Use LEFT and RIGHT arrow keys to navigate between flashcards;
Use UP and DOWN arrow keys to flip the card;
H to show hint;
A reads text to speech;
107 Cards in this Set
- Front
- Back
- 3rd side (hint)
|
סצנת קבלה בחדר הכס של דרוויש המדרגות הצפוניות באפאדנה פרספוליס, פרס האחמנית תבליט מאות 5-6 לפנה״ס |
|
תרבות אשורית ובבלית של המזרח הקדום. תבליט. המדרגות הצפוניות של המתחם לחגיגת ציון ראש השנה הפרסי, הנורוז. הדימויים משמשים כהוראות הפעלה לפעילות בטקסים. השליט הינו שליט כל היקום ושער המתחם היה "שער כל העמים". השמשייה שמשה כדימוי לשליטה קוסמית. הדמות הניצבת אל מול המלך מגישה את ידה אל פיה, מנהג זה הינו אות כבוד וכניעה בפני השליט. הדימוי מסודר בשורה ישנה, כשהדמויות מתוארות מצידן, כמו רג'יסטר. המלך ישוב על הכס אוחז פרח לוטוס (סמל של נצח אביב ופריחה ותרבויות המזרח הקדמון) שיער המלך מסוגנן, צורת הזקן כמו של הלאמסו. מאחוריו דמות היורש שלו. לפניו שני כנים של קטורת ודמות שמשתחווה/שולחת נשיקה (צורת השתחוות החצר האחמנית) |
|
|
NOW-RUZ אריה קוטל שור המדרגות באפאדנה פרספוליס, פרס האחמנית תבליט מאות 5-6 לפנה״ס |
|
דמויות אסטרולוגיות. האריה מייצג את השמש והשור את החורף. קטילת האריה מבשרת על בו האביב. הדימוי מוצג באולמות הפדנה של הממלכה האחמנית בפרספוליס, המתחם שימש לחגיגות חג האביב של הפרסים, בו נהגו לתת מתנות ולהתחדש ולהתהדר בבגדים חדשים, הבגדים הינם הערך הגבוה ביותר בחברה הפרסית, ועל פיהם נימדד עושרו של האדם. סמל אסטרולוגי של השמש |
|
|
2אינווסטיטורה של חורסו ה Ahura Mazda (התגלמות הטוב) + Anahita (אלת הפיריון והמים) האיוון הגדול בטאק בוסתן, אירן הסאסאנית תבליט אבן סוף מאה 6 תחילת 7 |
|
תבליטי סלע באיוואן המרכזי הגדול. המלך מוכתר על ידי האלוהויות, אלת הפיריון והמים ועל ידי ניקה, אילת הניצחון, על ידי הענקת החווארה (הזכות האלוהית לשלוט), העיגול והצעיפים, והדיאדמה, נזר עם טיפה באמצעיתו, שהם ייצוג למלוכה הסאסאנית. אהורה מזדה = אלוהות וטוב. ייצוג של האנשה של האלוה אנחיטה ע"י כד ממנו נשפכים המים. המלך לבוש בבגדי נווד/צייד, מתואר בחריטה. לראשו הכתר הסאסאני בעל הכדור, המסמל שליטה קוסמית. חווארנה = עיגול עם צעיפים, כנפיים, ואייל/יעל (בגלל מהירותה). |
|
|
2אינווסטיטורה של חורסו ה האיוון הגדול בטאק בוסתן, אירן הסאסאנית תבליט אבן סוף מאה 6 תחילת 7 |
|
תבליטי סלע באיוואן המרכזי הגדול. המלך מוכתר על ידי האלוהויות, אלת הפיריון והמים ועל ידי ניקה, אילת הניצחון, על ידי העברת החווארה (הזכות האלוהית לשלוט), העיגול והצעיפים, והדיאדמה, נזר עם טיפה באמצעיתו, שהם ייצוג למלוכה הסאסאנית. אהורה מזדה = אלוהות וטוב. ייצוג של האנשה של האלוה אנחיטה ע"י כד ממנו נשפכים המים. המלך לבוש בבגדי נווד/צייד, מתואר בחריטה. לראשו הכתר הסאסאני בעל הכדור, המסמל שליטה קוסמית. חווארנה = עיגול עם צעיפים, כנפיים, ואייל/יעל (בגלל מהירותה). |
|
|
צייד איילים צד ימין של האיוון הגדול בטאק בוסתן, אירן הסאסאנית תבליט אבן סוף מאה 6 תחילת 7 |
|
בצדי האיוואן יש שנ י תבליטים מונומנטליים המייצגים את הצייד. צדים יעלים. מכניסים אותם לרשת. המלך נמצא במרכז, ומופיע כמה פעמים לציון התרחשות. צורה סטנדרטית באמנות הסאסאנית לתיאור התרחשות. הציד הינו ביבשה. המלך מיוצג עם השמשיה האחמנית, שהיא כיפת השמיים. שורות שורות של היעלים, כמו האמנות האחמנית, האשורית. הצייד מייצג שליטה קוסמית, ביבשה ובמים. הצייד הינו חלק מטקס האינווסטיטורה, הענקת המלוכה. כמו הייצוג האחמני וההעמדה האשורית. הצייד הוא לא רק בידור אלה קדוש - היבט של התעלות. הצייד כטקס חצרוני. השטחה ברצועות החלל מזכירה אומנות מזרח קדום. |
