המפה. |
|
|
גֵהוּת |
היגיינה. שימוש נפוץ: המוסד לבטיחות ולגהות. |
|
|
גְּוִיל |
דף של ספר עתיק; אבן לא מסותתת; עור בלתי מעובד. |
|
|
גּוֹנְנוּת |
מצב בו אדם מגונן על חברו. |
|
|
גילה עיני פלוני |
עזר לחברו לראות את המציאות כמות שהיא. |
|
|
גילה את אזנו |
חשף בפניו סוד. |
|
|
גלל חרפה מעליו |
השיב את כבודו. גלל בהקשר של הזיז. הזיז את החרפה ממנו. |
|
|
גַּמְלוֹנִי |
גדול. ארוך. |
|
|
גפה |
חלקה העליון של הנעל היכן שממוקמים השרוכים. סוליה- החלק התחתון. |
|
|
גרדום |
במה עליה מבוצעות הוצאות להורג. |
|
|
גַּרְדֶּרוֹבָּה |
מלתחה, מקום לשמירת בגדים. |
|
|
גשם נדבות |
גשם ברכה. |
|
|
דבלה |
תאנה מיובשת. גוש תאנים מיובשות. |
|
|
דַּבְלוּל |
קצה קצוות שיער או קצה חוט. |
|
|
דיבר בו נִכְבָּדוֹת |
שיבח אותו. דיבר בזכותו של מאן דהוא. קשר כתרים לאדם. |
|
|
דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו |
דבר שערוך היטב ובאופן מפורש. |
|
|
דברי כיבושין |
דברי תוכחה הנאמרים להסיט אדם מדרכו הרעה. דברי שכנוע. |
|
|
דברי קילוסין |
דברי שבח (שימו לב: לקלס זה גם לשבח וגם לגדף). |
|
|
דברים בְּגוֹ |
יש סיבה וטעם לדבר. |
|
|
דברים בטלים |
שיחה תפלה. דברים חסרי חשיבות. |
|
|
דברים בעלמא |
דברים סתמיים. דברים חסרי משמעות. |
|
|
דֶּדוּקְצְיָה |
הסקת מסקנות מן הכלל אל הפרט. ההיפך: אינדוקציה. |
|
|
דּוֹק |
קרום דקיק. |
|
|
דָּוְקָנִי |
מדוייק; עקשני. |
|
|
דּוֹרוֹן |
שי. מתנה. מילים נרדפות: זבד. אשכר. |
|
|
דוֹחַן |
דגן. סוג של תבואה. |
|
|
דִּיבִידֶנְד |
חלק מן הרווחים של חברה המתחלקים בין שותפים בעסק. |
|
|
דְּיוֹטָה |
קומה בבניין. |
|
|
דְּיוֹתָה |
כלי לדיו. |
|
|
דירת שרד |
דירה הניתנת לבכיר במסגרת תפקידו. |
|
|
דוכס |
נסיך. רוזן. |
|
|
דל אישים |
אדם מסכן (חדל אישים= אדם חסר חשיבות). |
|
|
דִּלְעֵיל |
המצויין למעלה. משתמשים בו כדי לציין דבר מה המוזכר בקטע למעלה. |
|
|
דמדומי השחר |
האור שלפני זריחת השמש. |
|
|
דְּמֵי 'לֹא יֶחֶרַץ' |
שוחד. שלמונים. |
|
|
דְּמֵי שְׁתִיָּה |
טיפ למלצר שהגיש משקאות. תשר. |
|
|
דמעות שָׁלִישׁ |
בכי גדול. מילים נרדפות: בכי תמרורים, נהי, נהיה. |
|
|
דמעות תנין |
כינוי לבכי שנעשה בצביעות. לא באמת מתוך צער. |
|
|
דן אותו ברותחין |
שפט אותו בחומרה. ביקר אותו בתכיפות. נזף בו. |
|
|
דן אותו לִגְנִיזה |
גרם לכך שהדבר לא ייחשף הפני הציבור. |
|
|
דִּנְדֵּן |
צלצל, השמיע קול צליל. |
|
|
דעתו אֲרוּכָּה |
שוקל את הדברים לפני מעשה. |
|
|
דָּק |
דקדק. עיין בתשומת לב. |
|
|
דרדס |
נעל בית. ביטוי נוסף: אנפילאות. |
|
|
דרדק |
ילד צעיר. |
|
|
דרדר |
צמח קוצני. קוץ. |
|
|
דריסת רגל |
היכולת או הזכות לגשת לדבר מה ולהתערב בו. |
|
|
דְּרָקוֹנִי |
חמור ביותר, אכזרי. |
|
|
דישדוש |
רמיסה, דריסה. |
|
|
האיר פנים |
נהג בחברו בכבוד. הפגין רצון טוב. |
|
|
הבאשה |
הסרחה, העלאת ריח רע. |
|
|
הבחלה |
תהליך שמטרתו זירוז הבשלתו של הפרי. |
|
|
הבטיח הרים וגבעות |
הבטיח הרבה מאוד, לעיתים נאמר בהקשר של הגזמה. |
|
|
הַבְכָּרָה |
לידה ראשונה. |
|
|
הָגוּת |
מחשבה. שימוש נפוץ: ספרי הגות= ספרי מחשבה. פילוסופיה. |
|
|
הגחה |
הופעה בפתאומיות, ביצוע גיחה. |
|
|
הגמאה |
הגשת מים לשתייה, לעיתים על ידי מתן בקבוק. |
|
|
הֶגְמוֹנְיָה |
עדיפות; שלטון מוחלט. |
|
|
הֶדוֹנִיזם |
נהנתנות. רדיפת תענוגות. |
|
|
הוציא ידו מתחת |
השלים. סיים להכין ומסר לשימוש בידי אחר. |
|
|
הוקיר רגליו |
נמנע מלבוא למקום מסויים. נעדר ממקום מסויים בכוונה תחילה. |
|
|
הֲזָבָה |
טפטוף או הזלה. |
|
|
היזדקקות |
להיעשות מזוקק, להיעשות צלול ונקי. |
|
|
החוורה |
הסברה באופן ברור ונהיר; הופעת חיוורון על הפנים. |
|
|
הֶחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ |
השיב את הכבוד שאבד. |
|
|
החזקת טובה |
הכרה בטובה. הכרת תודה על מעשה טוב. |
|
|
החיה את ליבו |
עודד אותו. שימח אותו. |
|
|
הִחְכּיר |
השכיר (בית. נכס וכדומה) בעבור תמורה. |
|
|
החליק לשונו |
התחנף. |
|
|
הֶחֱרָה הֶחֱזִיק אַחֲרָיו |
הצטרף אליו ועזר לו. |
|
|
הַטְרָיָה |
החזרה לטריות, ריענון או חידוש דבר מה. |
|
|
הטיל אבק בעיניו |
הטעה את הזולת. רימה. הונה. |
|
|
היה למשל ולשנינה |
היה לצחוק וללעג. עשו ממנו צחוק. |
|
|
היה את נפשו |
רצה מאוד. אבה. חפץ. |
|
|
הִיוּוּן |
הפיכה להון מזומן. |
|
|
היפותטי |
שמבוסס על השערה. שאינו מעוגן במציאות. |
|
|
הכביד את ליבו |
התעקש. הקשה עורף. |
|
|
הכביד ידו על- |
החמיר עם... |
|
|
הַכְבָּרָה |
הוספה. הגדלה. הארכה. |
|
|
הִכָּה בסַנְוֵרִים |
גרם לאור חזק המפריע לראייה; גרם לעיוורון פתאומי. |
|
|
הַכְלָבָה |
תפירה בצורה גסה. |
|
|
הַכְלָמָה |
הלעבה. ביזוי. הלבנת פנים. גרימת עלבון. |
|
|
הִכְרִית |
השמיד. חיסל. הכחיד. |
|
|
הַלָּזֶה |
הזה. ההוא. |
|
|
הלחתה |
שרבוב הלשון מחמת חום (כפי שכלבים מוציאים לשון בעת התנשמות). |
|
|
הלטה |
כיסוי. עטיפה. |
|
|
הליט את פניו |
כיסה את פניו. הסתיר את פניו. |
|
|
הֲלִימוּת |
התאמה. ראוי ומתאים למצב מסויים- הולם. |
|
|
הלך לְקָנוֹסָה |
הלך לבקש סליחה. מחל על כבודו וביקש מחילה. |
|
|
הלך מֵחַיִל אֶל חַיִל |
הצליח בכל אשר עשה. כאילו נאמר עליו ' הלך מהצלחה אל הצלחה'. |
|
|
הָלַך עִמוֹ בְּקֶרִי |
התנגד לו. הפריע לו. |
|
|
הלך על הבהונות |
פסע בשקט מולחט ובזהירות; בהשאלה: נהג בזהירות יתרה. |
|
|
הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה |
באופן מעשי. |
|
|
הַלְעָזָה |
העתקה לשפה זרה; הוצאת דיבה. הוצאת שם רע לאדם. |
|
|
הָמִיר |
שניתן להמרה באחר. |
|
|
הֶמְיַת לֵב |
התרגשות. רחשי לב. |
|
|
הִסָּכְרוּת |
סגירה או חסימה, מלשון סכר. |
|
|
הַעֲוָיָה |
עיוות הפנים. 'עשיית פרצופים'. |
|
|
הֶעֱלָה אֶת קַרְנוֹ |
העלה את ערכו. רומם את כבודו. |
|
|
העלה באוב |
העלה את רוחות המתים; בהשאלה: הזכיר נשכחות. |
|
|
הפטרה |
דברי סיום. דברי נעילה. אמירה. |
|
|
היצטנפות |
התקפלות. התכווצות. |
|
|
הִצְמִית |
הכחיד. השמיד לחלוטין. |
|
|
הקדחה |
שריפת דבר; הקדחת תבשיל= קלקול מזון על ידי בישולו זמן רב ושריפתו. |
|
|
הקדיח תבשילו ברבים |
טיפל בבעיה שלו לעיני כל. בהקשר שלילי. |
|
|
הקצעה |
גרוד והחלקה במקצועה. |
|
|
הקשה את ליבו |
התעקש; התאכזר. הכביד את ליבו. |
|
|
הראהו נחת זרועו |
היכה אותו מכות קשות. |
|
|
הרהורי חטא |
מחשבות רעות. |
|
|
הירהיב עוז בנפשו |
הפגין גבוה. הפגין אומץ רב. |
|
|
הרים את קרנו |
העלה את ערכו. |
|
|
הרמטי |
אטום לחלוטין. |
|
|
הרעמה |
הבאת האחר לידי תרעומת וכעס, או השמעת קול רעם, הפגזה. |
|
|
השְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה |
החלק העיקרי שבדבר. החיובי. המובחר. |
|
|
הישביר |
עוסק במכירה, בקמעונאות (מכירת מוצרים לצריכה פרטית). |
|
|
סיטונאות |
מכירת מוצרים בכמות גדולה מהיצרן או היבואן לקמעונאי לצורך מכירתם לצרכנים. |
|
|
השגה |
הגשמה. קבלת דבר; הסתייגות. התנגדות קלה; יכולת הבנה. יכולת תפישה. |
|
|
השיב את פניו |
דחה את בקשתו של מישהו. איכזב אותו. |
|
|
השיב נפש |
עודד או חיזק מישהו מותש, עשה דבר מה כדי להחיות את נפשו של אדם. |
|
|
השליך יהבו על... |
נתן אמון באחר. |
|
|
השתחץ |
התגאה, התפאר. |
|
|
השתייר |
נותר. נשאר. |
|
|
הִשְׁתָּרְגוּת |
הסתבכות. גם: הסתרגות. |
|
|
התאבק בעפר רגליו |
נצמד לאחר בכדי ללמוד ממנו או להנות מחברתו. |
|
|
הִתְאַיְּנוּת |
היעלמות. התאפסות. |
|
|
התגלעות |
התפרצות. חשיפה. לדוגמה- נתגלעה ביניהם מחלוקת. |
|
|
התחמם כנגד אורו |
נהנה מחברתו. מחוכמתו וכולי. |
|
|
התחשרות |
התקדרות; היערמות. היאפסות. התחשרות עננים= היאספות עננים. |
|
|
התירא |
נתקף פחד פתאומי. |
|
|
התפוקקות |
התפרקות. |
|
|
התפלמס |
התווכח. התנצח. |
|
|
הַתָּקָה |
ניתוק. עקירה; העברה. הזזה. הרחקה. |
|
|
ויטאלי |
מלא חיוניות. |
|
|
וַלְדָנִית |
אישה שילדה פעמים רבות. |
|
|
וָלִידַצְיָה |
מתן תוקף לדבר מה. אישור. |
|
|
וַנְדָל |
כינוי לפרא אדם, מי שנוהג בוונדליזם. |
|
|
וֶרְבָּאלִי |
מילולי. Verbal. |
|
|
וַרְיַאנְט |
וריאציה, נוסח אחר מהמקור. |
|
|
זֶבֶד |
מתנה. אשכר. שי. דורון. |
|
|
זִבְדָּה |
מילה נרדפת לשמנת. |
|
|
זִבּוּרִית |
אדמה לא פורייה; בהשאלה: סחורה לא איכותית. |
|
|
זַג |
קליפה דקה של פירות כמו ענבים. |
|
|
זֹהַר |
אור. נוגה; הילה האופפת מישהו או משהו וגורמת למשיכת תשומת הלב אליו. |
|
|
זולתנות |
ההפך מאנוכיות, אלטרואיזם. |
|
|
זחה דעתו עליו |
התנהג ביהירות ובגאווה. |
|
|
זִיחַ |
תנועה. ללא זיח= ללא תנועה. |
|
|
זִפּוּת |
ציפוי בזפת (בעיקר בגגות, למטרת אטימה). |
|
|
זֶפֶק |
חלק מהוושט. |
|
|
פטוטרת |
חלק מהעלה. |
|
|
מאודי |
בכמות גדולה. שימוש נפוץ: בכל מאודי= בכל כוחי. |
|
|
מַאֲוֶה |
תאווה, חשק. |
|
|
מֵאוּן |
סירוב. התנגדות. |
|
|
מֵאוּס |
גועל. מילה נרדפת: זרא. מוקצה מחמת מאוס= מגונה, שאסור לבוא במגע עימו. |
|
|
מאושרר |
שעבר אישור נוסף על ידי דרגה גבוהה יותר. |
|
|
מאחז |
מקום להיאחז בו; ישוב שנתפס על ידי הצבא. |
|
|
מאידך גיסא |
מצד שני... |
|
|
מְאַלֵּף |
תיאור לדבר מה שניתן ללמוד ממנו המון. מרתק. |
|
|
מאמר מוסגר |
משפט צדדי, שנאמר באופן אגבי. |
|
|
מבואה |
אולם כניסה. לובי. טרקלין. |
|
|
מבוזר |
שסמכויותיו הועברו למספר אנשים תחתיו. |
|
|
מבוע |
מקום ממנו נובעים המים באופן טבעי, מעיין; בהשאלה: מקור. מוצא. |
|
|
מיבעוד |
בטרם, לפני. שימוש נפוץ: מבעוד מועד= לפני שתם הזמן, מראש. |
|
|
מג |
ספל גדול, קוסם. |
|
|
מַגְבִּית |
איסוף כספים מאנשים לצורך מטרה ציבורית. |
|
|
מיגדנות |
מתנה. שי. דורון; דברי מתיקה. |
|
|
מיגדנים |
ממתקים, דברי מתיקה; מתנות. |
|
|
מְגוּפָה |
פקק. |
|
|
מְגִינָּה |
צער. צרה. שימוש נפוץ: למגינת ליבו= לצערו. |
|
|
מיגרעת |
תכונה שלילית. פגם; שקע. חור. |
|
|
מַדְוֶה |
כאב. ייסור. חולי. |
|
|
מדוֹן |
ריב. סכסוך. |
|
|
מדור |
דירה. מעון; חלק ממחלקה במשרד. |
|
|
מדושן עונג |
רווי נחת. שבע רצון. נהנה. |
|
|
מדחי אל דחי |
מכישלון אחד לכישלון אחר. |
|
|
מידרוג |
עשיית מדרגות. מדידה במדרגות. |
|
|
מידרכת |
מדרכה. |
|
|
מַהְבִּיל |
מעלה אדים; לא תקין, שיש בו טעות. |
|
|
מהדס |
מדדה, מדשדש, מתהלך כמתנודד. |
|
|
מהוגן |
הגון. ישר. נאה. |
|
|
מָהוּהַּ |
מרופט. בלוי. |
|
|
מֵהִין |
מעז, הרהיב עוז כדי לבצע מעשה. |
|
|
מַהֲמוֹרָה |
בור, קפל בקרקע. |
|
|
מְהֻקְצָע |
מוחלק, עשוי ללא פגם, מוקפד. |
|
|
מהשפה ולחוץ |
נאמר סתם כדי לצאת ידי חובה וללא כוונה אמיתית. |
|
|
מובאה |
ציטוט. |
|
|
מוֹטָה |
התפרשות לרוחב. מוטת כנפיים= המרחק שבין קצוות הכנפיים כשהן פרושות. |
|
|
מוכיח בשער |
כינוי למי שמטיף מוסר לחברה בה הוא חי. |
|
|
מוסר כליות |
ייסורי מצפון. רגשות חרטה. |
|
|
מוּעָד |
עלול. שימוש נפוץ: מועד לפורענות= שעלול להיות נתון לפורענות; מוזהר. |
|
|
מוֹצָאוֹת |
השתלשלות המאורעות. |
|
|
מוֹרָד |
מדרון, ירידה. מורד הנהר- חלקו התחתון של הנהר. |
|
|
מושך בעט |
סופר, מי שעוסק בכתיבה. |
|
|
מוֹתָר |
שארית. יתרה. בהשאלה: דבר שאינו נחוץ; יתרון. |
|
|
מְזֵה רָעָב |
כינוי לאדם רזה מפאת רעב. |
|
|
מָזוֹר |