|
|
המלך גובר על חזירי הבר אירן הסאסאנית צלחת כסף מאה 4 לספירה |
|
טכניקה: רקיעה, הרקע בכסף, המלך בזהב. ההירואיות של הניצחון אצל האחמנים והסאסאניים מייצגים שליטה קוסמית של המלך. המלוכה מיוצגת על ידי התנופפות, של הצעיפים, של זנב הסוס, של שרוולי בגדו ובגדו של המלך, המדגיש את כוחו העצום של המלך. כוחו של החזיר הניצוד עובר למלך, שצד אותו כנווד, דורך את קשתו תוך כדי רכיבה, המראה על יכולותיו המיומנות. הכתר מייצג חומות הגנה שהמלך מעניק לנתמכיו. התרחשות חוזרת (תמצות של שתי סצנות). ייצור צלחות אלו ממשיך עד המאה ה - 9 לתוך האיסלם. |
|
|
דרכמה של חוסרו השני אירן הסאסאנית מטבע כסף סוף מאה 6 תחילת 7 |
|
המלך מוצג פרונטלית עם דימויים המייצגים שליטה קוסמית: כנפי הכתר, כובע הכתר עם כדור האש, כוכב המייצג את השמש, הסהר, והידאדמה, שהיא שליטה קוסמית הלניסטית. הכדור קטן ומעליהם הסהר (מסמל שליטה קוסמית) שיהפוך לסמל האיסלם. כתר חומות (הגנה) האריה והשור של פרספוליס הפכו פה לכוכב השמש. |
|
|
צלחת כסף פוסט-סאסאנית פוסט-סאסאני צלחת כסף מאה 8 לספירה |
|
המלך מתואר עם כתר לא כ״כ סאסאני, מחזיק פרח לוטוס ביד אחת ובשנייה גביע יין - האיקונוגרפיה של המזרח הקדום ממשיכה. תנוחה של כבוד למלך. המלאך הקטן הוא כנראה ארוס אך לא כ״כ הלניסטי. הוא מחזיק חץ וקשת שבסופו ירח - כנראה סימן קוסמולוגי. זו סצנה של הכתרה או משתה אך לא להנאה - זה האפותאוזיס של המלך ומשמעויות נוספות. הפרט של הדמות עם המסכה (פדם) על הפה כדי שלא ינשום על היין - טוהרה כחלק מיסודות הדת הזורואסטרית. |
|
|
הגביע של ח׳וסרו הראשון סאסאני צלחת זהב משובצת בקריסטל + זכוכית צבעונית אמצע מאה 6 בעבר זוהה כ״גביע שלמה״ ונשמר בסן דני בפריז |
|
משול לגביע שלמה, החכם האדם היודע שפות החיות. זהב משובץ קריסטל וזכוכית צבעונית. הדימוי מתאר מלך היושב בתוך כיפת השמיים כחלק מהאפוטיאוזיס. זה הוא גביע מלכות. קומפוזיציה: התרחבות הכוכבים להתאמה לגודל הצלחת, מעשה אמנות. צלחת זהב, עשויה ממסגרת זהב, באמצעיתה ישנו קריסטל הרים, ומסביבו עיגולי זכוכית משובצת. הקריסטל המרכז: המלך פרונטלית, הרגליים פתוחות במשולש, ביניהן חרב, ישוב על הספה, ומשני צידיו סוסים מכונפים. מסביב רשת של כוכבים, מסודרים בהתאמה מושלמת, ההולכים ומתרחבים כלפי חוץ, כאילו המלך יושב בתוך כיפת השמיים. הסוסים המכונפים מייצגים את האפטאוזיס, מאהילים אותו, הופך: הכי השמש והירח – זה הוא התואר של המלך. המלך מתואר כהעלאה אל תוך כיפת השמיים, המפוצצת בתוך מתח של כוכבים. הגביע זכה לפרשנויות אירופאיות. הוא זוהה בתור הגביע של שלמה. |
|
|
רוסטם נלחם בדרקון פיאנג׳יקאנט, אזור סוגדיאנה, דרכי המשי פרסקו אמצע מאה 8 |
|
סיפורים מהשאה-נאמה המגיעה מהמסורת ההודית, עוברת לתרבות האירנית/סאסאנית, ומכאן לזו האסלמית. הדרקון ורוסטאם שווים בגודלם, שכן הגיבור נלחם אל מול איתני הטבע. מוטיב הפנינים בבגד הגיבור, הדרקון מוזר - ראש של אישה עם גוף מתפתל של נחש, והכל מלא במשי. דימוי אחד מתוך מחזור שלם של ציורים מהשאנהמה. בתיאורים רוסטאם מקביל להרקלס, מתואר עם עור הנמר כאטיריבוט. רוסטם הינו ממוצא טורקי (מאזור סוגדיאנה) והוא הגיבור של הפרסים. |
|
|
אבירי-חיילים טורקים קיזיל, אזור אגן טרים (סין), דרכי המשי ציור קיר בצבעים פוליכרומים מחצית שנייה של מאה 6 |
|