חולי, כאב; תרופה, הקלה. |
|
|
מזלף |
כלי המשמש לטפטוף נוזלים להשקייה. |
|
|
מַזְמֵרָה |
מספרייה המשמשים לחיתוך ענפי עצים ושיחים. |
|
|
מחבצה |
כלי לעיבוד שמנת והפיכתה לחמאה. |
|
|
מֵחוּשׁ |
הרגשת כאב. |
|
|
מחט |
ניקה, קינח את אפו. |
|
|
מַחְלָפוֹת |
צמה. שיער הראש אסוף במקלעת. |
|
|
מַחְלֵץ |
מכשיר לחליצת פקקים. פותחן. |
|
|
מַחְמָל |
דבר המעורר חמלה. שימוש נפוץ: מחמל נפשי= אהובי. |
|
|
מְחֹרָץ |
שיש בו חריצים. |
|
|
תלוי על בלימה |
מט לנפול. |
|
|
מטה לחם |
מקור פרנסה. |
|
|
מָטוֹל |
מכשיר המראה תמונות על מסך; כלי נשק היורה פצצות. |
|
|
מְטִיל |
גוש חומר. שימוש נפוץ: מטיל זהב= גוש זהב. |
|
|
מיטלטלין |
כבודה. מטען. חפצים. |
|
|
מטמוֹרה |
מקום מסתור באדמה. |
|
|
מַטְפֶּה |
מכשיר לכיבוי אש. |
|
|
מַטְרוֹנִית |
גברת נכבדה. |
|
|
מְטֻרְפָּד |
לא יצא אל הפועל. |
|
|
מִישְׁבָּר |
גל גדול. |
|
|
מְכוֹרָה |
מולדת. המקום בו נולד אדם. |
|
|
מיכמורת |
רשת דייגים. |
|
|
מְכֻתָּב |
רשום, כתוב; נמען, האדם שאליו מיועדים הדברים הנכתבים. |
|
|
מְכֻתָּר |
מוקף; דבר שניתנה לו כותרת; מקושט, מעוטר. |
|
|
מלא תכונה |
תוסס. פעיל. הומה. |
|
|
מולאם |
מועבר מרשות הפרט לרשות העם או לרשות אחרים, מופקע לרשות המדינה. |
|
|
מלוא חופניים |
בשפע. בכמות רבה. |
|
|
מלילה |
שפשוף באמצעות האצבעות (למולל). במקור: הוצאת הגרגירים מן השיבולים. |
|
|
מליץ יושר |
כינוי לאדם המדבר לזכותו של אחר, הטוען ליושרו של אדם. סניגור. |
|
|
מַמְּגוּרָה |
אמבר. מחסן לתבואה. אסם. |
|
|
מִמְזָגָה |
בר- מקום בו מוזגים משקה ללקוחות. |
|
|
מְמַצֶּה |
מעמיק ויסודי, שלא חסר בו דבר מעיקר הדברים. |
|
|
מימשק |
נקודת החיבור של שתי מחלקות או יחידות בארגון של רכיבים במערכת. |
|
|
מין היד אל הפה |
חיים בתנאים של דוחק. |
|
|
מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת |
מההתחלה ועד הסוף. |
|
|
מן הנמנע |
לא אפשרי. ההיפך מלא מן הנמנע שפירושו אפשרי. |
|
|
מִנִּי אָז |
מאותו יום. |
|
|
מְנָת גּוֹרָלוֹ |
מזלו של אדם. |
|
|
מס שפתיים |
דברים שנאמרו לשם יציאת ידי חובה, מבלי להתכוון אליהם, מן השפה אל החוץ. |
|
|
מֵסֵב |
אחד היושבים סביב השולחן; מעביר בעלות על שטר חוב. |
|
|
מַסָּד |
בסיס. יסודות. מן המסד ועד הטפחות= מקצה לקצה, מתחילתו ועד סופו. |
|
|
מִסּוּךְ |
הסתרה באמצעות מסך עשן; וילון. |
|
|
מַסְכֵּת |
מכשיר המשמש רופאים להאזנה לצלילים מתוך הגוף. סטטוסקופ. |
|
|
מיסעד |
משען. כלי עזר ליציבה או הליכה. |
|
|
טוב עין |
נדיב. |
|
|
טוֹטָף |
נרתיק או קופסה שמצמידים לרגלה של יונת דואר להעברת מכתב. |
|
|
טוֹטָפוֹת |
חלק מהתפילין המונח על הראש; תכשיט למצח. |
|
|
טוֹלֶרַנְטִי |
סובלני. |
|
|
טַחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת |
ראה את הדברים בצורה לא נכונה. לא הצליח להבין את הדברים כפי שהם. |
|
|
טִין |
עפר לח, חומר לבנייה. |
|
|
טְפִי |
כלי לטפטוף נוזלים. מזלף. |
|
|
טְפִיפָה |
צעידה בצעדים קלים הנראים כמעט כריחוף; מילוי במידה מדוייקת. |
|
|
טַפְסָר |
פקיד; מלאך. כרוב. שרף; דרגת קצין בשירותי כיבוי האש; תואר כבוד. |
|
|
טְרוֹמִי |
שנבנה קודם לכן. שהוכן מראש. |
|
|
טַרְזָנִי |
גנדרני. מהודר. מטורזן= מגונדר. |
|
|
טַרְחָן |
מי שמרבה להטריד אחרים בענייניו. |
|
|
טְרִיז |
יתד בעלת קצה חד. |
|
|
טָרַף נַפְשוֹ |
שלח יד בנפשו, התאבד. |
|
|
מִסְפּוֹא |
שם כולל למיני הקש או ירק המשמשים מזון לבהמות. |
|
|
מיסתווה |
מסווה את עצמו, משנה את המראה כדי שלא יכירו אותו; מוסווה. |
|
|
מיסתמא |
מתעוור, מאבד את ראייתו. |
|
|
מַעֲבֶּה |
מקום צפוף. פנימי. שימוש נפוץ: מעבה היער= במעמקי החורש. |
|
|
מעדנות |
שנעשה ברוגע ובשלווה. בהנאה. |
|
|
מְעוֹרֵר פַּלָּצוּת |
מעורר פחד, מעורר זעזוע. |
|
|
מְעוּשָׂב |
מלא עשב; שנתלשו ממנו העשבים. |
|
|
מְעושֶּׂה |
מלאכותי; שנעשה באופן כפוי. |
|
|
מָעוֹת |
מטבעות; הון. |
|
|
יוֹשֵב אוֹהָל |
מי שאינו מרבה להתרועע עם חבריו. נשאר בביתו. ההיפך: איש חברה. |
|
|
יָסַף |
עשה דבר מה שוב ושוב, הוסיף והגדיל. |
|
|
יצא שכרו בהפסדו |
יצא מופסד. מעשיו גרמו לו הפסד יותר מרווח. ההיפך: יצא הפסדו בשכרו. |
|
|
יש רגליים לדבר |
יש יסוד לדבר. העובדות מבוססות ואמינות. |
|
|
יִבּוּם |
נשיאת אלמנת האח שנפטר לאישה. |
|
|
יָבִיל |
ניתן להובלה. |
|
|
יָגֹר |
חושש, מפחד. |
|
|
יודע סֵפֶר |
משכיל. ביטוי נרדף: עוקר הרים. |
|
|
יורד בּוֹר |
כינוי למת. |
|
|
יורד דּוּמָה |
הנפטר. המת. |
|
|
יוֹתֶרֶת |
תוספת. |
|
|
ימי חֶלְדּוֹ |
ימי חייו הפיסיים של האדם. |
|
|
יַעֶפֶת |
עייפות לאחר טיסה ארוכה- ג'ט לג. |
|
|
יִפְעָה |
יופי. הדר. הוד. |
|
|
יצא בשן ועין |
יצא מן העניין בנזקים חמורים. |
|
|
יצא המרצע מן השק |
כינוי לדבר הרע שהוסתר ועתה נחשף ברבים. |
|
|
יצא ואזניו מְקוּטָּפוֹת |
יצא נכלם. יצא מבוייש. בוש ונכלם. |
|
|
יצא מחיתוליו |
התבגר. |
|
|
יצא מעורו |
יצא מכליו, התפרץ; התאמץ מאוד. |
|
|
יצא נקי מנכסיו |
הפסיד את כל הונו ורכושו. |
|
|
יצאה נפשו |
נבהל מאוד עד שכמעט נפח את נשמתו; נפטר. |
|
|
יִצְהָר |
שמן טהור. |
|
|
יצאה נפשו אל |
השתוקק, רצה מאוד, אבה. |
|
|
יצק מים על יָדָיו |
היה תלמידו. סימן לכבוד למורה. |
|
|
מָעֹז |
מקלט, מחסה; חוזק. בצבא: מבצר שיש בו מקלטים, עמדות תצפית ותעלות לחימה. |
|
|
מעילה |
העלמת כספים, ביצוע עבירה בענייני ממון; הפרת אמון. |
|
|
מעלה חרס בידיו |
נכשל במאמצים לבצע דבר מה, עמל רבות ונכשל. |
|
|
מְעוֹרֶה |
מחובר. מצורף; מעורב. משולב. |
|
|
מערה היער |
קרחת היער.מערה= מקום חשוף. |
|
|
מַעֲשֵׁנָה |
ארובת עשן לתנור המחוברת לתנור. |
|
|
מפגיע |
מבקש בכל תוקף. שימוש נפוץ: במפגיע= שנאמר באופן אסרטיבי. |
|
|
מְפוּלָס |
מאוזן. סלול. מיושר. |
|
|
מפח (נפש) |
תיסכול, דכדוך, רוגז. |
|
|
מיפלג |
מחלקה. מדור מיוחד- למשל מפלג סמים. |
|
|
מְפֻלָּשׁ |
פתוח מכל עבר, שיש דרכו מעבר מכל כיוון. מנהרה. |
|
|
מַפְסֶלֶת |
כלי פיסול המשמש נגרים, סתתים ועוד. |
|
|
מיפסע |
צעידה. אורך כל צעד. |
|
|
מיפסעה |
מדרכה. דרך להולכי רגל שפוסעים בה. |
|
|
מפקידה לפקידה |
מעת לעת. מזמן לזמן. |
|
|
מְפוֹרָז |
שאין בו כוח צבאי; שאינו מבוצר או מוגן על ידי צבא. |
|
|
מצאי |
מלאי. הסחורות הנמצאות במחסן או בחנות. |
|
|
מְצֻדד |
פונה לצדדים; מושך את תשומת הלב, שובה לב. |
|
|
מֶצֶר |
גבול; שטח תחום. ביטוי: בין המצרים= במצב דחוק, ללא מצרים= ללא גבולות. |
|
|
מִצְרָפִי |
סכום הערכים של האיברים המשתייכים לקבוצה. |
|
|
מקדמת דנא |
מאז ומעולם, מזמן. |
|
|
מִרְבָּץ |
מקום הימצאותם של מחצבים, למשל: מרבץ נחושת. מקום מרבצה של חיה. |
|
|
מָרוּת |
שליטה באחרים, משמעת. |
|
|
מֶרִי |
מרד, התקוממות. |
|
|
מְרֻשָּׁת |
עשוי רשת, מכוסה רשת, מחובר כרשת. |
|
|
מורת רוח |
חוסר שביעות רצון. רוגז. ההפך: קורת רוח= נחת. |
|
|
מִשּׂגָּב |
מבצר; בהשאלה: מקום מפלט. מקום מחסה. |
|
|
מְשׂוּכָה |
מכשול (למשל במסלול ריצה); גדר קוצנית. |
|
|
מַשְׂטֵמָה |
שינאה, איבה. |
|
|
משך ידו |
הסתלק, הפסיק להתעסק בנושא. |
|
|
משל ברוחו |
התאפק. הבליג. |
|
|
מישלט |
מקום גבוה יחסית לסביבתו, מה שמאפשר שליטה אסטרטגית על מה שסביבו. |
|
|
משמים |
משעמם; דומם. |
|
|
משעול |
שביל. דרך. |
|
|
מתאונן |
בא בטענות. מתלונן. |
|
|
מיתאם |
קורולציה, התאמה, יחסי גומלין בין דברים. |
|
|
מַתְבֵּן |
מחסן תבואה, אמבר, אסם, ממגורה; ערימת תבואה. |
|
|
מֶתֶג |
מפסק חשמלי; יתד מתכת, חלק מהרסן השמים בפי הבהמה המשמש להכוונתה. |
|
|
מיתוודעים |
מגלים את זהותם, מציגים את עצמם; הפכו למקורבים; התפרסמו. |
|
|
מִתְחַלֶּה |
מעמיד פנים כי הוא חולה. |
|
|
מְתֵי מְעַט |
אנשים מעטים. |
|
|
מִתְלֶה |
קפיץ לבלימת זעזועים בכלי רכב; אביזר המשמש לתליית חפצים. |
|
|
מִתְנַכֵּר |
מסתיר את זהותו, עושה את עצמו נוכרי, מתחמק או מתכחש לדבר מה. |
|
|
מִתְעַמֵּר |
מתעלל, מתנהג בגסות כלפי מישהו. |
|
|
מִתְרָס |
מחסום. מכשול. בריקדה מאולתרת. |
|
|
מִתְרַצֶּה |
משתדל לפייס מישהו, משתדל למצוא חן, מתפייס, מביע רצון טוב. |
|
|
חביצה |
פודינג. רפרפת. |
|
|
חֶבְלֵי לָשׁוֹן |
קשיים בדיבור ובהתבטאות. |
|
|
חֶבֶק |
רצועה להידוק או לקשירה. |
|
|
חֲבַרְבַּר |
מנומר; לטאה המוזכרת בתלמוד. |
|
|
חָגָו |
סדק. נקיק; חריץ. שימוש נפוץ: חגווי סלע= הנקיקים שבסלע. |
|
|
חַד כתַּעַר |
כינוי לאדם שנון וחריף. |
|
|
חוֹבֵש סַפְסָל |
לומד על ספסל הלימודים. |
|
|
חוזר |
מסמך המופץ ברבים לשם יידוע הנמענים אודות דבר מה. |
|
|
חֲוִילָה |
וילה. בית בודד. |
|
|
חוּכָא וְאִיטְלוּלָא |
צחוק. לעג. |
|
|
חולית |
דיונה, ערימת חול. |
|
|
חוֹלֵל |
רקד. |
|
|
חוּנְטָה |
כינוי לכת צבאית שהשתלטה על השלטון. |
|
|
חוּץ לִזְמַנּוֹ |
שלא במועדו. חלף מועדו או טרם הגיע מועדו. |
|
|
חָוָק |
שלב בסולם. פס עץ רוחבי. |
|
|
חוּשָׁה |
בקתה כפרית. |
|
|
חֲטוֹטֶרֶת |
גבנון. דבשת. |
|
|
חֹטֶר |
מקל דק. |
|
|
חִיגָה |
הסתובבות. |
|
|
חֲכִירָה |
שכירת נכס או קרקע לתקופה ארוכה וקצובה מראש. |
|
|
חַכְלִילי |
אדמדם. |
|
|
חִלָּה אֶת פָּנָיו |
התחנן לפניו, ביקש ממנו רחמים. |
|
|
חִלּוּפֵי גַּבְרֵי |
סבב מינויים. ביצוע מספר מתן תפקידים. |
|
|
חֵלְכָּאִי |
דל. עלוב. נדכא. |
|
|
חֶלְמָאִי |
טיפש. שוטה. כסיל. לא יוצלח. |
|
|
חלשה דעתו |
נפלה רוחו, הצטער. |
|
|
חָרָבָה |
יבשה, אדמה שאינה תחת מים. |
|
|
חרול |
שם כולל למיני הקוצים. |
|
|
חרץ את לשונו |
איים להרע, לפגוע. |
|
|
חַרְצוּבּוֹת |
כבלים. שרשראות. |
|
|
חרק שיניו |
נותר מאופק למרות תחושת זעם שחש. |
|
|
חשך פיו |
שתק. נמנע מלדבר. |
|
|
חשכה נפשו |
נגרמה לו עוגמת נפש. |
|
|
חַשְׁרָה |
היערמות, התעבות- לדוגמה של עננים. |
|
|
חַשְרָת עָבִים |
קבוצת עננים. |
|
|
חַת |
פחד. יראה. עשוי ללא חת= שאינו מפחד מדבר. |
|
|
כַּאֲרִי בַּסּוּגַר |
היה עצבני וחסר מנוחה כאריה שניטלה ממנו חירותו והוא נעול בכלוב. |
|
|
כָּבַש שְׂכָרוֹ |
עיכב את שכרו. הלין את שכרו. |
|
|
כִּבְשַׂת הָרָשׁ |
כינוי לדבר ערך היחידי ששייך לאדם מסויים, שגם אותו זוממים לקחת ממנו. |
|
|
כהו עיניו |
ראייתו נפגמה. |
|
|
כִּיּוּר |
עיצוב ופיסול ידני לחומר רך כגון פלסטלינה. |
|
|
כּילַי |
רשע; כינוי למי שתכונת הקמצנות בולטת באישיותו באופן מובהק. |
|
|
כִּישׁוֹר |
מוט סביבו נכרכים החוטים לאריגה. |
|
|
כִּילָּה אֶת חֲמָתוֹ |
הוציא את כעסו. פרק את תחושת הכעס שאגר בתוכו. |
|
|
כְּלִיבָה |
תפירה בחוטים גסים, תיקון זמני. |
|
|
כְּלִיל יֹפִי |
מושלם ביופיו. |
|
|
כָּלְכָּל |
מי שאחראי על אספקת מזון ושירות נוסעים. כלכל ראשי= דייל ראשי בטיסה. |
|
|
כִּלְכֵּל אֶת דְבָרָיו |
חשב היטב בטרם דיבר. אמר דברים של טעם. כלכל צעדיו= תכנן צעדיו מראש. |
|
|
כלתה נפשו |
רצה מאוד; התגעגע. |
|
|
כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת |
בטווח החץ הנורה מקשת. בהשאלה: במרחק סביר. |
|
|
כמעיין המתגבר |
משל לאדם חכם שאינו מפסיק להעשיר את ידיעותיו. שאינו מפסיק לחדש וליצור. |
|
|
כַּנֶּנֶת |
מכשיר להרמת או גרירת משאות כבדים על ידי משיכת הכבל תוך סיבובו על מוט. |