ייצוג ריאלי של עולם הנוודים. עליוניות/מעילי רכיבה - כפתאנים עם שסע שמתאים לרכיבה, מגפי רכיבה, חגורות ומהם תלויים חרבות. אבירים חיילים טורקים. ציור שהיה בחדר של נסיך או ראש עיר (תיאור של המשמר שלו/שלהם). ביציריה ריבוי צבעים. |
|
|
דינאר זהב אומיי (ערבי-ביזנטי) טיפוס הח׳ליף הניצב דמשק האומיית סוף מאה 7 |
|
טיפוס החליף הניצב, מוט במקום צלב, לדמות כוח וסמכות ע"י חרב בנדן. כיתוב השהאדה: "אין בלעדי אללה ומוחמד הוא נביאו". השלב הבא יהיה כש Abd Al Malik =מבצע רפורמת המטבעות: רק כיתוב. |
|
|
כתובות ״עלי״מסובבות בכתב כופי רבוע אירן הטימורית עיצוב על נייר מאה 15 |
|
המילה עלי מסובבת כמה פעמים באופן מקביל לקריאות השיעים ״עלי״ (האימאם הראשון של האיסלם, בעייני השיעים הוא שווה למוחמד), סידור בצורה מסויימת של המילה לדימוי של אורנמנט, ריבוע כמו של אריחי אריגה/בנייה/, ריכוז המבט במרכז הדימוי, שימוש דתי: חזרתיות/מדיטדיה, הזמנה לאדיקות רגשית ודתית |
|
|
קופסת קטורת סוריה או מצרים הממלוכית פליז משובץ בזהב, כסף ומתכת שחורה סוף מאה 13-תחילת 14 |
|
סידור האותיות לדגם של שמש (עיצוב רדיאלי) = ביטוי לעוצמת הסולטן( נעשה עבור הסולטן המאמלוקי - מוחמד נסיר איבן קאלאוון) ריקוע נחושת עם זהב וכסף, כתב נסח' קלוע thuluth לא ברור אבל עוצמתי: "מידת השליש", ורטיקלים גבוהים ואותיות עבות, החל מהמאה ה11-12, קליעה של אותיות, פופולרי באדריכלות וחפצים, הממלוכים אהבו אותו במצרים ובסוריה. מתח בין הקריאות לבין הקדושה והיופי. |
|
|
קוראן אבן אל-בוואב בגדאד העבאסית כתב נסח׳ בעיקר שנת 1000 |
|
אבו מוקלה: השגת מעמד לרפורמה: פורמט אנכי וסטנדרט בכתיבה בכל החליפות העבאסית, לשימושים של דת ואדמיניסטרציה, בכדי לתקשר טוב יותר ולשמור על סדר וחוק, איזון בין אפשרות להבנת הכתב ובין יופי ועיטוריות. כתב נסח'. הסטנדרט נוצר על ידי קביעת פרופורציות קבועות, באמצעות אמת מידה של נקודה במדד בסיסי. |
|
|
קוראן אבן אל-בוואב בגדאד העבאסית כתב נסח׳ בעיקר שנת 1000 |
|
אבו מוקלה: השגת מעמד לרפורמה: פורמט אנכי וסטנדרט בכתיבה בכל החליפות העבאסית, לשימושים של דת ואדמיניסטרציה, בכדי לתקשר טוב יותר ולשמור על סדר וחוק, איזון בין אפשרות להבנת הכתב ובין יופי ועיטוריות. כתב נסח'. הסטנדרט נוצר על ידי קביעת פרופורציות קבועות, באמצעות אמת מידה של נקודה במדד בסיסי. |
|
|
דלי בוברינסקי הרת, מזרח אירן העבאסית פליז משובץ כסף ונחושת מחצית שניה מאה 12 |
|
אנטרופומורפיזם: הקצוות הוורטקלים הופכים לפרצופים, פיתוח של כתב הציפורים של מרכז אירן במאה ה10. תמיד עם משמעויות מיסטיות. כלי מתכת לשמוש בבית המרחץ, פליז משובץ כסף, קצוות האותיות הופכות לפרצופים, דמויות משחקות אחת עם השנייה, חלוקה לרג'יסטרים: כמו האשורים/אחמנים/סאסאניים: תרבות פרסית - קריאת תיגר על קדושת האות הערבית. כתב זורם - נסח׳ עם אותיו משולבות. |
|
|
הגביע של וויד מזרח אירן תחילת מאה 13 |
|
כתב נסח', דמויות שלמות בתור הכתב עצמו, במקום אותיות, כתובות ברכה ברג'יסטר העליון, כלי שתייה בחצרות הסוחרים העשירים מפגינים וירטואוזיות בקליגרפיה הערבית, הצורה לא תפסה שכן הינה קשה לתכנון, ביצוע וקריאה. |
|
|
הטוגהרה של הסולטן סולימאן המפואר איסטנבול, טורקיה תקופה עות׳מאנית דיו, צבעים וזהב על נייר אמצע המאה 16 |
|
טוגהרה(חותם מלכותי - קשור במורשת נוודית טורקית בא לכל שבט דגל משלו וממנו משתלשל ה״טור״ - זנב סוס או יאק - מוטמעת בתרבות האסלמית של הכתב. הטוגהרה מופיעה בראש מסמכים עותמנים, זה החותם של הסולטן סולימן. דיו, צבע וזהב על נייר, 3 וורטיקלים ובועה לידם, מחברים ביניהם קווים בצורת s, אסתטיקה של איזון בין גובה לרוחב, בין מאוזן למאונך. |
|
|
אריה קליגרפי (סמל של עלי איבן טאליב) עם קריאת ״נאד-עלי״ (קריאה שיעית) איראן/הודו מאה 16 (אולי) |
|
קליגרמה: דמות (אריה כאן) המורכבת כולה מאותיות. לשימוש מדיטטיבי במיסטיקה הסופית. האריה מורכב מהקריאה ״נאד-עלי״ (קריאה שיעית ידועה) אריה = סמל לעלי ולשיעה, ברכה לשימוש ביתי ועממי (כמו ברכת הבית), ביטוי לאדיקות. כאן יש שילוב של מלאכים = כמו במיראג' = עלייתו לשמיים של עלי (במקום מוחמד), על פי המתולוגיה השיעית בה עלי נתגלם בדמות אריה. |
|
|
פסל הח׳ליף הניצב על זוג אריות ארמון הישאם) ח׳רבת אל-מפג׳ר) יריחו, בית אומייה סטוקו מחצית ראשונה מאה 8 |
|
סטוקו. דימוי השליט: דמות ניצבת בתנוחה חזיתית, נוקשות והעמדה כנגד הקיר, בסגנון הלניסטי מזרחי. לבוש בכפתן ארוך וידו מונחת על פגיון או חרב (שפה של כוח), שני האריות עליהם הוא עומד שמים אותו בזיקה להרקלס (בין של אל או ביטוי כללי לכוח). השוואה לפסל של מלך פרתי (מאה - 2 לפנה״ס) מהעיר הטרה שהוא גם חזיתי ולבוש בבגד פרסי אופייני (כיפתן, משי ושרוולים, עיגולי משי) ומחוות ברכה. סגנון הפנים השיער והעיניים של שניהם דומה. |
|
|
פסל מלך פרתי הטרה, עיראק מאה 2 לספירה |
|
פסל של מלך פרתי (מאה - 2 לפנה״ס) מהעיר הטרה שהוא גם חזיתי ולבוש בבגד פרסי אופייני (כיפתן, משי ושרוולים, עיגולי משי) ומחוות ברכה. סגנון הפנים השיער והעיניים של שניהם דומה. |
|
|
כיפת חדר הדיוואן בקומפלקס החמאם ארמון הישאם) ח׳רבת אל-מפג׳ר) יריחו, בית אומייה סטוקו מחצית ראשונה מאה 8 |
|
קומפלקס החמאם, כיפה סמלית ולא מדעית, נובעת מרוזטה, בעל משמעות של שמש, וסביבה שישה ראשים, שלושה של גברים ושלושה של נשים, המקבילה לתיאוריה היוונית של 7 פלנטות (6 והשמש) ששולטות ביקום ובגורל. |
|
|
ציור ששת מלכי תבל ארמון קוצייר עמרא - חדר הקבלה ירדן האומיית פרסקו תחילת מאה 8 |
|
השליט המוסלמי הינו שליט קוסמי, החולש על כל העולם, כמו זה הסאסאני. ששת המלכים: ביזנטי, סאסאני וסין, החשובים ביותר, אחריהם עומדים ספרד טורקיה ואתיופיה. היררכיה בשליטה הקוסמית. הטמה של מלכות תבל נוכחת מאוד בתפיסת העולם הסאסני והאיסלמי. הנסיך ההומיי אל וואליד השני רואה עצמו ברמה של מלכי תבל. Byzantine Emperor, Sasanian Emperor, Emperor of ChinaRoderic of Spain, Khaqan of Turks, Negus of Ethiopia |
|
|
אישה (כנראה שפחה) מחזיקה כלי כסף מעל הראש ארמון קוצייר עמרא - חדר הקבלה ירדן האומיית פרסקו תחילת מאה 8 |
|
קריאדיטה המתוארת על העמודים, מחזיקה כלי כסף, כייצוג מתנות לשליט, השייך לחלוקת שלל בתקופת הכיבושים האומיים. כמו נשים שפחות המיוצגות כנשים עירומות שהן ממצוא לא ערבי, האישה עצמה נחשבת גם כן לשלל. הדימוי מתפקד כייצוג של פעילות שכיחה בארמון. פרופורציות הגוף מושפעות ממרכז אסיה והודו - דרכי המשי - השנים מקושטות בכבדות והשדיים דמויי תפוזים מלאים. הערום פחות בעייתי בהקשר של דת משום שמדובר כנראה במבנה פרטי שנועד לטעם מסויים. |
|
|
כיפת הזודיאק בחמאם ארמון קוצייר עמרא, ירדן האומיית פרסקו תחילת מאה 8 |
|
סימני הזודיאק כמו הדובה הגדולה והקטנה. את הכיפה סובבים 4 חלונות המאירים אותה באור יום (משמעות דתית). מקור צורת עיטור הכיפה הינו קלאסי. דמות של קשת יורה בחץ - מתואר כקנטאור גם באומנות האיסלמית של ימה״ב. |
|
|
ציור מוזגות היין או הרקדניות (סאקיות) חדר קבלה פרטי - הרמון ארמון באב-אמה סמרה העבאסית פרסקו מאה 9 |
|