|
|
כֶּסֶת |
רצועה; שמיכה המלאה בנוצות או צמר גפן. |
|
|
כִּעְכֵּעַ |
השתעל קלות, כיחכך בגרונו. |
|
|
כְּעָנִי בַּפֶּתַח |
כינוי לאדם שנוהג באופן כנוע. מרבה להתרפס בדומה לעני המבקש נדבות. |
|
|
כְּעַפְרָא דְאַרְעָא |
כעפר הארץ. כינוי לדבר חסר חשיבות, חסר ערך. כקליפת השום. |
|
|
כִּפֵּחַ |
אדם שרגליו ארוכות באופן לא תואם את מידות גופו. גבוה. |
|
|
כפטריות אחרי הגשם |
דברים הצצים ומתרבים במהירות. |
|
|
כְּפִיפָה |
טנא. סל קלוע; עיקום. כיפוף. בכפיפה אחת= יחד, בצוותא. |
|
|
כָּפָן |
רעב. |
|
|
כֵּרָה |
ארוחה. סעודה. |
|
|
כְּרוּב |
מלאך. אראל (מלאך). שרף. |
|
|
כְּרִיתוּת |
גירושין. התרת קשר נישואין. |
|
|
כשושנה בין החוחים |
משל לדבר מה יקר ערך ויפה הנמצא בין הפשוטים והרגילים (חוחים= קוצים). |
|
|
כשלג דאשתקד |
שחלף זה מכבר. בהשאלה: דבר שאינו רלוונטי, שעבר זמנו. |
|
|
כתב את נכסיו |
רשם צוואה. |
|
|
כתב פְּלַסְתֵּר |
דברי השמצה ודיבה. |
|
|
כְּתִיתָה |
קציצת בשר, שניצל; שבר. פיסה. חתיכה; מעיכה. כתישה. |
|
|
כַּתַשׁ מַיִם |
עשה עבודה שאין עימה ברכה. |
|
|
כִּתֵּת אֶת רַגְלָיו |
הלך הליכה מרובה עד שהתעייף; טרח בהגעה למקום מסויים. |
|
|
לא חלו בו ידיים |
שיד אדם לא נגעה בו. |
|
|
לא שבעו עיניו |
לא הסתפק במה שהיה לו. חמד עוד ועוד. |
|
|
לב נבוב |
ריקנות נפשית, חוסר רגש. |
|
|
לָבוּד |
צמוד. רכוס. עץ לבוד= דיקט, לביד, לוח המורכב משתי שכבות שתי וערב של עץ. |
|
|
לָבוֹר |
לברור. למיין. |
|
|
לִבְטוֹש |
לדחוף; לדרוס. |
|
|
לְבָר |
מבחוץ. |
|
|
לָהוּק |
מצורף ללהקה או לקבוצה; נאסף. |
|
|
לְהָוָתוֹ |
לצערו. לאסונו. |
|
|
לְהַצְמִית |
להשמיד. להכרית. לחסל לצמיתות. פחד מצמית= פחד משתק. |
|
|
לַהַק |
להקה, קבוצה. |
|
|
לוּדָר |
גלדיאטור. עבד או שבוי מלחמה אשר אולץ להשתתף בקרבות כדי לבדר את ההמון. |
|
|
טאבולה ראסה |
לוח חלק. כינוי לתינוק שנולד חסר תכונות, שטרם הושפע מדבר כלשהו. |
|
|
לְזִירָה |
מדידת מרחק או סימון מטרה בעזרת קרן לייזר. |
|
|
לִחוּךְ פִּנְכָּה |
התחנפות. התרפסות. |
|
|
לחם חסד |
כינוי כללי לנדבה. הפירוש המילולי: מזון שניתן כנדבה. |
|
|
לֶחֶם חֻקוּ |
מנת המזון המוגדרת המספיקה לאדם לצורך מחייתו. דבר שאין לוותר עליו. |
|
|
לחם עַצְלוּת |
מזון שנקנה בכסף שלא כתוצאה מעבודה. |
|
|
לָטִיפוּנְדִּיָּה |
אחוזה גדולה או שטח אדמה גדול בבעלות אצילים. |
|
|
לָטֶנְטִי |
סמוי מן העין. |
|
|
לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן |
אין דין ואין דיין. חוסר סדר מוחלט. בהיעדר חוקים או אכיפתם. |
|
|
לֵית מָאן דְּפָלִיג |
אין חולק על כך. כולם מסכימים. אין חילוקי דעות. |
|
|
לְכַתֵת |
לנפץ. לשבור. שימוש נפוץ: כיתת רגליו= התעייף מההליכה הקשה. |
|
|
לְלֹא כָּחָל וְסָרָק |
תיאור מדוייק כמות שהוא. ללא תוספות או שינויים. |
|
|
לְלֹא מְצָרִים |
ללא גבולות. |
|
|
לִלְאוֹט |
ללחוש. |
|
|
לְמַפְרֵעַ |
למילה שני פירושים הפוכים זה לזה: מראש או בדיעבד. |
|
|
לְמִצְעָר |
לפחות. לכל הפחות. |
|
|
לִנְגּוֹש |
להאיץ בצורה אלימה. לזרז בצורה קשה. |
|
|
לִנְסוֹך |
לארוג (חוטים). בהשאלה: לרקום מזימות. |
|
|
לְסוּטָה |
מעיל נשים. חלוק. אפודה. |
|
|
לִצְרוֹר |
לנהוג בשנאה כלפי אחר. |
|
|
לְקַלֵּס |
למילה שני פירושים הפוכים: להשמיץ, ומצד שני לשבח. דברי קילוסין= דברי שבח. |
|
|
לְקַפֵּד |
לכרות. לקצץ. |
|
|
לִרְצוֹעַ |
להכות בשוט; לנקב. לחורר. |
|
|
לְשַׁד |
נוזל שמנוני; בהשאלה: התמצית שבדבר. |
|
|
לשון ארוכה |
כינוי לאדם שמרבה לרכל. |
|
|
לשם שמיים |
למטרה נעלה. |
|
|
לשיעורין |
באופן יחסי; חלק- חלק. לא בבת אחת. |
|
|
לשעות אל... |
לשים לב לדבר מסויים. |
|
|
מְאוּיָן |
מאופס. שאינו קיים יותר. |
|
|
מאוּכָּן |
שמיקומו המדוייק ידוע. |
|
|
מַאְפַּלְיָה |
אפלה. חשכה כבדה. עלטה. |
|
|
מְאֵרָה |
קללה. ביטוי נפוץ: תבוא מארה לו= איחול קללה לאדם. |
|
|
מִבְדּוֹק |
מתקן המשמש לתיקון ספינות בנמל. |
|
|
מְבֻדָר |
מפוזר. בעיקר בהקשר של שיער. |
|
|
מְבוּטָן |
מכוסה בטון. |
|
|
מַבְכִּירָה |
אישה או בהמה היולדת בפעם הראשונה. |
|
|
מֶגֶד |
מתק, טוב. |
|
|
מִגְדַּל שֵׁן |
כינוי למקום בו רואה אדם עצמו מתוך התנשאות על פני הזולת. |
|
|
מַגּוֹב |
מגרפה גדולה לשימוש חקלאי. |
|
|
מְגוּלְוָן |
עבר תהליך ציפוי בשכבת מתכת באמצעות זרם חשמל. |
|
|
מגוף |
שסתום המשמש לפתיחת או סגירת זרם נוזלים או גזים. |
|
|
מַגְזִזַה |
מספריים לגז הצאן. |
|
|
מַגְלֵב |
שוט. |
|
|
מָגֵס |
קערה. |
|
|
מְדוֹאָב |
שרוי בצער. |
|
|
מְדוֹכָה |
קערה מחומר או ממתכת שניתן לכתוש בה חומר אחר. |
|
|
מַדְחָן |
שעון חנייה. |
|
|
מַדְמֵנָה |
מזבלה. מצבור אשפה. |
|
|
מִדְרָס |
מצע, רפידה בתוך הנעל שנועדה לתמוך בכף הרגל. |
|
|
מַהֲדִיר |
מי שעורך מהדורה ומביא את הספר לדפוס. |
|
|
מְהוּוָן |
כסף עתידי המחושב לערכו הנוכחי. |
|
|
מוֹהַר |
נדוניה המביא עימו החתן להורי הכלה. |
|
|
מוֹז |
בננה. |
|
|
מוֹכֶּם |
מפעיל רדאר או מכם. |
|
|
מוֹכְרָן |
זבן בחנות, מוכר. |
|
|
מוֹנוֹלִית |
מצבה, אנדרטה, שעשוי מקשה אחת, שלם. |
|
|
מוֹנוֹקְל |
משקף בודד לעין אחת בלבד. |
|
|
מוֹסֵרָה |
חבל המשמש לרתימת הבהמה, או שקשור לרסן החיה- מושכות. |
|
|
מוֹץ |
האבקה המתפזרת מהפרח- כל גרגיר נקרא מוץ. |
|
|
מוֹרַג |
מכשיר לדרישת התבואה. |
|
|
מוֹשֵל בֵּכִּיפָּה |
כינוי למי ששולט ללא מגבלות. |
|
|
מַחְלָצוֹת |
בגדי פאר. |
|
|
מַחְתָּה |
כלי לאיסוף גחלים. |
|
|
מֵיזָע |
סוודר. אפודה. |
|
|
מיטת סדום |
כינוי למקום צפוף או דחוק; כינוי למצב לחץ. |
|
|
מִנוּת |
כפירה. אפיקורסות. הכחשת קיום האל. |
|
|
מִיסָה |
טקס דתי בכנסייה. |
|
|
מִיתַת נְשִׁיקָה |
מוות כתוצאה מזקנה. בהשאלה: מוות ללא יסורים. |
|
|
מָךְ |
עני. אביון; צנוע. |
|
|
מַכְבֵּנָה |
סיכת ראש, המשמשת להידוק שערות או כובע. |
|
|
מֻכֶּה סַנְוֵרִים |
שראייתו נפגעה בפתאומיות. בהשאלה: שאינו רואה דברים כהווייתם. |
|
|
מְכוּרְכָּם |
שצבעו כרכום (אדום- צהוב). |
|
|
מִכְתָּם |
שיר קצר בעל תוכן סאטירי. |
|
|
מִמְסָרָה |
התקן מכני שנועד להעביר כוח ותנועה. לדוגמה- גיר הילוכים ברכב. |
|
|
מַמְרֵקָה |
מכונה לליטוש ולמירוק אבנים. |
|
|
ממשלת צללים |
אנשי המפלגה המיועדים להתמנות לשרים במידה והמפלגה תזכה בבחירות. |
|
|
מִנֵּיהּ וּבֵיהּ |
באופן מיידי. לאלתר; ממנו או בתוכו. |
|
|
מָנִיפֶסְט |
מנשר. הודעה רשמית, גילוי דעת מטעם השלטון. |
|
|
מַנְפֵּטָה |
מכונה המפרידה את זרעי הכותנה מהזרעים. |
|
|
מִנְשָׁכַיִם |
מלקחיים. כלי בעל שתי זרועות המשמש לתפיסה של חפץ. |
|
|
מַסָּה |
מאמר. חיבור קצר; כמות החומר. |
|
|
מְסוּבָב |
תוצאה (נובע מסיבה כלשהי); מוטה. נוטה על צידו. |
|
|
מְסוּלָא |
שווה ערך. שימוש נפוץ: לא יסולא בפז= יקר ערך. |
|
|
מְסוּקָס |
שמשופע בבליטות. מחוספס. |
|
|
מֵסִית וּמַדִּיחַ |
כינוי לאדם שמסיט ומשכנע דברים אסורים. |
|
|
מסר אותו למלכות |
הלשין על מעשיו לשלטונות. |
|
|
מַסְרֵט |
כלי המשמש ליצירת סריטות, לגילוף וציור קווים על לוח. |
|
|
מעז יצא מתוק |
כינוי לדבר רע שצמחה ממנו תועלת. |
|
|
מַעֲקָשׁ |
דרך מפותלת. בהשאלה: עניין מסובך. |
|
|
מַעֲשֶה מֶרְכָּבָה |
בהשאלה: עניין מסובך; מעשה שנעשה בשיתוף פעולה על ידי קבוצת אנשים. |
|
|
מִפְרָעָה |
פרעון חלקי. תשלום על חשבון חוב. |
|
|
מצאה ידו |
הייתה ידו משגת. השיג. |
|
|
מְצֻדָּד |
פונה לאחד הצדדים. במצודד- באלכסון. |
|
|
מְצוֹעָף |
מכוסה בצעיף. בהשאלה: מכוסה, לוט. |
|
|
מְצֻנָּף |
מקושט; מפותל, כרוך, מכורבל. |
|
|
מַצְעֶרֶת |
שסתום במנוע שתפקידו לווסת את הזרמת הדלק. |
|
|
מַק |
ריקבון; כינוי לאיבר בגוף שמת כתוצאה מחוסר הספקת חמצן. |
|
|
מַקּוֹב |
פטיש המשמש לניקוב חורים. |
|
|
מֶקַח טָעוּת |
קנייה או מכירה מתוך טעות או הערכה שגויה של הסחורה או שוויה האמיתי. |
|
|
מִקְלֶה |
טוסטר. |
|
|
מִקְפָּא |
קיפאון; מזון המכיל חומר קרישה (כגון ג'לטין). |
|
|
מַקְצַצָה |
מכונה חקלאית לקיצוץ קש או חציר. |
|
|
מַקְשִׁיש |
שניכרים בו סימני הזקנה. |
|
|
מְרֻבָּב |
מוכתם. שיש בו רבב. שיש בו דופי. גדול פי 10,000 (פי רבבה). |
|
|
מַרְדַּעַת |
בד עבה שפורשים על גבו של החמור או על גבם של סבלים לנשיאת משאות. |
|
|
מָרָה שְׁחורָה |
פסימיות. דיכאון. |
|
|
מַרְחֶשֶׁת |
מחבת. |
|
|
מֶרְכָּב |
אביזרי רכיבה על בעלי חיים; השלד של כלי הרכב; כיסא. מושב. |
|
|
מַרְעוֹם |
מנגנון ההפעלה של חומר הנפץ בכלי הנשק. |
|
|
מַרְעִין בִּישִׁין |
צרות צרורות. |
|
|
מַשְׁדֵּדָה |
מכשיר חקלאי לפירור רגבים וליישור פני השטח. |
|
|
מְשׁוּבָה |
סטייה מדרך הישר. נטייה לחטאים; מעשה קונדס. שימוש נפוץ: משובת נעורים. |
|
|
מְשׁוּגָה |
טעות. משגה. שגיאה. |
|
|
משכוכית |
החיה שמובילה את העדר. |
|
|
מַשְׁנֵק |
מתקן המווסת זרימת נוזלים או גז ועל ידי כך יכול לעצור את פעולת המכונה. |
|
|
נאחז בקש |
ניסה להסתמך או להיאחז בדבר שאין לו ממש. |
|
|
נֶגֶר |
תעלת השקייה. מי גשמים המחלחלים לאדמה. |
|
|
נוֹאָל |
טיפשי. טיפש. כסיל. שוטה. |
|
|
נוֹגֵשׂ |
לוחץ את העובדים ודוחק בהם. מופיע בהקשר של עבדות בדרך כלל. |
|
|
נוֹטַרְיוֹן |
עורך דין הממונה על ידי השלטון ומוסמך לטפל במסמכים רשמיים וכד'. |
|
|
נופֶךְ |
אבן המצויה בחושן של הכהן הגדול. |
|
|
נופֶת צוּפִים |
כינוי לדבש המובחר; מאכל טעים; בהשאלה: דבר טעים, מתוק. |
|
|
נוֹקֵר |
בליטה חדה המשתחררת עם לחיצת הדק ברובה וגורמת ליריית הכדור. |
|
|
נוּר |
זיקוק תאורה המשמש לאיתות בשעת החשיכה; אש. |
|
|
נוֹשָׁב |
מיושב, מאוכלס בתושבים. |
|
|
נֵזֶר הַבְּרִיאָה |
כינוי לבן אדם, שנחשב לגולת הכותרת של הבריאה. |
|
|
נחירה |
קול חרחור המופק דרך הפה או האף; המתת בעל חיים על ידי דקירה במכשיר חד. |
|
|
נַחְשׁוֹנִי |
כינוי לאדם אמיץ שיצא אל מקום הסכנה. |
|
|
לבוד |
מחובר ומהודק |
|
|
הדוניסט |
נהנתן, מי שרודף אחרי תענוגות |
|
|
חלד |
חיי אדם על פני האדמה (ימי חלדו= ימי חייו) |
|
|
לשלוק |
לבשל במים |
|
|
תעייה |
אובדן דרך |
|
|
נֹאד |
שק עור המשמש לנשיאת מים |
|
|
נֶאְדָּר |
נהדר. נשגב. נאצל. מלא פאר |
|
|
נָאוֶה |
יפה. שימוש נפוץ: גבירתי הנאווה= גבירתי היפה. |
|
|
נָאוֹר |
משכיל, שטוף אור, תרבותי. ליברלי. |
|
|
נֵאוֹת |
הסכים. |
|
|
נֶאֱלָח |
כינוי לאדם בזוי; מזוהם. מלוכלך. |
|
|
נֶאֱלַם |
השתתק. איבד את יכולתו לדבר באופן זמני מפאת הלם או תדהמה. |
|
|
נֶאֱמָן בְּדִיבּוּרוּ |
מקיים את הבטחתו. אמין. |
|
|
נָאַץ |
כעס. רגז. גידף. ביזה. |
|
|
נְאָצָה |
גידוף. שנאה. חירוף. |
|
|
נְאָקָה |
נקבת הגמל. |
|
|
נָבוּב |
חלול. ריק; בהשאלה: ריק מתוכן, לעיתים נאמר על אדם. |
|
|
נביא זעם |
אדם המנבא חורבן לחברה בגלל מעשיה הרעים. |
|
|
נְבִירָה |
חיטוט |
|
|
נִבְכֵי- |
עומקי-, מעמקי-. |
|
|
נֵבַע |
מים זורמים. מים הזורמים מהאדמה. מקור. |
|
|
נִבְעָר |
חסר השכלה, בור. שימוש נפוץ: נעבר מדעת. |
|
|
נִבְצָר |
נקטף (ענבים. מלשון בציר); היה קשה. לדוגמה: נבצר ממנו= לא יכול היה. |
|
|
נַגַּהּ |
האיר. זרח. |
|
|
נֹגַהּ |
זוהר. אור. |
|
|
נְגֹהָה |
נוגה, אור זוהר, שטף אור. |
|
|
נָגוֹהַּ |
אור יקרות. זוהר. |