מהפכה: סגנון אלגנטי, מתון ומאופק, הנשים אינן חשופות, יוצקות יין בהסבה, ידיהן משולבות. ביניהן ממוקם אלמנט שנקרא הר העולם והוא סמל של בגדד האימפריאלית או סמל לפרת והחידקל או שזה קערת פירות. החצר הסאסאנית הצטיינה בהסדרי שתייה, נימוסים והליכות. הצעיפים, הקפלים, הכל מגיע מהאלגנטיות הסאסאנית - אין קלאסיקה כמו אצל האומיים. הפנים ״פני ירח״ (וודג׳ שמנמן ועגול) המסוגננות והשחרחרות ותלתל האהבה מגיע ממרכז אסיה של דרכי המשי, טיפוס מובהק של הפנים הלוקח אותנו לאמנות ההודית, מרכז אסייתית. כמו בתיאור של משורר החצר העבאסי א ב ו נ ו א ס 814 – 756. המבט הוא למזרח ולא לים התיכון (אומיים) זו ההתחלה האמיתי של התרבות האיסלמית. |
|
|
נזיר נוצרי סמרה העבאסית ציור פולכרומי (מעין פרסקו) על בקבוק יין מקרמיקה מאה 9 |
|
ציור פוליכרומי=רב צבעים. האמנות העבאסית הינה מעודנת ומורכבת. הפנינים הינו מוטיב סאסאני. תיאור הגלימה הינו נוצרי, הפנים הפרונטליות מזכירה את האמנות הנוצרית באותו אזור של עירק, אולם הרעיון של לקחת כלי קרמיקה ולעטר אותו בצבעים פוליכרומיים, רבי צבעים הינו מדיום מאד מרכז אסייתי. החליפים העבאסיים אהבו להסתובב במנזרים, בתרבויות הנוצריות באזור. הם העריכו את היין שהנזירים ייצרו. הם קראו ליין מושמס מהמילה שמס (השם שניתן לכומר הזוטר) |
|
|
סצנות משתה (מג׳ליס) וציד אירן הבויהית מדליון זהב מאה 11 |
|
המג׳ליס העבאסי= משתה, קבלת פנים מלכותית, ״סלון-ספרותי״ ״סלון-ספרותי״, אמבלמה: שתייה ונגינה מופיעות על מדליוני השליטים. שתיית היין המוגש על ידי הsaqi, ייצוג השליטים: עיניים שחורות, זקן, בצייד: סוס נושא צעיפים סאסאניים, ברדלס או ג'יטה רכובים על אוכף הסוס ומשמשים כעזרה בצייד. חג הנאורוז האירני הוטמע באסלאם: |
|
|
סצנת מג׳ליס מזרח איראן (ח׳וראסאן) העבאסית צלחת כסף סביב שנת 800 |
|
קבלת פנים מלכותית, המג'ליס - משתה של שתיית סאקי, מוזג, רקדנית, מחללת, ואריה. המלך יושב עם כתר סאסאני לראשו. השליט העבאסי יושב בצורת המשתה הסאסאני, המייצג את השליטה על כל העולם, עם שני אריות לרגליו. בית עבאס מאמץ את הייצוג הזה כיוון שזה מייצג את החגיגה של חג הנאורוז - אביב ותחילת השנה האזרחית בחקלאות. שתיית היין לא להנאה אלא כטקס פולחני - השליט אסלאמי מתואר בדמותו של ג'משיד, המלך המיתי של אירן מייסד חג הנאורוז, בו נתנו מתנות, כמו מדליונים, בגדים חדשים, ברכו וארחו במשתה. זו שפה חדשה שסוטה מהסגנון האומיי - השליט מחזיק גביע יין (באורח שהאומיים לא תוארו בו). הפרסים ראו בצלחת זו: 1. את הח׳ליף העבאסי כשליט העדה. 2. השליט העבאסי בתור ג׳אמשיד המלך המיתולוגי של איראן. 3. את המלך הצודק סולימאן - שלמה המלך (החכם באדם) |
|
|
אישה עירומה - ״הפרגמנטים מפוסטאט״ קהיר, ח׳ליפות פאטימית ציור מכתב יד מאות 10-11 לספירה (אולי) |
|
כתב יד: פנים גדולות מזכיר סגנון עבאסי, סמרה בפרט. עם תלתל האהבה, גבות ושיער שחורים, צמות ארוכות קלועות. מחזיקה כלי נגינה אוד וכוס משקה. פרופורציות רחבות. רגליה וידיה מקועקעות - כנראה חינה, עונדת תכשיטי זהב. העירום המוחלט יוצא דופן, על אף שלח׳ליפים היו שפחות לא סביר שירצו להציגן בעירום - השפחות היו בעלות מעמד בימה״ב באיסלאם. יכול להיות שזו סקיצה לציור קיר בבית מרחץ/חמאם פאטימי. אפשרות שנייה (פחות מועדפת) היא בזיקה לאמנות קלאסית רומית - נושאים דיוניסיים או של עונות השנה כמו בלוחות שנה רומיים. |
|
|
פוסטאט (קהיר העתיקה) ח׳ליפות פאטימית פרסקו סטוקו בתוך מוקרנס מאות 10-11 לספירה |
|
ציור מונומנטלי פאטימי. ממוקם בתוך נישה (מוקרנס) בפוסטאט. האמן הוא אבו-סעוד. אדם אוחז כוס יין בידו - סגנון שחוזר לסמרה העבאסית: סנטר כבד, עיניים שחורות ומודגשות, ציון הסנטר, זוויות הפה, הפנים העגלגלות והצעיף הסאסאני. הילה לא מציינת קדושה אלא מדגישה את הדמות. |
|
|
תקרת מוקרנס פאטימית קפלה פלטינה, פלרמו, סיציליה טמפרה על עץ, מכוסה בג׳סו עלי זהב מחצית ראשונה מאה 12 |
|
קשרים הדוקים בין החליפות הפטימית וממלכת הנוצרים - ככל הנראה אמנים פאטימים נשלחו לקפלה פלטינה (פלרמו, סיציליה) כדי לצייר את התקרה העצומה שם - תקרת מוקרנס עם מאות ציורים קטנים בתוכם - הדימויים די איסלמיים וחוזרים לסגנון של סמרה העבאסית וקהיר הפאטימית - תלתל האהבה, פנים פרונטליות וכו. שימוש רב בזהב וכחול. מוטיבים חוזרים של הרקדניות, המשתה, דמויות הסאקי, הצייד. אולי ארמונות החליפים בקהיר עוטרו בצורה דומה. הפרטנות בפרטים של התכשיטים ושל הרקע וכו', מאפיין את האמנות הפאטימית. |
|
|
תקרת מוקרנס פאטימית קפלה פלטינה, פלרמו, סיציליה טמפרה על עץ, מכוסה בג׳סו עלי זהב מחצית ראשונה מאה 12 |
|
קשרים הדוקים בין החליפות הפטימית וממלכת הנוצרים - ככל הנראה אמנים פאטימים נשלחו לקפלה פלטינה (פלרמו, סיציליה) כדי לצייר את התקרה העצומה שם - תקרת מוקרנס עם מאות ציורים קטנים בתוכם - הדימויים די איסלמיים וחוזרים לסגנון של סמרה העבאסית וקהיר הפאטימית - תלתל האהבה, מוטיב הפנינים. שימוש רב בזהב וכחול. מוטיבים חוזרים של הרקדניות, המשתה, דמויות הסאקי, הצייד. אולי ארמונות החליפים בקהיר עוטרו בצורה דומה. הפרטנות בפרטים של התכשיטים ושל הרקע וכו', מאפיין את האמנות הפאטימית. מסביב לדמות בד ארוך שהיא לא אוחזת בו - זה ריקוד השרוולים שמקורו בסין, לא איסלמי, כנראה השפעה מסין דרך דרכי המשי. רמיזות מיניות מעודנות בבטנה המלאה וירכיה המלאות. |
|
|
כנראה אפריז פאנלים מתקרת הארמון הפאטימי המערבי בקהיר גילוף בעץ אמצע מאה 11 |
|
כנראה סוג של אפריז פאנלים שהיה לאורך התקרה (במפגש עם הקיר) של הארמון הפאטימי המערבי שלא שרד. סצנות שונות של משתה וציד, על רקע השריגים העמוקים מופיעות 2 דמויות שאוחזות כלי שתייה ורקדנית. עומק חריטה שיוצר משחקי אור וצל - ממש עבודת תכשיטנות. גילוף עמוק בשלושה מישורים. הנושאים המתוארים כוללים סצינות משתה, ציד, נגינה חיות שונות ואף נושאי ג׳נר ומתאפיינים בתחושה של תנועה ודינמיות כאופייני לאמנות הפאטימית. בעבודת העץ הפאטימית רואים את הסגנון של סמרה עם שינויים עדינים בלבד. יש עניין רב בחלל ועומק, ערכים אופטיים. נראה כמו תכשיט. |
|
|
שנהב פאטימי קבוצת פירנצה אמצע מאה 11 |
|
ריקוד השרוולים שמקורו כנראה בסין. רמת הפיסול גבוהה ביותר. דמויות על פני שריגים. עובי השנהבים הינו 3-15 מילימטרים. שלושה מישורים: הדמויות, השריגים, הרקע. השיטה יוצרת חלל ונפחיות, ותנועה. איכות ונפחיות שמזכירות את האמנות הרומית. התנועה מודגשת. קפלים ריאליסטיים העוקבים אחר תנועת הגוף. אופייני לאמנות הפאטימית: הראש והגוף ממוקמים בכיוונים מנוגדים, להבעת אקספרסייה. |
|
|
שנהב פאטימי קבוצת פירנצה אמצע מאה 11 |
|
שנהב. הכלב מושקה לאחר הריצה והצייד, אחרי שהביא לבעליו את הארנב הניצוד.גילוף השנהב והעץ מתכתב עם האמנות הקופטית והנוצרית שמאופיינת על ידי שריגי ענבים, המוכרים לנו מהאמנות הביזנטית של מצרים לפני הפאטימים. החצר הפאטימית הייתה שייכת לכת אזוטרית, האיסמאילית ומאחר שרוב האוכלוסיה הייתה סונית, הח׳ליפים האיסמאיליתים נזקקו לבני ברית ומצאו את הנוצרים הקופטים והיהודים. זה ההסבר לאופי הפלורליסטי של הח׳ליפות הפטימית. |
|
|
שנהב פאטימי קבוצת ברלין-פריז אמצע מאה 11 |
|