|
|
נגוז |
נעלם. נמוג. |
|
|
נָגִיד |
גביר. שליט. אדם נכבד. מי שמכהן במשרה רמה. |
|
|
נִגְלַל |
נפרש או נכרך כמגילה; הועבר בדרך של טלטול וגלגול, גולגל. |
|
|
נִגְמַע |
נלגם, נבלע. |
|
|
נֶגֶף |
מגיפה; מכשול. בעיה. |
|
|
נִגַּפְתִּי |
הוכיתי, נחלתי תבוסה. |
|
|
נָגַשׂ |
לחץ, דחק. האיץ בכוח, זרז בקשיחות. |
|
|
נִדְבָּךְ |
שורת לבנים בבניין. בהשאלה: שלב, חלק מתוך שלם. |
|
|
נִדְכָּא |
רצוץ, מוכה. יכול להופיע גם: נדכה. |
|
|
נָדַם |
נשתתק, נאלם. בהשאלה: נכרת, אבד, כלה. |
|
|
נָדָן |
נרתיק לחרב. |
|
|
נהה |
נמשך לדבר. השתוקק. התאווה. שימוש נפוץ: נהה אחר= הלך אחרי. |
|
|
נְהִי |
בכי, קינה. |
|
|
נְהִיָּה |
משיכה, כיסופים, תשוקה לדבר מה או למישהו. |
|
|
נָהִיר |
בהיר. מואר; ברור. מובן. |
|
|
נְהִירָה |
זריחה; זרימה. תנועה שניכרת היטב. |
|
|
נָהַר |
נמשך. הלך אחרי. |
|
|
נְהָרָה |
נהר צר; אור. נגה. |
|
|
נוֹאָשׁ |
מיואש, שאבדה תקוותו. |
|
|
נוּגֶה |
עצוב. קודר. |
|
|
נָוֶה |
שדה מרעה לצאן; מקום יישוב. שימוש נפוץ: נווה מדבר. |
|
|
נוֹטֶר |
שומר. זקיף; שימוש נפוץ: נוטר טינה= כועס על אחר. שומר את טינתו אליו. |
|
|
נוּל |
מכונת אריגה. |
|
|
נוסך |
יוצק נוזלים, יוצק שמן למשיחה; בהשאלה: מאציל, משרה (לדוגמה: נוסך בטחון). |
|
|
נוֹעַד |
הוקדש למטרה מסויימת; נפגש עם אדם. |
|
|
נוֹעָץ |
טיכס עצה, מתייעץ, דן עם אחרים בנוגע לעניין מסויים; קיבל החלטה לאחר דיון. |
|
|
נוֹקֵב |
מעמיק. ויכוח נוקב- ויכוח חריף ועמוק. |
|
|
נוֹקֵד |
כינוי לרועה צאן; מנקב. |
|
|
נוֹשֶׁה |
מלווה שדורש את כספו בחזרה מהלווה. |
|
|
נוֹשַׁע |
נחלץ, ניצל מצרה. |
|
|
נִזְדַּמֵּן |
בא במקרה, נפגש. |
|
|
נִזְדַּקֵק |
טוהר, נוקה. |
|
|
נָחָה דַּעְתּוֹ |
נרגע, היה מרוצה ומסופק. |
|
|
נָחוּשׁ |
קשה וחזק כמו נחושת; בהשאלה: החלטי, תקיף. |
|
|
נָחַל |
ירש. קיבל; זכה. שימוש נפוץ: נחל כשלון= נכשל. |
|
|
נֶחְלַץ |
נמלט, ניצל; שקוים בו טקס חליצה; התייצב בראש, היה חלוץ. |
|
|
נֶחְלַק |
שאין הסכמה לגביו. |
|
|
נִחַם |
התחרט. חזר בו מדעתו. התנחם. הפחית את צערו. |
|
|
נֹחַם |
חרטה, נחמה. |
|
|
נֶחָמָה פּוּרְתָּא |
עידוד קל. נחמה קטנה. |
|
|
נִחָר |
יבש מאוד. ביטוי נפוץ: בגרון ניחר= גרון יבש. |
|
|
נַחְשׁוֹל |
גל גדול; זרם גדול (של אנשים או דבר מה אחר). |
|
|
נֶחְשָׁל |
שנמצא בפיגור יחסית לאחר. |
|
|
נַחְתּוֹם |
אופה, בעל מאפייה. |
|
|
נָטַל |
הניח על; לקח, קיבל. |
|
|
נִטַּל עֻקְצוֹ |
שנינותו פגה, חשיבתו איבדה מהחדות. |
|
|
נטע זר |
שאינו שייך לחברה או לתרבות המקומית. |
|
|
נָטַר |
שמר. |
|
|
נִטַּשׁ |
נעזב; התפשט על פני השטח. שימוש נפוץ: קרב ניטש= קרב בעיצומו. |
|
|
נִיגַּף |
הוכה, נחל תבוסה, הפסיד. |
|
|
נְיוּאַנְס |
הבדל קטן. |
|
|
נִיּוּד |
הזזת דבר מה. תנודה; שינוי בשערי מטבע. |
|
|
נִיחָא |
מחלה המביעה הסכמה בלתי נלהבת: בסדר, נניח, נסתפק בכך לעת עתה. |
|
|
נִיחוּתָא |
נוחות. בניחותא- בשלווה, ברוגע. |
|
|
נטרף |
עורבב |
|
|
עיקול |
החרמה זמנית. |
|
|
נִיטּוּר |
מעקב והשגחה אחרי מדד מסויים, כגון: רעש, זיהום אוויר וכדומה. |
|
|
נִיכּוּר |
תחושת זרות והיבדלות; הרגשת חוסר שייכות. |
|
|
נִיכּוּשׁ |
עקירת העשבים והצמחים המזיקים באמצעות מכוש (כלי חפירה קטן). |
|
|
נִים וְלֹא נִים |
שנמצא במצב של בין שינה לעירות. מנמנם קלות. |
|
|
נִימָה |
נמנום. שינה לא עמוקה; גוון בקול; צליל; מיתר של כלי נגינה. |
|
|
נִיצָּח |
ממושך. סופי. שימוש נפוץ: תשובה ניצחת= תשובה סופית ומוחלטת. |
|
|
נִיר |
שדה או אדמה חרושה. |
|
|
נִישּׁוּל |
גירוש אדם ממקום מושבו; הוצאת מוטב מהצוואה. |
|
|
נִכָּה |
הפחית, גרע, הוריד מן הסכום. |
|
|
נְכוֹחָה |
דברים אמיתיים. דברים כהווייתם. |
|
|
נָכוֹן |
מוכן; מתאים. |
|
|
נְכוֹנוּת |
כנות; כוננות, להיות מוכן ומזומן לכל מצב. |
|
|
נַכְלוּלִי |
רמאי. שקרן. נוכל. |
|
|
נִכְלָם |
מבויש, נבוך. |
|
|
נִכְמָר |
התמלא בגעגועים, בכיסופים. שימוש נפוץ: נכמרו רחמיו= התמלא ברחמים. |
|
|
נִכְנַס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה |
לקח אחריות על הטיפול בנושא, נכנס לפרטי פרטים. |
|
|
נכנס לנעליו של... |
ניסה להחליף מישהו גדול ממנו. |
|
|
נִכְסָף |
מתאווה, משתוקק; דבר שמשתוקקים אליו. |
|
|
נֵכָר |
סביבה זרה, ארץ זרה, זרות; התרחקות, התנכרות; ארץ רחוקה שאינה ארץ מולדת. |
|
|
נָלוֹז |
שסוטה מדרך הישר. לא ראוי. |
|
|
נִמְהָר |
פזיז, קל דעת. כינוי לאדם שאינו מפעיל שיקול דעת מספק לפני פעולה. |
|
|
נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ |
התחרט. שינה את עמדתו. |
|
|
נָס לֵיחוֹ |
ירד מגדולתו. לא נס ליחו= כוחו עדיין קיים. |
|
|
נְסִיקָה |
המראה. תנועה חדה כלפי מעלה. |
|
|
נָסַך |
יצק נוזלים למורת פולחן דתי. השרה אווירה. |
|
|
נָסַךְ בִּטָּחוֹן |
נתן תחושה של בטחון. |
|
|
נִסְפָּח |
נלווה. מוסף. בפוליטיקה: מומחה לדבר מה שמוצב בשגרירות במדינה זרה. |
|
|
נָסַק |
עלה, המריא, התרומם. |
|
|
נָע וָנָד |
כינוי לנווד. אדם שאינו יושב במקום קבוע. |
|
|
נָעוּ אַמּוֹת הַסִּפִים |
עמודי התמיכה לשער הביניין הזדעזעו. בהשאלה: התרחש דבר מה נדיר ומזעזע. |
|
|
נֵעוֹר |
התעורר, ער, לא נמצא במצב של שינה. |
|
|
נֶעֱכָּר |
מקולקל. דבר שהושחת; מדוכא. עצוב. |
|
|
נעכרה רוחו |
שקע בעצב וביגון. |
|
|
נַעֲנָה |
נעתר לבקשה, קיבל תשובה חיובית, השיב תשובה חיובית. |
|
|
נִעֵר חָצְנוֹ ממנו |
הסיר מעצמו אחריות, התנער מאחריות, הכחיש כל קשר לדבר. |
|
|
נֶעֱתַק |
הוזז, נעקר ממקומו, הועתק למקום אחר. |
|
|
נֶעֶתְקָה נְשִׁימָתוֹ |
שנשימתו נעצרה לרגע קל מתדהמה. |
|
|
נֶעֶתְקוּ מִּלִּים מִפִּיו |
נאלם דום. השתתק. איבד את היכולת לדבר מפאת התדהמה. |
|
|
נֶעֱתַר |
נענה לבקשה. הסכים. |
|
|
נִפָּה |
סינן; בדק וניקה; העביר קמח דרך מסננת כדי להוציא את הפסולת. |
|
|
נָפָה |
אזור. פלך. גליל. מחוז. |
|
|
נפישה |
מנוחה. חופשה. |
|
|
נפל בחלקו |
התמזל מזלו, זכה. |
|
|
נִפְעָם |
מתלהב, מתרגש, מתפעל. חש סערת רגשות עזה, זעזוע. |
|
|
נִפְקַד |
נעדר, שאינו נמצא; שספרו אותו כחלק ממפקד שבוצע. |
|
|
נפרץ |
נפוץ. שימוש נפוץ: חזון נפרץ= תופעה שכיחה. |
|
|
נִצָּב |
ידית, בית אחיזה של מכשיר, כת. |
|
|
נָצוּר |
נתון במצור על ידי אויביו, מכותר; נעול ומוגן. |
|
|
נְצִיב |
מפקד, מושל, ממונה על תחום מסויים. |
|
|
נֵצֶר |
צאצא; ענף רך היוצא מן השורש, זרד. |
|
|
נִצַּת |
נשרף, נדלק; נחרב, הפך לשממה. |
|
|
נֶקֶב |
גומה, חור (בגלגל המכונית לדוגמה). |
|
|
נִקְהַלוּ |
התכנסו, התלקטו, התאספו. |
|
|
נִקְווּ |
נקבצו, כונסו, נאספו. |
|
|
נְקִיטָה |
אחיזה. לפיתה. שימוש נפוץ: נקיטת אמצעים= שימוש באמצעים. |
|
|
נְקִיק |
סדק. בקיע; מעבר צר בסלע. |
|
|
נָקְעָה נַפְשׁוֹ |
מאס במישהו. בחל במישהו. |
|
|
נְקָפוֹ לִבּוֹ |
סבל מייסורי מצפון. התחרט. |
|
|
ניקרא לסדר |
התבקש שיפסיק ממעשיו השליליים. |
|
|
נִקְרַשׁ |
נהפך לקפוא, ניקפא, עבר ממצב נוזלי למצב מוצק. |
|
|
נר לרגליו |
עיקרון או התנהגות מסויימת המהווה בסיס עבורו. לפיו ינהג באופן תמידי. |
|
|
נִרְגָן |
רוטן ומתלונן. מחרחר ריב. |
|
|
נָשָׂא חֵן |
הוענק לו יחס של חיבה. |
|
|
נשא עיניו אל... |
חשק ב...רצה את הדבר. |
|
|
נשא פנים |
נתן העדפה לא הוגנת. נהג באיפה ואיפה- באפליה. |
|
|
נִשְׁבָּר מַטֶּה לַחְמוֹ |
איבד את מקור פרנסתו. |
|
|
נִשְׂגָּב |
עליון. קדוש. מרומם; חזק. איתן. |
|
|
נְשׂוּא פָּנִים |
כינוי לאדם נכבד וחשוב. |
|
|
נְשִׁיָּה |
שחכה; העלה מתהום הנשייה= החזיר לתודעה. ירד לתהום הנשייה= נשכח. |
|
|
נִשְׂכַּר |
מי ששכרו את שירותיו; מי שנהנה או מרוויח. יצא נשכר= הרוויח. |
|
|
נִתְמַךְ |
כינוי לאדם המקבל תמיכה כספית מאחר. |
|
|
נתן עינו בכוסו |
שתה לשוכרה, סבא. |
|
|
נִתְעָב |
בזוי, מאוס, מגעיל. |
|
|
נֶתֶק |
הפסקה, חיסול. |
|
|
טיכס עצה |
נועץ, התייעץ. |
|
|
סְאָה |
מידה קדומה. שימוש נפוץ: הגדיש את הסאה= הפריז. עבר את הגבול. |
|
|
סָבָא |
שתה לשוכרה. נתן עינו בכוס. |
|
|
סְבִיאָה |
שיכרות. שתייה עד למצב של שיכרות. |
|
|
סְבַך |
שיחים צפופים. בהשאלה: עניין מסובך. |
|
|
סְבָכָה |
רשת. רשת לצליית בשר. |
|
|
סֵבֶר פָּנִים |
הבעת הפנים של אדם. "בסבר פנים יפות"= יחס אדיב. |
|
|
סְבָרַת הַכָּרֵס |
כינוי להשערה בלתי מבוססת או חסרת יסוד. |
|
|
סִבָּתִיּוּת |
קיומה של סיבה. יחס של סיבה ותוצאה, הכלל שלפיו לכל התרחשות קיימת סיבה. |
|
|
סִגּוּל |
התאמת דבר מה לסביבה מסויימת או למציאות מסויימת ('מלשון הסתגלות'). |
|
|
סִגֵּל |
הכשיר, התאים. |
|
|
סְגַלְגַּל |
שצורתו אליפסה; שצבעו סגול במקצת. |
|
|
סגסוגת |
אבקת מתכות מעורבבת המשמשת בתעשייה, מסג. |
|
|
סגפן |
אדם המונע מעצמו מותרות. גוזר על עתמו תעניות. |
|
|
סגרירי |
גשום וקר. |
|
|
סַד |
משען. מכשיר לקיבוע איבר פגוע. |
|
|
סָדוּר |
מסודר על פי כלל מוגדר. |
|
|
סַדָּן |
אחד מכלי עבודתו של הנפח: בסיס עליו מניחים דבר מה לשם חישולו. |
|
|
סִדְקִית |
שם כולל לחפצים קטנים שימושיים כגון כלי תפירה. |
|
|
סָלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ |
כינוי לטוב והמובחר ביותר. |
|
|
סִמּוּכִין |
ראיות, הוכחות. |
|
|
סָמוּר |
נוקשה, זקוף. |
|
|
סמך ידו על דבר |
אישר, נתן את הסכמתו לדבר. |
|
|
סָנֵגוֹר |
פרקליט, עורך דין שתפקידו להוכיח כי הנאשם נקי מכל אשמה, להביא לזיכויו. |
|
|
סַעַר |
סערה. סופה. בהשאלה: מהומה. "פלוגות סער"= פלוגות צבא מסתערות. |
|
|
אַחְלָמָה |
אבן יקרה, אחת מאבני החושן בבית המקדש. |
|
|
אַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנָּה |
מי יוכל לצפות מראש את מה שיתרחש בסוף? |
|
|
אִימָנֶנְטִיִּים |
פנימיים, מהותיים. |
|
|
אִינְטְרִיגָה |
סכסכנות, עלילה. |
|
|
אִינֶרְטִי |
אדיש, לא מגיב. |
|
|
אִיש בִּינוֹת |
רחב השכלה. חכם. |
|
|
סיפוּן |
תקרה; החלק העליון בספינה. |
|
|
סָפוּן |
טמון, נסתר, סגור. |
|
|
סְפּוֹרָדִי |
בלתי סדיר. שתדירותו אינה קבועה. |
|
|
סָפִיחַ |
תוצר לוואי; אדמת סחף; יבול הצומח בשדה מעצמו. |
|
|
סְפִיקָה |
קצב אספקת חומר מסויים: אי ספיקת לב= קצב פעילות לב נמוך מהרגיל. |
|
|
סַפְסָר |
מתווך במסחר במוצרים שאינם שכיחים, בדרך כלל בניגוד לחוק. |
|
|
סַפְקָן |
שנוטה לפקפק בכל דבר, שאינו מאמין. |
|
|
סְפָר |
גבול, שטח שנמצא בשולי המדינה או אף בשטח שבין שתי מדינות. |
|
|
סְפַּרְטָנִי |
חי בצניעות ומסתפק במועט, בעל משמעת עצמית גבוהה. |
|
|
סִקֵּר |
ערך סקר, תיאר את המתרחש באירוע מסויים, תיעד אירוע. |
|
|
סַר |
פנה. נכנס. בא ; חדל פסק. |
|
|
סַר טַעַם |
חסר טעם. חסר חשיבות. |
|
|
סָר למָרותו |
ציית לו. נענה להוראותיו. |
|
|
סָר מֵרָע |
חזר לדרך הישר. נמנע ממה שאינו טוב. |
|
|
סֶרַח |
ריח סירחון; חטא, החלק העודף. |
|
|
סֶרֶן |
ציר. מוט שעליו סובבים גלגלים. בריבוי: סרנים. |
|
|
סְרָק |
ריקנות; דבר עקר. |
|
|
סָתוּר |
מופרך; מנופץ. שבור; פרוע. לא מסודר. שיער סתור= שיער פרוע. |
|
|
סַתָּת |
אדם העובד בהקצעת אבנים (הפיכתן לחלקות) המשמשות לבנייה. |
|
|
עָב |
ענן. |
|
|
עָבְדּקָן |
כינוי לאדם שזקנו מגודל ועבות. |
|
|
עִבּוּרָה שֶל עִיר |
שולי העיר. ההפך: טבורה של עיר= מרכז העיר. |
|
|
עָבות |
מסועף. בעל ענפים רבים וצפופים. יער עבות= יער צפוף מלא צמחייה. |
|
|
עֲבוֹתוֹת |
ענפים רבים; חבל עבה. |
|
|
עֶבְרָה |
כעס. חרון. זעם. מילה נרדפת: קצף. |
|
|
עָג |
יצר מעגל. חג במעגל. |
|
|
עָגָה |
דיאלקט, ניב, סלנג. |
|
|
עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד |
יש עוד זמן עד שתגיע העת לדבר. כל דבר בעיתו, בזמן המתאים לו. |
|
|
עָווֹן |
חטא. |
|
|
עֲוָיָה |
עווית. תנועה בלתי רצונית של שרירי הפנים. |
|
|
עוּל יָמִים |
רך בשנים. צעיר מאוד. |
|
|
עוֹלֵב |
מעליב. |
|
|
עוֹלָל |
תינוק. ולד. |
|
|
עִוְעִים |
תעתועים. בלבול. טירוף. מחול עיועים= ריקוד משוגעים. רוח עיועים= רוח טירוף. |
|
|
עופל |
מקום גבוה ומבוצר. |
|
|
עוֹרֵר |
מערער. בא בטענות. |
|
|
עַז- פנים |
חצוף. רשע. |
|
|
עֹז |
גבורה. אומץ; מבצר. מקום מחסה; פאר והדר. |
|
|
עֲזוּבָה |
הזנחה. שיממון. |
|
|
עָט |
הסתער, תקף, התנפל. |
|
|
עִי |
תל חורבות. הריסות. שימוש נפוץ: עיי חורבות. |
|
|
עִידִית |
אדמה טובה ומשובחת. ההפך: זִיבּוּרִית. |
|
|
עִילָּה |
סיבה. תירוץ. |
|
|
עִימָּדִי |
יחד איתי. |
|
|
עֵין הַסְּעָרָה |
מרכז ההתרחשויות. מרכז העניינים. |
|
|
עֵיניים טרוּטוֹת |
עיניים חלשות, עייפות. |
|
|
עֵינִית |
עדשה. חריץ המאפשר הסתכלות והצצה. |
|
|
עַיִר |
חמור צעיר. |
|
|
עִישׂוּב |
עקירת עשבים שוטים. |
|
|
עִיתּי |
שמתרחש במועדים או בתדירות קבועה. |
|
|
עַכָּבָה |
עיכוב. ריסון עצמי. מעצור. שימוש נפוץ: חסר עכבות= שאין לו ריסון עצמי. |
|
|
עֹל |
כלי רתמה לבקר; נטל, חובה. |
|
|
עַל אֲתָר |
מיד, בו במקום, לאלתר. |
|
|
עַל בּורְיוֹ |
באופן ראוי. כהלכה. באופן מלא ומושלם. |
|
|
עַל דִּבְרָתִי |
אני מבטיח. |
|
|
עַל כַּרְעֵי תַּרְנְגולֶת |
כינוי לדבר שאינו בטוח. שעלול להתמוטט כל רגע. |
|
|
עַל מֵי מְנוּחוֹת |
ברוגע. בשלווה. |
|
|
עַל נְקַלָּה |
בקלילות. ללא קושי וללא מאמץ. |
|
|
עַל פָּנָיו |
ככל הנראה. למראית עין. |
|
|
עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים |
על אם הדרך, צומת בו מצטלבות כמה דרכים, מצב הדורש קבלת החלטה. |
|
|
עָלַב |
בייש את חברו, פגע בכבודו. |
|
|
עִלֵּג |
מגמגם; משתמש בשפה שמערבת לשונות וניבים שונים. |
|
|
עָלֶה נִידָף |
עלה שמתנודד ברוח; כינוי לאדם חלש, שאין לו תעצומות נפש. |
|
|
עָלָה עַל יְצוּעוּ |
נשכב במיטתו. |
|
|
עַלְוָה |
עלים שמכסים את השיח או את העץ. |
|
|
עָלוּם |
נסתר, לא ידוע. |
|
|
עֲלוּמִים |
ימי הנעורים בחייו של אדם. |
|
|
עָלַז |
שמח. שש. עלץ. |
|
|
עֳלָטָה |
חשיכה מוחלטת. |
|
|
עֱלִי |
גוף מתכת או עץ המשמש לכתישה במכתש. |
|
|
עֲלִילה |
דיבה, האשמה חסרת בסיס או יסוד; השתלשלות מאורעות. |
|
|
עֶלֶם |
בחור צעיר. עלמה- בחורה צעירה. |
|
|
עָמַד בְּמִרְיוֹ |
לא נכנע. המשיך למרוד. |
|
|
עָמַד בַּפֶּרֶץ |
שרד בהצלחה את המצב הקשה. הגן. כונן על דבר מה. |
|
|
עָמַד מִנֶּגֶד |
לא התערב. נותר כצופה מן הצד. טמן ידו בצלחת. |
|
|
עָמַד עַל טִיבוֹ |
תהה על איכותו. ניסה לאמוד את ערכו. |
|
|
עָמַד עַל טָעוּתוֹ |
הבין את טעותו. |
|
|
עִמָּדִי |
יחד איתי. |
|
|
עֲמִימוּת |
ערפול. חוסר בהירות. |
|
|
עַמְעַם |
מכשיר המווסת את עוצמת האור או הקול הבוקע. |
|
|
עֵמֶק הַשׁוֶה |
פשרה. שימוש נפוץ: הגיעו לעמק השווה= התפשרו. |
|
|
עָנַב |
קשר עניבה. |
|
|
עָנָו |
צנוע. נחבא אל הכלים. |
|
|
עָנִי מָרוּד |
עני חסר כל. דָלפון. |
|
|
עִנְיְנֵי דְּיוֹמָא |
עינייני היום יום. |
|
|
עָנֵף |
שמחולק למחלקות או תתי יחידות רבות; שיוצאים ממנו ענפים רבים. |
|
|
עֲנָק |
גדול מידות; תכשיט לצוואר, רביד. |
|
|
עָסִיס |
מיץ טבעי המופק מן הפרי. תמצית. מילה נרדפת: לשד. |
|
|
עֵצָה |
חומר העץ שבתוך הצמח. שם כולל לעצים. |
|
|
עֲצוּמה |
בקשה על ידי רבים. תביעה לקבלת דבר מה. פטיציה. |
|
|
עָצִיר |
אדם שנעצר ונאסר לפני משפטו. |
|
|
עֲקֵב אָכִילֶס |
נקודת תורפה. |
|
|
עָקוֹב |
בהשאלה: מלוכלך. מוכתם. מעוקל. שימוש נפוץ: עקוב. |
|
|
עָקוּד |
קשור בידיו או ברגליו. |
|
|
עִקֵּל |
עיקם; הפקיע באופן זמני רכוש עקב חוב. |
|
|
עְקֵּר |
חיטא. זיקק. ביצע סטריליזציה. |
|
|
עָקָר |
שאינו נותן פרי. שאינו מסוגל להוליד צאצאים. |
|
|
עָרֵב |
נעים. ערב לחיך= טעים. ערב הוא גם מי שחותם ערבות עבור הלוואת חברו. |
|
|
עֵרֶב רַב |
קהל גדול, תערובת של מינים שונים, בליל. |
|
|
עֲרֻבָּה |
דבר המשמש כעירבון עבור דבר מה אחר. |
|
|
עַרְבוּת |
התחייבות בעל פה או בכתב לפרוע הלוואה, אחריות, ערובה. |
|
|
עֲרְבִים |
שמקבלים על עצמם אחריות דבר מסויים (אחריות אחד על השני, למשל). |
|
|
עֶרְגָּה |
געגועים, כיסופים, כמיהה. |
|
|
עֵרָה |
גילה, חשף; שפך, יצק נוזלים. |
|
|
עֵרוּי |
העברת נוזלים מכלי אחד לאחר. עירוי דם= העברת דם מאדם לאדם. |
|
|
עָרוּם |
שמסודר בערימה, ערמומי. פיקח המשמש בתבונתו לרעה. |
|
|
עָרוּץ |
חריץ בסלע הנוצר ע"י מים, נקיק, אפיק זרימה. |
|
|
עֶרְיָה |
עירום, ללא בגדים. אזור הערווה בגוף האדם. שימוש נפוץ: ערום ועריה. |
|
|
עֲרִירי |
שאין לו בנים. בהשאלה: בודד. |
|
|
עַרְכָּאָה |
דרגה שיפוטית. כגון בית משפט השלום, מחוזי וכדומה. |
|
|
עֲרַל לֵב |
לב נוקשה. אדם אטום. |
|
|
עֶרֶשׂ דְּוַי |
כינוי למיטה ששוכב בה חולה, משתמשים במובן של קרוב למוות. |
|
|
עָשַה אָזניו כאפרכסת |
באזין ביתר תשומת לב. |
|
|
עשה בו שפטים |
התעלל בו. העניש אותו ביד קשה. |
|
|
עשה בו שפטים |
התעלל בו. העניש אותו ביד קשה. |
|
|
עשה חַיִל |
הצליח בגדול. |
|
|
עשה לילות כימים |
השקיע מאמצים רבים. |
|
|
עשה שַׁמּוֹת |
התעלל. פגע. השחית. |
|
|
עשהו קרדום לחפור בו |
הפך את הדבר למקור פרנסתו. לעיתים בהקשר שלילי: ניצל אותו. |
|
|
עשוי לִבְלִי חָת |
כינוי לאדם שאינו מפחד משום דבר. אמיץ. |
|
|
עֲשִׁיקה |
קיפוח וניצול. |
|
|
עֲשָׁשִׁית |
מנורה עתיקה. גוש חומר, מטיל. |
|
|
עֲתוּדה |
רזרבה, מה שהוכן מראש ונשמר לזמן בו יתעורר בו צורך. |
|
|
עִתִּים |
זמנים. תקופות. |
|
|
פַּאֲתֵי |
קצה, שוליים. פאתי העיר= אזורים המרוחקים ממרכזה של עיר. |
|
|
פֶּגַע רַע |
מכשול. דבר העלול להזיק. כינוי לאדם מטריד שקשה להפטר ממנו. |
|
|
פָּדָה |
נתן כסף תמורת דבר. בהשאלה: הציל, חילץ. |
|
|
פּוֹחֵז |
שובב, פזיז. חסר אחריות. |
|
|
פּוּלמוּס |
ויכוח חריף, פלפול, התנצחות דיעות. |
|
|
פּוּמִית |
פייה. החלק הקרוב לפה בזמן השימוש, לדוגמה בטלפון או במקטרת. |
|
|
פּוּר |
גורל. הגרלה. מזל. |
|
|
פּושֶׁה |
התפשט באזור, הפך נפוץ. |
|
|
פּוֹשֵׁט יָד |
מקבץ נדבות. |
|
|
פּוֹתֶה |
פתי, שוטה גמור, מאמין לכל. |
|
|
פִּיזּוּם |
שירה קלה. זמזום. |
|
|
פְּזוּר נֶפֶשׁ |
אדם שאינו מסוגל להתרכז במחשבתו, שעובר במהירות מעניין אחד למשנהו. |
|
|
פַּח |
רשת המשמשת כמלכודת לבעלי חיים. בהשאלה: תקלה, מכשול. נפל בפח- נפל למלכודת. |
|
|
פָּחוּס |
מעוך. לחוץ. |
|
|
פָּחַס |
מעך ושיטח. |
|
|
פִּיו וְלִיבּוֹ שָׁוִים |
כינוי לאדם כן. שאומר את אשר על ליבו, שאינו צבוע. |
|
|
פּילּוּחַ |
חיתוך דבר לחלקים. ביתור. |
|
|
פּילּוּס |
איזון (מלשון פלס המשמש לאיזון). |
|
|
פִּילְפּוּל |
ויכוח. פולמוס. |
|
|
פִיק בִּירְכַּיִם |
תחושת חולשה בברכיים כתוצאה מפחד עז. |
|
|
פִּיר |
חור, בור קטן בקרקע, חלל בבניין בתוכו מוצבת מעלית. |
|
|
פַּךְ |
כלי קיבול קטן לנוזלים. במיוחד לשמן. |
|
|
פִּכָּה |
נבע, זרם, הוציא, הזרים. מעיין מפכה= מעיין נובע. |
|
|
פֶּלֶג |
חלק בחברה המחזיק במכנה משותף. חלק ממשהו. למשל פלג מים= נחל קטן. |
|
|
פָּלָה |
חיפש כינים, הוציא כינים. |
|
|
פְּלוגְתָּא |
מחלוקת. חוסר הסכמה בעניין מסויים. |
|
|
פַלָּח |
איכר. עובד אדמה. כינוי לחסר נימוסים והליכות. |
|
|
פַלְחָה |
עבודת האדמה. חקלאות. |
|
|
פְּלִיָּה |
הוצאה. שימוש נפוץ: פלייה כינים. |
|
|
פֶּלֶךְ |
כישור. מוט סביבו נכרכים החוטים לאריגה; נפה, מחוז, איזור. |
|
|
פֶּלֶס |
מאזניים המשמשים לשקילה. תבנית של מילה בדקדוק. |
|
|
פָּן יְבוּלַּע לוֹ |
פן יאונה לו רע. שימוש נפוץ: פחד שיבולע לו. |
|
|
פְּסֶבְדּוֹנִים |
שם בדוי המשמש אמן לחתום על יצירותיו. |
|
|
פָּעָה |
קול געיה של עגל, צעקה. |
|
|
פַּעַם |
מילה המציינת חזרה על מעשה. במליצה: צעג, רגל. דפיקה. פעימה. |
|
|
פַּעֲמֵי פְּעָמִים |
פעמים רבות. |
|
|
פָּצָה |
פתח. פצה פיו- פתח פיו ודיבר. |
|
|
פָּקַד |
בא לבקר, נכנס לצורך ביקור, הגיע. |
|
|
פָּקַק |
אטם בעזרת מכסה. |
|
|
פַּרְגּוֹל |
שוט, רצועה בה משתמשים כדי להלקות. |
|
|
פָּרָה |
צמח, התרבה, שיגשג. |
|
|
פֵּרוּז |
הוצאת כוחות צבא משטח מסויים, בהסכמה ובאופן הדדי ע"י שני הצדדים. |
|
|
פָּרוּם |
שנקרע באזור התפר. |
|
|
פַּרְוָר |
שכונה מרוחקת בקצה העיר. |
|
|
פָּרִיק |
שניתן לפירוק. |
|
|
פְּרִישׁוּת |
כינוי לחיי צניעות שאינם מייחסים תשומת לב לחיי התענוגות העולם הזה. |
|
|
פַּרְנָס |
המפרנס במשפחה. המכלכל את משפחתו. אחד מנכבדי הקהילה. מנהיג העדה. |
|
|
פָּרַע |
פדה את חובו. סתר ובלבל את שיערות ראשו. |
|
|
פִּרְפּוּרֵי נפש |
הרהורים. תהיות. |
|
|
פָּרַק עוֹל |
עבר על החוק. הפר את החוק. התחמק ממילוי חובה. השתמט. |
|
|
פִּשְׁפּוּשׁ |
חיטוט בדבר. חיפוש בין דברים. |
|
|
פִּשְׁפָּשׁ |
שער קטן. דלת. |
|
|
פִּתְחוֹן פּה |
יכולת הדיבור. הזדמנות להתבטא בנושא מסויים. הזדמנות להביע התנצלות. |
|
|
פְּתִיל |
חוט שזור. שרוך המכיל אבקת שריפה. |
|
|
צֹאן מַרְעִיתוֹ |
קבוצת תלמידיו. קבוצת הנאמנים המקשיבים לדבריו וסרים למרותו. |
|
|
צָבָא |
התאסף, התקהל. לדוגמה- ההמון צבא על פתח הבית. |
|
|
צָבוּר |
אסוף, שנערם לערימה. |
|
|
צִבְיוֹן |
דמות. צורה. אופי. רצון. |
|
|
צֶבֶר |
ערימה, גל של פריטים שנערמו יחדיו. |
|
|
צָבַת |
אחז בחוזקה, תפס כצבת, צבט. |
|
|
צָד אֶת אוֹזְנוֹ |
משך את תשומת ליבו בדברים שאמר. |
|
|
צְדוּדִית |
פרופיל. האופן בו נראה דבר מצידו. |
|
|
צֶדַע |
רקה. החלק הצדדי של המצח. צדעיים= רכות. ממילה זו באה המילה הצדעה. |
|
|
צִהַר |
חלון קטן. אשנב. |
|
|
צוֹק הָעִיתִּים |
ימים טרופים, תקופה קשה, עת מצוקה, זמן חירום. |
|
|
הֵנִיח מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי |
השקיע את הונו בעסק שאינו בטוח ובשל כך הוא עלול להפסיד סכומי כסף רבים. |
|
|
הִשְׁבִּיר |
עסק במכירה, בקמעונאות. |
|
|
צוּר מַחְצַבְתּוֹ |
כור מחצבתו, מוצאו, מקורו. המקום ממנו צמח, ממנו בא. |
|
|
צוֹרֵם |
בלתי נעים לאוזן, בלתי נעים; בהשאלה: מקומם, דבר שקשה להסכים איתו. |
|
|
צוֹרֵר |
אויב, מי ששונא את האחר. |
|
|
צַח |
טהור, נקי. ברור, מדוייק. |
|
|
צִיָּה |
מדבר. שממה. ישימון. |
|
|
צִיטָטָה |
מובאה, קטע המובא מתוך דבריו של אחר, ציטוט. |
|
|
צִיטָטָה |
מובאה, קטע המובא מתוך דבריו של אחר, ציטוט. |
|
|
צִיר |
כאב, רוטב, מי שמכהן בתפקיד מדיני. ציר של דלת. קו דימיוני. |
|
|
צָלַח |
חצה מצד אחד של האגם אל הצד השני (אגם, תעלה, נהר וכדומה). |
|
|
צָמִית |
משועבד לנצח (צמיתות). |
|
|
צִנָּה |
קור עז. קרה. סירה קטנה. מגן גדול מפני פגיעות. |
|
|
צָפוּן |
חבוי, מוסתר. |
|
|
צְפוּנוֹת |