קבוצת ברלין-פריס כוללת רצועות ארוכות, בעובי 3-7 מ״מ, עבודה פתוחה ואיכותית, בעלת 3 מישורי גילוף שיוצרים תחושה של חלל ונפחיות. סצנה של רקדניות ושל צייד בו משכרים איילה ביין, שלפי מקורות ספרותיים זה משול ללשכר שפחה. גילוף השנהב והעץ מתכתב עם האמנות הקופטית והנוצרית שמאופיינת על ידי שריגי ענבים, המוכרים לנו מהאמנות הביזנטית של מצרים לפני הפאטימים. החצר הפאטימית הייתה שייכת לכת אזוטרית, האיסמאילית ומאחר שרוב האוכלוסיה הייתה סונית, הח׳ליפים האיסמאיליתים נזקקו לבני ברית ומצאו את הנוצרים הקופטים והיהודים. זה ההסבר לאופי הפלורליסטי של הח׳ליפות הפטימית. |
|
|
שנהב פאטימי קבוצת ברלין-פריז אמצע מאה 11 |
|
גילוף השנהב והעץ מתכתב עם האמנות הקופטית והנוצרית שמאופיינת על ידי שריגי ענבים, המוכרים לנו מהאמנות הביזנטית של מצרים לפני הפאטימים. החצר הפאטימית הייתה שייכת לכת אזוטרית, האיסמאילית ומאחר שרוב האוכלוסיה הייתה סונית, הח׳ליפים האיסמאיליתים נזקקו לבני ברית ומצאו את הנוצרים הקופטים והיהודים. זה ההסבר לאופי הפלורליסטי של הח׳ליפות הפטימית. תיאור של אדם שותה לשוכרה - זו סצנה ריאליסטית הומוריסטית- הוא מחזיק גם בציפור וגם בארנב (הפרזה). |
|
|
צלחת בוהק פאטימית מאות 10-11 |
|
ציורים על צלחות הבוהק מהווים אולי עדות לאמנות הפאטימית האבודה בציור מונומנטלי ובכתבי יד שלא שרדו. המצאת הבוהק המתכתי בזכוכית הייתה במאה ה-8 (סוריה ומצרים), הטכניקה הועברה לקרמיקה במאה ה-9 (סמרה ובצרה, עיראק) וככל הנראה הגיעה למצרים עם הגירה של קדרים מעיראק בסוף המאה ה-10. הטכניקה: כלי זוגג ועבר צריפה ראשונה בתנור בתחמוצות מתכתיות (זהב/כסף) וחומרים מצמידים, עובר צריפה שנייה בטמפ׳ נמוכה ומעט חמצן. אח״כ מבריקים אותו עם חול/בד. הטכניקה מחקה כלים יקרים כמו פורצלן סיני. עיסוק באפקטים של השתנות האור שיוצרים נפחיות מסויימת. על הרבה כלים מופיעה חתימת האמן - ערובה לאיכות וביטוי למעמד האמן והקרמיקה אצל הלקוחות (סוחרים/בורגנים). האריה (אמיץ/שמש) חושף את שיניו (פרטים ריאליסטים שהאמנות הפאטימית אוהבת) והארנבים (פחדן, ירח), שמערימים אולי על האריה. הניגוד ביניהן מפיק כמה משמעויות (אור ובוהק/משמעות אסטרולוגית/משל של כלילה ודימנה). |
|
|
ANQA צלחת בוהק פאטימית מאות 10-11 |
|
ציורים על צלחות הבוהק מהווים אולי עדות לאמנות הפאטימית האבודה בציור מונומנטלי ובכתבי יד שלא שרדו. המצאת הבוהק המתכתי בזכוכית הייתה במאה ה-8 (סוריה ומצרים), הטכניקה הועברה לקרמיקה במאה ה-9 (סמרה ובצרה, עיראק) וככל הנראה הגיעה למצרים עם הגירה של קדרים מעיראק בסוף המאה ה-10. הטכניקה: כלי זוגג ועבר צריפה ראשונה בתנור בתחמוצות מתכתיות (זהב/כסף) וחומרים מצמידים, עובר צריפה שנייה בטמפ׳ נמוכה ומעט חמצן. אח״כ מבריקים אותו עם חול/בד. הטכניקה מחקה כלים יקרים כמו פורצלן סיני. עיסוק באפקטים של השתנות האור שיוצרים נפחיות מסויימת. על הרבה כלים מופיעה חתימת האמן - ערובה לאיכות וביטוי למעמד האמן והקרמיקה אצל הלקוחות (סוחרים/בורגנים). לחיה ANQA (=ארוכת הצוואר) משהו נשי, מזכירה את הסירנות של אודיסאוס (קלאסיקה) |
|
|
צלחת בוהק פאטימית מאות 10-11 |
|
ציורים על צלחות הבוהק מהווים אולי עדות לאמנות הפאטימית האבודה בציור מונומנטלי ובכתבי יד שלא שרדו. המצאת הבוהק המתכתי בזכוכית הייתה במאה ה-8 (סוריה ומצרים), הטכניקה הועברה לקרמיקה במאה ה-9 (סמרה ובצרה, עיראק) וככל הנראה הגיעה למצרים עם הגירה של קדרים מעיראק בסוף המאה ה-10. הטכניקה: כלי זוגג ועבר צריפה ראשונה בתנור בתחמוצות מתכתיות (זהב/כסף) וחומרים מצמידים, עובר צריפה שנייה בטמפ׳ נמוכה ומעט חמצן. אח״כ מבריקים אותו עם חול/בד. הטכניקה מחקה כלים יקרים כמו פורצלן סיני. עיסוק באפקטים של השתנות האור שיוצרים נפחיות מסויימת. על הרבה כלים מופיעה חתימת האמן - ערובה לאיכות וביטוי למעמד האמן והקרמיקה אצל הלקוחות (סוחרים/בורגנים). סצנה של משתה ליד העץ, עם האוד והיין - סצנה אופיינית למחזור החצר האיסלמי. |