דברים נסתרים. דברים בלתי מובנים. צפונות ליבו= נסתרות ליבו. |
|
|
צִפּוֹרֶן |
קנה ממתכת שטובלים בדיו ושימש בעבר לכתיבה. |
|
|
צִקְלוֹן |
תרמיל. ילקוט. שם בצקלונו= יצא לדרך. |
|
|
צָרוּף |
טהור. מזוקק. ברור. אושר צרוף= אושר טהור. |
|
|
קַב |
מכשיר עזר להליכה, צורת היחיד של קביים. |
|
|
קִבּוּל |
נפח, חלל שניתן למלאו; קבלה. כלי קיבול= כלי בעל נפח, בעל תכולה. |
|
|
קֳבָל |
אל מול, לעיניי. קבל עם ועדה- בפרהסיה, בציבור. |
|
|
קָבַל עַל |
התלונן, טען כנגד דבר אחר, צעק. |
|
|
קֶבֶס |
גועל. תחושת מֵאוּס. |
|
|
קָבַע מַסְמְרוֹת בְּדָבָר |
החליט באופן חד משמעי. פסק. |
|
|
קֻבַּעַת |
גביע. כוס. קערית שבבסיסה רגל ארוכה. שמרים ששקעו בבסיס הכוס. |
|
|
קַדַּחְתָּנִי |
בהול, דחוף, נמהר. בקדחנות= במלוא המרץ והרצינות. |
|
|
קוּבְלָנָה |
תלונה. |
|
|
קוֹטֵל קָנִים |
כינוי לאדם פשוט. כינוי להדיוט. |
|
|
קוֹנֵן |
התאבל, התלונן. |
|
|
קוֹנְקְרֶטִי |
ממשי. מוחשי. ההפך: מופשט, ערטיאלי. |
|
|
קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד |
כינוי לדבר קטן וחסר ערך. דבר פעוט. |
|
|
קוּר |
חוט דקיק. בדרך כלל בהקשר של עכביש הטווה רשת ציד לחרקים. |
|
|
קוּרְיוֹז |
אירוע משעשע או מוזר. |
|
|
קוֹשֵׁר |
מתכנן, מתקומם, מורד כנגד השלטון, מהפכן. |
|
|
קָטוּם |
שראשו או קצהו נכרת או נחתך. |
|
|
קִידוּד |
כתיבת קוד; הצפנה. תרגום מסר מילים לקוד; סימון. |
|
|
קִיטוֹן |
חדר קטן. |
|
|
קַיְטָן |
נופש. אורח המצוי בחופשה לשם מנוחה (קייטנה). |
|
|
קִיטְרֶג |
הטיל אשמה. לימד חובה (מלשון קטגור, תובע). ההפך מסינגר (מלשון סנגור). |
|
|
קֻלָּה |
הקלה, החלק הקל בדין. |
|
|
קִלּוּחַ |
זרם. שטף. |
|
|
קֶלַח |
זרם. שטף; חלק בירק או בתבואה (כגון קלח תירס). |
|
|
קַלַּחַת |
סיר גדול. יורה; בהשאלה: תסבוכת. פרשה שהסתבכה. |
|
|
קִלֵּס |
בז. לעג, ומצד שני שיבח, הילל (שני פירושים מנוגדים). דברי קילוסין= דברי שבח. |
|
|
קְלַסְתֵּר |
תווי פנוי של אדם. זיו, זוהר. |
|
|
קֶלַע |
מכשיר לקליעת אבנים למרחק. חודו של כדור ירייה. |
|
|
קְלָעִים |
מסכים, וילונות בתאטרון המסתירים את צידי ואחורי הבמה (מאחורי הקלעים). |
|
|
קָמוּר |
עשוי בצורת קשת בולטת. ההפך: קעור. |
|
|
קָמַל |
נבל, התייבש; השמיד. |
|
|
קָנֶה |
גבעול גבוה וחלול בצמח. שם של צמח הגדל ליד מקווי מים. |
|
|
קָנָה עוֹלָמוֹ |
זכה להצלחה גדולה בבת אחת. |
|
|
קָנָה שְׁבִיתָה |
התיישב דרך קבע במקום מסויים. |
|
|
קִנְטֵר |
הקניט, הרגיז. |
|
|
קֶסֶת |
בית קיבול לדיו, דיותה. |
|
|
קָפָא עַל שְׁמָרָיו |
לא התקדם, לא זז, לא השתנה. היה שאנן. |
|
|
קָפַץ ידוֹ |
לא רצה לתת או לחלוק דבר מה עם אחר. |
|
|
קָץ |
בָּחַל, מאס בדבר מ; התעורר משינה. |
|
|
קַרְדּוֹם |
גרזן, כלי חפירה. |
|
|
קָרָה |
קור עז הגורם לקפיאה, צינה. |
|
|
קָרוּא |
מוזמן. אורח. קרואים= אורחים. |
|
|
קֵרוּי |
התקנת תקרה. |
|
|
קָרוּשׁ |
קפוא, מיובש, מוצק, מעובה. |
|
|
קְרִי |
כלומר. |
|
|
קִרְיָה |
כרך. עיר; איזור גדול בו מצויים משרדים ציבוריים. |
|
|
קִרְיָה |
כרך. עיר; איזור גדול בו מצויים משרדים ציבוריים. |
|
|
קֹרַץ |
נחתך מתוך דבר; עוצב. עובד. |
|
|
קַרְקַע בְּתוּלָה |
קרקע בלתי מעובדת. |
|
|
קֶרֶת |
יישוב. עיר. |
|
|
קֹרַת רוּחַ |
נחת רוח. סיפוק. שביעות רצון. ההיפך- מורת רוח. |
|
|
קַרְתָּנִי |
תושב יישוב קטן. קרתנות= פרובינציאליות, התנהגות של מי שאינו עירוני. |
|
|
קֱשֵׁה לֵב |
עקשן; חצוף. |
|
|
קֻשְׁיָה |
שאלה קשה. |
|
|
קשר לו כתרים |
שיבח אותו, הילל אותו. |
|
|
רַאַוְתָנוּת |
התנהגות גנדרנית ויהירה. |
|
|
רַב- פְּעָלִים |
כינוי לאדם שמרבה במעשים ובפעולות. |
|
|
רָדָה |
משל, שלט; שיעבד; ייסר, העניש. |
|
|
רָדוּד |
רקוע, שטוח; בהשאלה: קלוש, בלתי עמוק, שטחי. |
|
|
רְדִיָּה |
כיבוש, שעבוד, שליטה; גריפה והוצאה של לחם מהתנור או דבש מהכוורת. |
|
|
רַהַב |
אומץ; יהירות. שחצנות; שלטון. |
|
|
רָהוּט |
שגור. מורגל בדיבור בשפה מסויימת ושולט בה היטב; ברור בדבריו. |
|
|
רוֹדֵף שְׂרָרָה |
מי שמנסה בכל הזדמנות לכבוש לעצמו עמדה שלטונית. |
|
|
רָוָה נַחַת |
נהנה מהדבר. בא על סיפוקו ומעבר לכך. |
|
|
רוּחַ נְכָאִים |
עצבות. יגון. יכול גם להופיע "אווירת נכאים". |
|
|
רוּחַ עִוְעִים |
טירוף הדעת. שיגעון. |
|
|
רוּחַ קָדִים |
רוח מזרחית יבשה וחמה המנשבת באביב ובסתיו (חמסין). |
|
|
רוּחַ רעה |
שיגעון, טירוף דעת; מחבל. שד מזיק. |
|
|
רוּחַ תְּזָזִית |
שיגעון, טירוף הדעת. |
|
|
רְוָיָה |
מצב של שובע. או לאחר שתיה מספקת. חוסר צמאון. |
|
|
רוּם |
גדלות. תחושת גאווה. גובה. |
|
|
רוֹפֵס |
רופף. חלוש. |
|
|
רוֹצֶה לוֹמַר |
כוונתי היא, דהיינו, קרי, כלומר. |
|
|
רוֹשֵׁף |
מתיז ניצוצות, לוהט, יוקד. |
|
|
רֵחַיִם |
שתי האבנים הטוחנות במתקן לטחינת גרגרים. |
|
|
רָחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיו |
ניקה עצמו מפשע או מחשד שדבק בו. טען לחפותו. |
|
|
רידוּד |
שיטוח. ריקוע. |
|
|
רִיטּוּשׁ |
שיסוע. קריעה לגזרים. שיפור ושיפוץ תמונות לפני הדפסתן. |
|
|
רִינוּן |
שירה, זמרה. השמעת דברי דיבה בגנותו של אחר. רכילות. |
|
|
רִיצּוּי |
ביצוע העונש שהוטל על אדם. שידול. הבעת נכונות. |
|
|
רֵיקָם |
ריק; בידיים ריקות. ללא דבר בידיו. |
|
|
רִיש |
עוני. חוסר. |
|
|
רֵישָׁא |
החלק הראשון. הפתיח. סיפא= שולי הדברים. החלק המשני. |
|
|
רֶכֶס |
שרשרת הרים. |
|
|
רָעָה חוֹלָה |
צרה גדולה מאוד. |
|
|
רָפוּ יָדָיו |
נחלש כוחו. איבד מגבורתו. |
|
|
רִפְיוֹן רוּחַ |
חוֹסר מוטיבציה. היעדר מרץ. היעדר אומץ. |
|
|
רְצוּף מַעֲקַשִׁים |
מרובה בקשיים ובעניינים מסובכים. דרך לא פשוטה. |
|
|
רַצְעָן |
אמן המייצר מעור (רצועות, אוכפים וכדומה). סנדלר. מעניש באמצעות מלקות. |
|
|
רָקִיק |
עוגייה, עוגה קטנה. תופין. |
|
|
רְקָק |
בּיצה. אזור המוצף מים. דג רקק= כינוי לאנשים חסרי חשיבות. |
|
|
רָש |
עני. דלפון. מך. |
|
|
רִשׁוּל |
הזנחה, עצלות, רפיון; שארית עודף. |
|
|
רֶשֶׁף |
ניצוץ. גיץ. הלהבה היוצאת מלוע הנשק בעת ירייה. |
|
|
שָאַב מַיִם בִּכְבָרָה |
עבד עבודה שאין בה תועלת. טרח לשווא (כברה- מסננת). |
|
|
שָׁאוֹן |
רעש רב. המולה. |
|
|
שְׁאַט נֶפֶשׁ |
בוז. סלידה. |
|
|
שְׁאֵר בָּשָׂר |
קרוב משפחה. |
|
|
שְׁאַר רוּחַ |
יתרון מחשבתי. |
|
|
שָבָה חֲמַתוֹ |
נרגע. כעסו שכח. |
|
|
שֵׁבֶט |
קבוצה מאוגדת. משפחה; ענף דק. מקל. |
|
|
שְׁבָכָה |
רשת; מתקן לצליית בשר על האש- אסכלה. |
|
|
שָׁגָה |
טעה; השתבש; איבד את דרכו; הקדיש את עצמו לדבר עד כדי הקרבה. |
|
|
שָׁגוּר |
דבר רגיל, שגרתי; נפוץ ברבים; שוטף. רהוט. |
|
|
שִׁדּוּד מַעֲרָכוֹת |
רפורמה כוללנית, עריכת שינויים יסודיים במערכת. |
|
|
שְׁדולָּה |
לובי, קבוצת אנשים בעלי אינטרס המנסים להשפיע לטובת עיניין מסויים. |
|
|
שִׁהוּי |
הפסקה. עיכוב. |
|
|
שְׁהוּת |
ארכת זמן. פנאי. זמן מספיק לעשיית דבר מה. |
|
|
שׁובֶל |
שולי הבגד; עקבות הקצץ מאחורי כלי שייט בתנועה. |
|
|
שְׁוֵה נֶפֶשׁ |
אדיש. שאינו נוטה להגיב באופן רגשי לאירועים. |
|
|
שׁוּחָה |
בור, שחת. עשויה לשמש כעמדה להפעלת נשק. |
|
|
שׁוֹחֵר |
חבר. מחבב. לדוגמה: שוחר טבע= אוהב טבע. |
|
|
שָח |
דיבר, סיפר. |
|
|
שָׁחוּן |
חם, יבש. ארץ שחונה= ארץ יבשה. שנה שחונה= שנה חמה. |
|
|
שֶטַח מְפוֹרָז |
שטח שאסורה נוכחות כוחות צבאיים בתוכו. |
|
|
שְׁיָר |
שארית; שריד. החלק שנותר. |
|
|
שִׁירַת הַבַּרְבּוּר |
כינוי ליצירה האחרונה והמוצלחת ביותר של אמן. |
|
|
שְׂכִיָּה |
פריט חן. שימוש נפוץ: שכיית חמדה. |
|
|
שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה |
כינוי לדבר יקר ערך. |
|
|
שְׂכַלְתָּן |
מי שמאמין שהשכל עדיף על הרגש. |
|
|
שִׁכְמִיָּה |
מעיל עליון ללא שרוולים. |
|
|
שָׁלָה |
הוציא מתוך המים, מָשָה (לדוגמה: שלה פנינים). |
|
|
שִׁלְהֵי |
השלב שלפני הסוף. לקראת הסוף. |
|
|
שָׁלוּק |
בושל במים רותחים, חלוט. |
|
|
שַׁלְמוֹנִים |
תשלום שוחד, בצע. |
|
|
שֶׁלֶף |
שדה לאחר קציר שמבצבצים בו קצוות השיבולים שנקצרו. שלפי שיבולים. |
|
|
שַׁלְשֶלֶת |
שרשרת, כבל. |
|
|
שֵׁם דָּבָר |
כינוי למשהו בידוע בטובה ברבים. |
|
|
שָׂם דָּבָרים בְּפִיו |
כפה עליו לומר דבר מסויים. |
|
|
שָׂם פְּעָמָיו |
יצא לדרך. |
|
|
שַׁמַּאִי |
אדם שמוסמך לבצע הערכות מוצרים וסחורות. |
|
|
שִׂמְחַת עֲנִיִּים |
כינוי לשמחה קטנה ושולית. במצב בו דווקא נגרם הפסד או עצב גדול. |
|
|
שֶׁמֶץ |
קורטוב. קמצוץ. במידה מועטה. |
|
|
שָׁנָה |
למד; החליף את מראהו; עשה דבר מה שוב. |
|
|
שְׁנִינָה |
דברים שנונים וחריפים. היה לשנינה= היה מושא ללעג. |
|
|
שִנֵס מוֹתְנַיִם |
התכונן במרץ לדבר מסוים, התאמץ. |
|
|
שָעָה |
פנה ללכת, שם לב, התעניין. סר, הירפה. לא שעה- לא התייחס. |
|
|
שִׁעוּר |
פרק לימודי; כמות. גודל יחסי או כמות יחסית. אחוז; אומדן. השערה. |
|
|
שְׁעָטָה |
צעידה קולנית. הליכה תוך כדי רקיעה חזקה. |
|
|
שַׁעַל |
צעד. |
|
|
שִׁעֲרוּךְ |
הערכה מחדש של שוויה הכספי של סחורה. |
|
|
שִׁפּוּל |
שוליים. החלק העודף, סֶרַח; החלק הנמוך שבדבר. |
|
|
שָׁפוּף |
כפוף; משתפשף במשהו, נוגע בדבר; חלש, עלוב. |
|
|
שֶׁצֶף |
כעס. חרון. מילה נרדפת: קצף, חֵמָה. זרם עז, פרץ. |
|
|
שִׁקּוּף |
הפיכת דבר מה לשקוף. מיפוי הגוף בעזרת אמצעים טכנולוגיים. תאור של דבר מה. |
|
|
שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ |
פגה השפעתו. איבד מיכולתו. ירד מגדולתו. |
|
|
שֹׁקֶת |
מכל שתיה ממנו שותות בהמות; קערה עמוקה. |
|
|
שְׂרָד |
פקידות. בגדי שרד= מדים ייצוגיים. |
|
|
שָׂרָה |
היה נוכח, שכן, נמצא. |
|
|
שָׁרִיר |
חזק. שריר וקיים- ודאי, קיים. |
|
|
שְרִירוּת לֵב |
עיקשות; הפקרות, התנהגות שאינה מייחסת חשיבות למוסכמות החברתיות. |
|
|
שַׁרְלָטָן |
נוכל; כינוי לאדם לא מקצועי וחסר אחריות. |
|
|
שְׂרָרָה |
שלטון, ממשלה; נציג השלטון. |
|
|
שָׂש אֱלֵי קְרָב |
כינוי לאדם שמרבה להתווכח, שהיה להוט לצאת לקרב ולהילחם. |
|
|
שְׂתוּם עַיִן |
כינוי לאדם שעיוור בעין אחת. |
|
|
תַּאַוְתָן |
בעל תאווה עזה, להוט לספק את תאוותיו. |
|
|
תְּבוּסְתָן |
שאינו מאמין בהשגת ניצחון ועל ידי כך מרפה את ידיהם של אחרים. |
|
|
תֶּבֶן |
תבואה; כינוי לדבר חסר ערך שכן תבן הוא הקש שנותר אחרי הדיש. |
|
|
תָּהָה עַל קַנְקַנוֹ |
בדק את טיבו לעומק. |
|
|
תְּוַאִי |
ציון דרך. מתאר המסמן בשטח אזור העתיד לעבור שינוי; מסלול. דרך. |
|
|
תּוֹאנה |
אמתלה. תירוץ. עלילה מומצאת. שימוש: תואנת שווא. |
|
|
תּוּגָה |
עצב. יגון. ביטוי: מחזה תוגה= טרגדיה. |
|
|
תּוּגָה |
עצב. יגון. ביטוי: מחזה תוגה= טרגדיה. |
|
|
תּוֹחֶלֶת |
תקווה. שימוש נפוץ: זיק של תוחלת= ניצוץ של תקווה. |
|
|
תּוֹכְנִית אב |
תוכנית כוללת המכילה מספר תכניות משנה. |
|
|
תּוֹלָדָה |
מסקנה, תוצאה; צאצא. יילוד. |
|
|
תּוֹעֵלָה |
שימוש, תועלת. |
|
|
תּוֹעַמְלָן |
עושה תעמולה, מפיץ דעות למען גורם מסויים. |
|
|
מכחד |
מסתיר את האמת. |
|
|
חרך |
פתח קטן |
|
|
תּוֹר |
תקופה. עידן. |
|
|
תְּזָזִיתִי |
שנע וזז בחוסר שקט, לעיתים מתוך טירוף. |
|
|
תְּזָזִיתִי |
שנע וזז בחוסר שקט, לעיתים מתוך טירוף. |
|
|
תְּחוּלָה |
זמן מוגדר בו נכנס חוק לתוקפו. |
|
|
תַּחְרִיט |
תמונה מגולפת (בדרך כלל בעץ או במתכת) המשמש להכנת תדפיסים. |
|
|
תּיעוּל |
הכוונת תהליך לשם הפקת תועלת מרובה; התקנת רשת תעלות ריכוז. |
|
|
תִּכְפוּ |
נעשו תכופים, באו מיד זה אחר זה, נהיו רצופים. |
|
|
תְּלָאות |
ייסורים. קשיים. |
|
|
תָּלוּי וְעוֹמֵד |
דבר שטרם הוכרע. שקיים ספק לגביו. |
|
|
תְּלוּלִית |
תל קטן. גבשושית. |
|
|
תְּלִי |
מתלה, קולב; נרתיק לחיצים. אשפה. |
|
|
תֶּלֶם |
חריץ באדמה שנוצר ע"י מחרשה. הולך בתלם= כינוי למי שנוהג כפי שהתבקש. |
|
|
תִּמּוּכִין |
בסיס התומך בטענה מסויימת. אסמכתא. |
|
|
תְמוּרָה |
תחליף; שינוי; ערכו הכספי של חפץ. |
|
|
תְּמִימוּת דֵּעִים |
הסכמה מלאה, דעה לה שותפים כל המעורבים בדבר. |
|
|
תָּמִיר |
גבוה. רב קומה. |
|
|
תַּמְלוּגִים |
עמלה המשולמת לבעת זכות קניינית על רעיון או מוצר עבור השימוש בו. |
|
|
תִּנָּה |
תאר, סיפר; קונן, ספד. |
|
|
לִיבְּרָה |
יחידת מידה לציון מסה (נקראת גם ליטרה). |
|
|
לִיטְרָה |
יחידת משקל המקובלת במדינות שונות כגון הליטרה הרוסית, הליטרה האנגלית. |
|
|
לְכַיֵּר |
ליצור צורות שונות מחומר רך; לכרות על כתלים לשם נוי. |
|
|
לִפְנֵי וְלִפְנִים |
אל המקום הפנימי ביותר. |
|
|
תִּעוּל |
ביוב, רשת תעלות ניקוז; הכוונה לדרך מסויימת, ריכוז מאמצים לכיוון מסויים. |
|
|
תְּעוּקָה |
לחץ. ביטוי: תעוקת לב= לחץ באזור בית החזה. |
|
|
תַּעֲרִיף |
מחיר, מערכת מחירים. |
|
|
תַּרְעוֹמֶת |
טינה, כעס כלפי אדם או מעשה. |
|
|
תַּרְתֵּי מַשְמַע |
ביטוי המעיד כי קיימות שתי משמעויות לדבר. |
|
|
תַּשׁ |
נחלש מאוד, חלוש. תשוש. |
|
|
תְּשׂוּאָה |
רווח כספי המניב נכס או חיסכון (מבוטא באחוזים). |
|
|
תְּשׁוּאוֹת |
קולות עידוד רמים. תרועות. ביטוי: תשואות חן= קריאות עידוד. |
|
|
תְּשׁוּבָה נִיצַּחַת |
תשובה מוחלטת ומשכנעת שקשה לערער על נכונותה. |
|
|
תְּשׁוּרָה |
מתנה. שי. דורון. |
|
|
תַּשְׁקִיף |
תחזית; סקירה כלכלית המפורסמת על ידי חברה. |
|
|
מְלוּכָנוּת |
גישה הדוגלת בשלטון של מלך במדינה. |
|
|
מְלַחֵךְ פִּנְכָּה |
כינוי לחנפן. |
|
|
מְלִיצָה |
התבטאות בשפה גבוהה; דברי חוכמה; פיוט. שירה. |
|
|
מְלִיקָה |
כריתת ראשו של העוף. |
|
|
מְמוֹרָט |
בלוי. שחוק כתוצאה משימוש; ששיערותיו נתלשו; מלוטש; בהשאלה: מרוגז. |
|
|
מִנְבָּטָה |
מקום המשמש לנביטת הזרעים טרם שתילתם באדמה. |
|
|
מִסְפֵּד |
מילים של אבל, קינה. בכי. |
|
|
מְשׁוּרְבָּב |
שהוכנס בלי כוונה. שהשתרבב. שלחו כלפי חוץ (לשון משורבבת). |
|
|
מַשְׁכּוּכִית |
החיה שמובילה את העדר. |
|
|
מַשְׂכִּית |
תכשיט. ציור. |
|
|
מֵתוֹדָה |
שיטה, דרך מסודרת לביצוע משימה. |
|
|
מְתֻלָּא |
שיש בו תולעים; אדום כתולע. |
|
|
מְתֻמָּר |
שעומד זקוף וישר. |
|
|
סִבֹּלֶת |
סעודה משותפת. פיקניק בחיק הטבע. |
|
|
טוּזיג |
פיקניק. |
|
|
סִגּוּף |
עינוי הגוף. התנזרות מצרכי האדם. |
|
|
סַגִּי |
די. מספיק. הרבה. |
|
|
סָגִין |
מעיל צבאי. |
|
|
סובטילי |
מעודן. דק. רך. |
|
|
סוּבְּיוּדִיצֶה |
איסור דיון בדבר התלוי ועומד בפני בית המשפט. |
|
|
סוּגֶסְטְיָה |
השאה. השפעה נפשית על אדם כך שיבצע את רצון המשפיע. |
|
|
סָוָנָה |
ערבה, שטח אדמה יבש שאינו מעובד. |
|
|
סוֹנָר |
מכשיר לגילוי עצמים תת מימיים הפועל באמצעות גלי קול. |
|
|
סְחוֹפֶת |
סחף. חומר הנגרר במורד הזרם. |
|
|
סְטַבִּילִי |
יציב. שאינו משתנה. |
|
|
סְטַגְנַצְיָה |
קיפאון כלכלי. שפל כלכלי. |
|
|
סִיח |
שיפוד. |
|
|
סִילוֹ |
מגדל לאיחסון תבואה. |
|
|
סִיקְרָה |
צבע אדום עז. |
|
|
סִיקְרָה |
צבע אדום עז. |
|
|
סָכוּף |
מדוכא, מעונה. |
|
|
סָכָל |
כינוי לטיפש. כסיל. שוטה. |
|
|
סְלִיק |
מקום מחבוא, מקום מסתור. |
|
|
סָמוֹבָר |
מיחם. כלי לחימום מים להכנת תה או משקה אחר. |
|
|
סָמוּך עַל שׁוּלְחָנוֹ |
מקבל את כל צרכיו בחינם מאדם אחר. |
|
|
סַמְלִיל |
לוגו. סמל זיהוי של חברה מסחרית. |
|
|
סֵנָדָה |
קורת עץ לבניית מחנה. |
|
|
סְנִיטָה |
לעג. ליגלוג. קנטור. |
|
|
סִיפּוּר בַּדִים |
סיפור שקרי או דימיוני. |
|
|
סְפִיחָה |
הצטרפות והידבקות. |
|
|
סָפַק אֶת כַּפָיו |
היכה כף אל כף מתוך צער, דאגה או כעס. |
|
|
סָפַר צְעָדָיו |
עקב אחריו. הפנה את תשומת ליבו לפעולותיו. |
|
|
סְקָאלָה |
מאזניים. קנה מידה. דירוג. קווים על מכשיר מדידה. |
|
|
סֶקְצִיָּה |
מחלקה. יחידה בארגון, מוסד או מפעל. |
|
|
סִרְהֵב |
שכנע. הפציר; סירב. סרהוב= הפצרה רבה. |
|
|
סָרוּחַ |
מעלה ריח סירחון; שוכב כשידיו ורגליו פרושות לרווחה. |
|
|
סָרוּת |
היעדר וחוסר. שימוש נפוץ: סר חינו= פג קסמו. |
|
|
סְתַגְּרָן |
סגפן. מכונס בעצמו. |
|
|
סָתַם אֶת הַגּוֹלֵל |
בהשאלה: סיים את הפרשה. |
|
|
סָתַם וְלֹא פֵּרֵש |
מי שאמר דבר מה אך לא הסכים לפרש את שאמר. |
|
|
סִתְרָה |
מקום מחבוא, מחסה. |
|
|
נָטָה אֵלָיו חֶסֶד |
נהג בו בחיבה ובאדיבות. |
|
|
נָטָה הַיּוֹם |
היום כבר בשלביו המתקדמים. הערב התקרב. |
|
|
נָטַל צִפָּרְנַיִם |
קצץ ציפורניים. |
|
|
נָטַל רָגְלָיו |
קם והלך. הסתלק. |
|
|
נִטָּלְטְלָה דַּעֲתּוֹ |
היה מבולבל. |
|
|
נֵטֶף |
טיפה. |
|
|
נִיהִילִיזְם |
ספקנות וחדשנות מוגזמת בכל עיניין; שלילת המוסד השלטוני הקיים. |
|
|
נִיּוּע |
דחיפה קדימה. |
|
|
נִישּׁוֹם |
אדם החייב מס. שמבצעים הערכה על הכנסותיו. |
|
|
נְכֵה רוּחַ |
מדוכדך. עצוב. |
|
|
נִכְנָס לְלוֹעַ הַאֲרִי |
הכניס עצמו לצרות. הכניס עצמו למצב סכנה. |
|
|
נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי |
נדל"ן. נכסים שלא ניתן להזיז ממקומם, קרקעות. |
|
|
נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל |
כינוי לדבר שערכו אינו פוחת. דבר קיים וקבוע בעל ערך גבוה. |
|
|
נִמּוֹחַ |
רך. נמס בקלות; התרכך. שימוש נפוץ: בשר נימוח= בשר רך וטעים. |
|
|
נִמְלָט בְּעוֹר שִׁינָיו |
נחלץ בקושי ממצב מסויים. |
|
|
נִמְלָץ |
מליצי. פיוטי. שמבוטא בשפה גבוהה. |
|
|
נֶסַח |
העתק של מסמך; עיקרם של דברים. |
|
|
נִסְרַךְ |
כינוי למי שנגרר אחרי אדם אחר. |
|
|
נִעֵר אֶת חָצְנוֹ |
הסתייג. הכחיש את מערבותו בדבר מה. |
|
|
נְעָרָה |
נעירה. קול החמור. |
|
|
נָפַל לְמִשְׁכָּב |
חלה בצורה קשה. נכפה עליו להיות מרותק למיטתו בשל מחלה. |
|
|
נפל מפלוני |
יכולתיו היו נחותות מאלו של אדם אחר. |
|
|
נפל על חרבו |
מת בקרב. |
|
|
נִפְסָד |
שיצא מופסד; פגום. פסול. שימוש נפוץ: מעשה נפסד= מעשה פסול. |
|
|
נִפְתָּל |
עקלקל, מתפתל/ נאבק/ עקום, מעוות. |
|
|
נִצְחוֹן פִּרוּס |
ניצחון שכדי להגיע אליו נדרשו קורבנות גדולים, ולכן נחשב גרוע כהפסד. |
|
|
נְצִילוּת |
יעילות. בדיקת התועלת לעומת ההשקעה. |
|
|
נִקְבָּה |
מנהרה תת קרקעית. נקב, גומחה. |
|
|
נָקֹד |
שיש עליו נקודות. |
|
|
נִקְלָה |
חסר ערך. בזוי. |
|
|
נִקְרָה |
נקיק בסלע. חריץ בסלע. |
|
|
נִרְהָב |
מפתיע; עצום. גדול מאוד. |
|
|
נִרְמוּל |
הבאה למצב נורמלי, למצב תקין. |
|
|
נִרְפֶּה |
עצלן; כינוי לאדם שמתרשל במעשיו. שאינו חרוץ. |
|
|
נָשַׂא עוֹל |
מילא את חובותיו. |
|
|
נָשִׁיר |
שעליו נושרים בעונת הנשירה. |
|
|
נֶשֶׁךְ |
ריבית. |
|
|
נַשָּם |
פתח פליטת עודפי אוויר ולחץ ממיכלים. |
|
|
נָתִיךְ |
רכיב ביטחון במערכת החשמל שנועד למנוע קצרים ותקלות. |
|
|
נתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו |
פניו האדימו מבושה. |
|
|
נִתְלָה בְּאִילָן גָּדוֹל |
הסתמך על דברי גדולים וחכמים ממנו. |
|
|
נָתַן בּוֹ דּוֹפִי |
השמיץ אותו. דופי= פגם, רבב. |
|
|
נָתַן דַּעְתּוֹ עַל... |
שם לב לדבר. חשב ותהה בנושא מסויים. |
|
|
נִתְפָּס לְמִינוּת |
הפך לכופר. |
|
|
סניטה |
העלבה |
|
|
עֲבוֹדוֹת דְּחָק |
משרות שמספק השלטון על מנת לצמצם את האבטלה במדינה. |
|
|
עֲבוֹדת קודש |
עבודה הקשורה לפולחן דתי |
|
|
עֲבוֹט |
חפץ ממושכן. ערבון שנלקח מהלווה כעירבון לכך שיפרע את חובו. |
|
|
עֲבִיט |
כלי קיבול לנוזלים; מעין אוכף המונח על הגמל לצורך רכיבה עליו. |
|
|
עָבַר בְּקוּלְמוּסוֹ על... |
תיקן את הכתוב. עשה הגהות. |
|
|
עָבַר מִגְּדוּלָתוֹ |
ירד מגדולתו. איבד מסמכותו ומכוחו. |
|
|
עוֹלֵלָה |
הפרי שנותר על העץ לאחר הבציר. אשכול ענבים בעל מספר גרגרים מועט. |
|
|
עוּצְבָּה |
קבוצת יחידות צבאיות המאורגנות כגוף אחד. |
|
|
עוֹקֵר הָרִים |
כינוי לאדם משכיל, בקיא בתחומם לימודו. |
|
|
עוֹרְבָא פָּרַח |
כינוי לדבר שאין בו תוכן. שמועה בלתי מבוססת. הבלים. |
|
|
עָזַב אוֹתוֹ לַאֲנָחוֹת |
נטש אותו בעת צער או בזמן מצוקה. |
|
|
עֲזָרָה |
מקום תחום. עזרת נשים= יציע בבית הכנסת המיועד לנשים. |
|
|
עִידִּית |
כינוי לאדמה משובחת (ההיפך: זִיבורית) או סחורה משובחת. |
|
|
עִיר פְּרָזוֹת |
עיר אינה מבוצרת ואינה מוקפת חומה. עיר מפורזת. |
|
|
עִיר שָׂדֶה |
עיירה השוכנת לצד עיר גדולה. פרובינציה. ההיפך: כרך. |
|
|
עִירִית |
ירק תיבול בטעם דומה מאוד לבצל ירוק. |
|
|
עָלָה בתּוֹהוּ |
אבד, נכשל. |
|
|
עָלְתָה אֲרוּכַתוֹ |
נרפא. מקור הביטוי במילה "ארוכה"= הגלד מעל הפצע. |
|
|
עַם הָאָרֶץ |
כינוי לכלל האזרחים בעם; בהשאלה: כינוי להדיוט. לחסר השכלה. |
|
|
עָמַד וְגָבּוֹ אֶל הַקִיר |
עמד במצב מצוקה ללא מוצא. |
|
|
עָמַד לִימִינוֹ |
עזר לו. |
|
|
עָמַד עַל דַּעְתּוֹ |
התעקש; הפך לבר דעת. הפך להיות שקול יותר. |
|
|
עָמַד עַל פִּרְקוֹ |
הגיע לבגרות. |
|
|
עָמִיל |
סוכן. מתווך. נציג. |
|
|
עֹמֶר |
קבוצת שיבולים שנקצרו. |
|
|
עִנְבָּל |
לשון הפעמון, כלי שמשמיע קול צלצול. איבר התלוי באמצע הלוע. |
|
|
עִנְבָּל |
לשון הפעמון, כלי שמשמיע קול צלצול. איבר התלוי באמצע הלוע. |
|
|
עֲנָנָה |
ענן קודר, זעף. |
|
|
עֲפָאִים |
ענפים רכים. |
|
|
עַפְרָה |
מחצב טבעי המכיל מתכת או חומר כלשהו. |
|
|
עֲצַת אֲחִיתוֹפֶל |
עצה רעה. |
|
|
עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל |
תיאור למעשה נעשה תוך הפעלת שיקול דעת ולא בחופזה, במתינות. |
|
|
עַרְדָּלַיִם |
נעל גומי שנועלים על הנעליים לשימוש בימים גשומים. |
|
|
עֲרַל אוֹזֵן |
כינוי לאדם אטום ועקשן שאינו מוכן להקשיב. |
|
|
עֲרַל שְׂפָתַיִם |
כינוי לאדם שמתקשה בדיבורו. כבד-פה. |
|
|
עָשָׂה דָּבָר קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ |
השתמש בדבר מה כמקור לפרנסה, הפך דבר מה לעסק. |
|
|
עָשָׂה נְפָשׁוֹת |
רכש לעצמו קהל אוהדים. שיכנע. |
|
|
עשה פְּלַסְתֵּר |
סילף את העובדות. פלסתר= זיוף, רמייה. |
|
|
התחסד |
התנהג בצביעות |
|
|
פַּדַחַת |
החלק הקדמי של הראש. המצח. |
|
|
פֶּדַנְטִיוּת |
דקדקנות, דייקנות והקפדה יתרה. |
|
|
פוּאָיֶיה |
אולם קבלת הקהל בכניסה לתיאטרון, קולנוע או תערוכה. |
|
|
פּוּרִיטָנִיוּת |
כינוי לחיי צניעות ופשטות; שמרנות. |
|
|
פּוֹרֵץ גָּדֵר |
כינוי למפר חוק. לעבריין. |
|
|
פּוּרְתָּא |
מועט. שימוש נפוץ: נחמה פורתא= נחמה מועטה. |
|
|
פָּז |
זהב משובח; כינוי לדבר יקר ערך. |
|
|
פֻּזְמָק |
גרב, סוג של נעל בימי קדם. |
|
|
פַּח יָקוּשׁ |
מלכודת. |
|
|
פְּחָת |
גירעון. חוסר; ירידת ערך של דבר מסויים כתוצאה מהתיישנות או שימוש. |
|
|
פֵּטִיצְיָה |
עצומה עליה חותמים קבוצת בני אדם בעלי אינטרס משותף. |
|
|
פְיַאסְקוֹ |
כישלון, תבוסה. |
|
|
פִּימָה |
שומן, חֵלֶב; סנטר כפול. |
|
|
פִּינּוֹת הָעָם |
זקני העם. מנהיגי האומה. |
|
|
פִּיקָה |
זיז. בליטה קטנה. |
|
|
פַּכִים קְטַנִים |
זוּטוֹת, דברים קטנים. |
|
|
פַּכְסָם |
צנים. מאפה יבש. |
|
|
פִּכְפֵּךְ |
נבע, פעפע, קלח, זרם. |
|
|
פָּכַר אֶת יָדָיו |
מחץ את ידיו. לחץ בחוזקה את ידיו (בסלנג: "קנקים באצבעות"). |
|
|
פִּלְבֵּל |
עיפעף, גילגל את עיניו. הניד את ראשו במבוכה. |
|
|
פְּלַסְתֵּר |
רמאות. זיוף. הטעיה. הונאה. |
|
|
פַּלְצוּר |
חבל ארוך ובקצהו לולאה המשמשת לתפיסת בעלי חיים- לאסו. |
|
|
פַּלָּצוּת |
פחד גדול. חיל. בעתה. זעזוע מתוך בהלה. |
|
|
פִּנְכָּה |
כלי שטוח או צלחת. |
|
|
פְּסוֹקֶת |
השביל שנוצר בשיער מסורק. הקו המפריד בין שני צידי השיער. |
|
|
פָּרָה חוֹלֶבֶת |
פרה המניבה כמות גדולה של חלב. בהשאלה: אדם או עסק המניב תועלת רבה. |
|
|
פָּרוּף |
מחובר, מְרֻכָּס. |
|
|
פְּרִיפָה |
חיבור. תפירה; מחט מיוחדת עם קצה מעובה המשמשת לתפירה. |
|
|
פֶּרְסוֹנָה נוֹן גְּרָטָה |
אישיות בלתי רצויה. |
|
|
פָּרַף |
חיבר בקרס. ביצע פעולת רכיסה. |
|
|
פַּרְפְּרָאוֹת |
תוספת משעשעת לנושא מסויים. תוספת למנה העיקרית או קינוח לארוחה. |
|
|
פְּרַקְדָּן |
שכוב על גבו. |
|
|
פֶּשַׁע שְׂפָתָיִם |
דיברי דיבה. השמצות. |
|
|
צֶאֱלוֹן |
עץ נוי. |
|
|
צַוָארוֹן כָּחֹל |
כינוי למעמד הפועלים. |
|
|
צַוָּארוֹן לָבָן |
כינוי למעמד הגבוה. |
|
|
צוּר |
סלע גדול ואיתן. בהשאלה: מבצר, כינוי לאל. |
|
|
צִיץ |
עלי הכותרת בפרח. |
|
|
צַיְקָן |
קמצן. כילי. |
|
|
צַלְיָן |
אדם המרבה להתפלל; עולה רגל המבקר במקומות הקדושים לדתו. |
|
|
צָלְלוּ אָזְנָיו |
נדהם כאשר שמע את הבשורה. |
|
|
צַלְמוֹן |
אפילה. חשיכה; בהשאלה: גיהינום, אבדון. |
|
|
צִלְצָל |
חנית ארוכה המשמשת לציד לווייתנים. |
|
|
צָנוּף |
עטוף. מכורבל. |
|
|
צְנִין |
קוץ. עוקץ. |
|
|
צְנִיפָה |
צהלת הסוס. |
|
|
צָעַק חָמָס |
התלונן. קבל על העוול שנעשה לו. |
|
|
צָפוּד |
מצומק. מקומט. |
|
|
צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ |
כינוי לדבר יקר ערך לאדם. מטרתו של אדם. |
|
|
צַפַּחַת |
כד. כלי קיבול קטן לנוזלים; מימיה. |
|
|
צַפִּיחִית |
עוגה. תופין. רקיק. שימוש נפוץ: צפיחית בדבש. |
|
|
צַפִּיחִית בְּדְּבַשׁ |
דבר מאכל הנחשב למעדן. כינוי לדבר טוב. |
|
|
צָפִיר |
שיער; תיש צעיר. |
|
|
צָפְנַת |
סוד, דבר נסתר. |
|
|
צַפְרָא |
בוקר (בארמית). צפרא טובה= בוקר טוב. |
|
|
צַפְרִיר |
רוח בוקר קלילה ונעימה. או קרן אור נעימה של הבוקר. |
|
|
צַר |
אויב. |
|
|
צֹרִי |
שרף של עץ, בין היתר משמש לריפוי פצעים. |
|
|
קְדוֹמָנִי |
שנמצא לפנים. קדימה. |
|
|
קוֹבַע |
קסדה, כובע מתכת הנועד להגנה מפני פגיעה פיזית. |
|
|
קוֹהֶרֶנְטִי |
עקבי. אחיד לאורך זמן. |
|
|
קוֹלוֹסָאלִי |
כביר. עצום. אדיר. |
|
|
קוֹלָס |
גבעול, קלח. |
|
|
קוֹמְמִיּוּת |
ריבונות באופן עצמאי; התנהגות ללא פחד. בראש מורם ובגאווה. |
|
|
קוּנְטְרֵס |
גיליון, רשימה; חוברת. |
|
|
קוֹנְפוֹרְמִיזְם |
צייתנות, הליכה אחר הדעות הרשמיות או המקובלות. |
|
|
קוּף |
החור בקצה המחט. |
|
|
קוֹפִיץ |
סכין גדולה לחיתוך בשר. |
|
|
קורֶט |
קומץ. כמות מועטה; חלק מדבר קטן. |
|
|
קוֹרֶלַצְיָה |
מתאם, מצב של יחסי גומלין בין דברים. |
|
|
קוּרְנָס |
פטיש כבד. |
|
|
קָזוּס בֵּלִי |
כינוי לסיבה שנחשבת מוצדקת כעילה לפתיחה במלחמה. |
|
|
קִיבּוֹרֶת |
שריר בזרועו של אדם. |
|
|
קִיצֵץ אֶת כְּנָפָיו |
צינן את התלהבותו. גרם לו לירידה במוטיבציה. לקח מסמכויותיו. |
|
|
קִיקְיוֹנִי |
זמני. אירעי. ההפך: בר- קיימא. |
|
|
קַלְגַּס |
איש צבא. מצביא. |
|
|
קִלְלָת בִּלְעָם |
קללה שהפכה לברכה. |
|
|
קָנָה בִּמְשִׁיכָה |
גנב. |
|
|
קְנוֹקֶנֶת |
עלה או ענף בצמח מטפס הנכרך סביב ענפים אחרים. |
|
|
קַפְלֵט |
פיאה נוכרית. |
|
|
קֻפָּת שְׁרָצִים |
משל לאדם שעברו רצוף בעבירות או בפשעים. |
|
|
קָצָה נַפְשׁוֹ |
נמאס לו. |
|
|
קַרְטֶל |
התאגדות של גופים מסחריים לשיתוף פעולה לשם שמירת יתרונם בשוק. |
|
|
קַשׁ וגְּבָבָה |
כינוי לדברים חסרי חשיבות. |
|
|
קֶשֶׁר גּוֹרְדִּי |
קשר שקשה מאוד להתירו; בהשאלה: פרשייה שהסתבכה. |
|
|
קָתֶדְרָה |
בימה קטנה המשמשת את המרצה או המורה; מושב הכבוד. |
|
|
רְבָבָה |
עשרת אלפים. |
|
|
רְבוּתָא |
יתרון, גדולה. חידוש. |
|
|
רָבִיב |
גשם קל. |
|
|
רָבִיד |
תכשיט לצוואר, ענק; מטפחת לכיסוי הצוואר מפני הקור. |
|
|
רְבִיכָה |
קמח הנתון בשמן או מים. |
|
|
רָבַץ לְפִתְחוֹ |
שהה בקרבתו. שימוש נפוץ: האשמה רובצת לפתחו= הוא האשם. |
|
|
רְדִיד |
פריט לבוש לנשים; שולי הבגד; כיסוי. |
|
|
רָהוּי |
הססני. מפוחד. |
|
|
רַחִים עַל צַוָּארו |
כינוי לעול כבד. מטלה קשה למילוי. |
|
|
רָחֵל |
כבשה בוגרת. |
|
|
רִיבָה |
נערה צעירה. עלמה. |
|
|
רֶמֶץ |
שאריות של גחלים לוחשות. |
|
|
רֶמֶשׂ |
שם כולל לבעלי החיים הזוחלים או החיים במים. |
|
|
רְנָנָה |
שירה. |
|
|
רַפְרֶפֶת |
פודינג. סוג של קינוח. |
|
|
שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה |
השמרים שמוכנסים לבצק, בהשאלה: תמצית הדבר. החלק המובחר. |
|
|
שָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ |
נרגע. הפסיק לכעוס. |
|
|
שְׁבִיב |
ניצוץ של אור, קרן אור; חלק קטן. שביב של תקווה= ניצוץ של תקווה. |
|
|
שְׁבִיס |
כיסוי ראש לנשים; תכשיט ראש קדום לנשים. |
|
|
שַׂגִּיא |
עצום. כביר. |
|
|
שַׁגִיב |
עצום, שגיא, נשגב, גדול. |
|
|
שֶׁגֶר |
שם כולל לוולדות ולבהמות. |
|
|
שְׂדֵה בּוּר |
שדה שנותר בלתי מעובד. |
|
|
שְׁדֵמָה |
שדה תבואה, כרם. |
|
|
שׁוּמָה |
חוב, חובה; אומדן ערכו של דבר. פקיד שומה= פקיד במס הכנסה. |
|
|
שׁוֹעַ |
עשיר, נכבד, בעל הון. שועי העיר- נכבדי העיר. |
|
|
שׁוּפְרָא דְשׁוּפְרָא |
הטוב ביותר. המובחר והמשובח ביותר. |
|
|
שׁוּרָת הַדִין |
משפט שנפסק בדיוק על פי החוקים. צדק מוחלט. |
|
|
שַחַת |
מספוא, מזון לבהמות. |
|
|
שִׁחֵת דְּבָרָיו |
אמר את דבריו מבלי להשפיע. |
|
|
שִׁחֵת זְמָנוֹ לָרִיק |
ביזבז את זמנו. פעל מבלי להועיל. |
|
|
שִיג |
עיניין, עסק. שיג ושיח- דין ודברים. |
|
|
שׁיזְרוּעַ |
זריעה מחדש. |
|
|
שִׁיפּוּי |
שיפוע; פיצוי; שקט. יופיע בעיקר בהקשר של פיצוי. |
|
|
שֵׁירוּת דּוב |
מעשה שנעשה בכוונה טובה וגרם נזק. |
|
|
שֶׂכְוִי |
תרנגול. |
|
|
שְׁכִיב מְרַע |
כינוי לחולה שמצבו אנוש. |
|
|
שְׁכִינָה |
רוח הקודש. |
|
|
שַׁלְחוּפָה |
צב. |
|
|
שָׁם כָּל מַּעֲיָנוֹ ב... |
שקע בדבר מה. הקדיש את כל תשומת ליבו לדבר מסוים. |
|
|
שָׂם לְאֵל |
שלל את הדבר. ביטל אותו. |
|
|
שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ |
סיכן את עצמו על דעת עצמו. |
|
|
שְׁמוּרָת העַיִן |
כיסוי העור שמגן על העין בעת מצמוץ או שינה, עפעף. |
|
|
שְׁנִיּוּת |
תכונה המיוחסת לדבר אחד בעת שתי משמעויות או תכונות מנוגדות. |
|
|
שֶׁנֶץ |
שרוך. רצועה. סרט. |
|
|
זוֹג |
דפנות הפעמון |
|
|
שַׁעַטְנֵז |
ערבוב של דברים שאינם מתאימים. |
|
|
שפיר |
יפה, כראוי, בסדר גמור; לא ממאיר (נאמר על גידול שאינו סרטני). |
|
|
שָׁפַךְ אֵשׁ וגָּפְרִית |
הוציא את כעסו. ביטא את זעמו. חירף וגידף. |
|
|
שְׁפַל רוּחַ |
צנוע. ענוי. נחבא אל הכלים. |
|
|
שִׁפְלוּת |
כניעה, נחיתות; שחיתות, האופן בו נוהג אדם שפל. |
|
|
שֶׁפֶר |
יופי, חן. |
|
|
שָׁפַת |
שם על אש לצורך בישול; הביא לידי, גרם. |
|
|
שִׁקּוּץ |
תועבה. טומאה; כינוי מבזה לאלילים. |
|
|
שֵׁרוּת דוֹב |
מעשה שנעשה מתוך כוונה טובה והזיק. |
|
|
שִרְטוֹן |
סחף של אבנים וחול המצטבר על אדמת הים. |
|
|
שָׂרִיג |
ענף רך; רשת. סבכה. |
|
|
שָׁרָךְ |
שם כולל לצמחייה מסוג מסוים. |
|
|
שַׂרְעַפִּים |
מחשבות, הרהורים. |
|
|
שָׂרָף |
מלאך. כרוב. אראל; כינוי לנחש ארסי. |
|
|
שֵׁת |
ישבן. עכוז. |
|
|
שָׁת אֶת לִיבּוֹ ל... |
שם לב לדבר. הקדיש לדבר מחשבה. |
|
|
תַגְרָן |
סוחר. רוכל. מי שמרבה להתווכח. |
|
|
תּוּפִין |
מאפה. רקיק. עוגה. |
|
|
תֶּזָה |
הנחה שבבסיס רעיון שאדם מנסה להוכיח. |
|
|
תָּחוּח |
מצבה המפורר של האדמה לאחר החרישה. בהשאלה: מדולדל, חלש. |
|
|
תְּחִיקָּה |
קביעת חוקים, קבוצת חוקים בתחום מסויים. |
|
|
תָכַף |
התרחש מייד אחרי(תכף ומייד); צרף דבר אחד לקודמו, חיבר בתפר. |
|
|
תַּכְרִיך |
כריכה. עטיפה. כיסוי(שימוש נפוץ- תכריכים לעטיפת גופת הנפטר). |
|
|
תָּלוּי עַל בְּלִימָה |
כינוי לדבר חסר בסיס. שניתן להפריך אותו ללא קושי. |
|
|
תָּמַהּ |
השתאה, התפלא, הופתע; הטיל ספק, לא האמין. |
|
|
תֵּמָה |
רעיון מרכזי. |
|
|
תַּמְלִיל |
הטקסט המודפס של יצירה מוזיקלית. שיחה וכדומה. |
|
|
תִנָה |
סיפר. תאר; קונן, נשא דברי אבלות. |
|
|
תַּסְכִּית |
יצירה שעובדה כך שהיא ניתנת לשידור ברדיו, למשל הקראת ספר. |
|
|
תְּעוּדַת עֲנִיוּת |
דבר המעיד על יכולת נמוכה. |
|
|
תָּקַע טְרִיז |
הפריד בין בני אדם שהיו ביחסי קרבה; הפריד בין הכוחות. |
|
|
תָּקַע כַּף |
התחייב באופן סמלי על ידי הושטת כף ידו. |
|
|
תֶּקֶר |
פנצ'ר בצמיג. מילה נרדפת: נקר. |
|
|
תִקְרוֹבֶת |
כיבוד, אוכל ומשקאות המיועדים לאורחים. |
|
|
תַּרְבִּיךְ |
סוג של מאכל העשוי מבשר וירקות. ראגוּ. |
|
|
תַּרְבִּית |
גידול מבוקר וריבוי בעל חיים מזן מסויים. ריבית. |
|
|
תַּרְתֵּי דְּסָתְרֵי |
שני דברים העומדים בסתירה זה לזה. דבר והיפוכו. |
|
|
תַּשְׁלִיל |
סרט צילום עליו מוטבעת התמונה בגוונים הפוכים למקור. נגטיב. |
|
|
תִּתּורֶת |
שוליים; בליטה בתחתית החלק החיצוני של קירות בניין. |
|
|
סוּג |
מוקף. מגודר. שימוש נפוץ: סוג בשושנים= מוקף שושנים. בהשאלה: נעים ונוח. |
|
|
סוּדָר |
כיסוי ראש או צוואר. אפודה. |
|
|
סוֹכֵךְ |
כיסה, הסתיר. |
|
|
סוּמָא |
עיוור. שאינו יכול לראות. |
|
|
סוֹפֵר צְלָלִים |
כינוי לאדם הכותב יצירה ספרותית עבור אדם אחר מבלי לקבל זכויות יוצרים. |
|
|
סַוָּר |
סבל הנושא מטענים בנמל. |
|
|
סָח |
דיבר. אמר. שימוש נפוץ: מה אתה סח?= מה אתה אומר? |
|
|
סְחִי |
לכלוך. אשפה. "חיי סחי ומאוס"= חיים בעוני ודלות. |
|
|
סְחִי |
לכלוך. אשפה. "חיי סחי ומאוס"= חיים בעוני ודלות. |
|
|
סִיבֵּר אֶת הָאֹזֶן |
הסביר באופן ברור. הציג בצורה בהירה. |
|
|
סְיָג |
גדר; תוספת לחיזוק או להסתייגות מעניין מסויים. |
|
|
סִיכָה |
מריחה בשמן. |
|
|
סִיכּוּל |
ביטול. הפרעה לתהליך. הפרה. |
|
|
סִיכְלוּת |
טיפשות. שטות. |
|
|
סִימְבּוֹלִי |
סמלי. |
|
|
סִיעוּף |
חלוקה לסעיפים. |
|
|
סֵיפָא |
במלל או בדיבור: החלק האחרון או הפחות בחשיבותו, הבא אחרי ה"רישא". |
|
|
סִיתּוּת |
מתן צורה לאבן באמצעות הכאתה בצורה מבוקרת בפטיש ואיזמל. |
|
|
סָך |
משח, מרח בשמן. |
|
|
סָכַר |
סגר, סתם, יצר סכר. |
|
|
רהוי |
הססני |
|
|
סַפִיר |
שניתן לספירה. |
|
|
עַד לְזָרָא |
עד שנימאס מהדבר. |
|
|
עֶדְנָה |
תחושת נעימות. תחושת רוגע ושלווה. כינוי לימי הנעורים. |
|
|
עוֹיְנוּת |
שנאה מופגנת. |
|
|
שָׂם כַּסְפּוֹ עַל קֶרֶן הַצְּבִי |
הפקיד את כספו במקום לא בטוח. הימר על כספו. |
|
|
סוּבֶרֶנִי |
עצמאי. שאינו תלוי בגורמים אחרים. ריבוני. |
|
|
סוּגַר |
מחסום לפה. זמם; כלוב. |
|
|
חותה |
מזיז או מפנה גחלים. |