|
|
האבקות צלחת בוהק פאטימית מאות 10-11 |
|
ציורים על צלחות הבוהק מהווים אולי עדות לאמנות הפאטימית האבודה בציור מונומנטלי ובכתבי יד שלא שרדו. המצאת הבוהק המתכתי בזכוכית הייתה במאה ה-8 (סוריה ומצרים), הטכניקה הועברה לקרמיקה במאה ה-9 (סמרה ובצרה, עיראק) וככל הנראה הגיעה למצרים עם הגירה של קדרים מעיראק בסוף המאה ה-10. הטכניקה: כלי זוגג ועבר צריפה ראשונה בתנור בתחמוצות מתכתיות (זהב/כסף) וחומרים מצמידים, עובר צריפה שנייה בטמפ׳ נמוכה ומעט חמצן. אח״כ מבריקים אותו עם חול/בד. הטכניקה מחקה כלים יקרים כמו פורצלן סיני. עיסוק באפקטים של השתנות האור שיוצרים נפחיות מסויימת. על הרבה כלים מופיעה חתימת האמן - ערובה לאיכות וביטוי למעמד האמן והקרמיקה אצל הלקוחות (סוחרים/בורגנים). רגע של 'נוק אוט', רואים חניקה ויציאה של עיני הדמות מחוריהן, השופט שעוצר את החונק. המון תנועה והבעה. הצלחת מדמה זירת היאבקות עגולה. הג'סטה מאפיין אמנות אסלמית מוקדמת. |
|
|
קרב תרנגולים צלחת בוהק פאטימית מאות 10-11 |
|
ציורים על צלחות הבוהק מהווים אולי עדות לאמנות הפאטימית האבודה בציור מונומנטלי ובכתבי יד שלא שרדו. המצאת הבוהק המתכתי בזכוכית הייתה במאה ה-8 (סוריה ומצרים), הטכניקה הועברה לקרמיקה במאה ה-9 (סמרה ובצרה, עיראק) וככל הנראה הגיעה למצרים עם הגירה של קדרים מעיראק בסוף המאה ה-10. הטכניקה: כלי זוגג ועבר צריפה ראשונה בתנור בתחמוצות מתכתיות (זהב/כסף) וחומרים מצמידים, עובר צריפה שנייה בטמפ׳ נמוכה ומעט חמצן. אח״כ מבריקים אותו עם חול/בד. הטכניקה מחקה כלים יקרים כמו פורצלן סיני. עיסוק באפקטים של השתנות האור שיוצרים נפחיות מסויימת. על הרבה כלים מופיעה חתימת האמן - ערובה לאיכות וביטוי למעמד האמן והקרמיקה אצל הלקוחות (סוחרים/בורגנים). תרנגול כסמל לאיבר הזכרי. גבר מבוגר מול גבר צעיר (אולי סריס) או אישה, אך זהו ספורט גברי ממנו נשים מודרות. אולי הומוריסטי - הסריסים התעסקו בקרבות תרנגולים כפיצוי על הסירוס שעברו, אולי קשור למנהגי הפדרסטיה היוונית של מתנת תרנגול לנער המחוזר (ידוע שהיה למוסלמים בימה״ב היה עניין בעתיקות יוון/רומי). לאו קשור לתרבות החצרונית. |
|
|
נזיר עם מנורה + סמל האנך המצרי סצנה נוצרית על צלחת בוהק פאטימית מאה 11-12 |
|
ציורים על צלחות הבוהק מהווים אולי עדות לאמנות הפאטימית האבודה בציור מונומנטלי ובכתבי יד שלא שרדו. המצאת הבוהק המתכתי בזכוכית הייתה במאה ה-8 (סוריה ומצרים), הטכניקה הועברה לקרמיקה במאה ה-9 (סמרה ובצרה, עיראק) וככל הנראה הגיעה למצרים עם הגירה של קדרים מעיראק בסוף המאה ה-10. הטכניקה: כלי זוגג ועבר צריפה ראשונה בתנור בתחמוצות מתכתיות (זהב/כסף) וחומרים מצמידים, עובר צריפה שנייה בטמפ׳ נמוכה ומעט חמצן. אח״כ מבריקים אותו עם חול/בד. הטכניקה מחקה כלים יקרים כמו פורצלן סיני. עיסוק באפקטים של השתנות האור שיוצרים נפחיות מסויימת. על הרבה כלים מופיעה חתימת האמן - ערובה לאיכות וביטוי למעמד האמן והקרמיקה אצל הלקוחות (סוחרים/בורגנים).סצנה נוצרית - נזיר קופטי המחזיק מנורה ביד אחת ולצידו סמל מצרי עתיק, האנך, המייצג חיי נצח במסורת הפרעונית. ככל הנראה זה כלי שנוצר עבור השוק של הקופטים - החצר הפאטימית הייתה שייכת לכת אזוטרית, האיסמאילית ומאחר שרוב האוכלוסיה הייתה סונית, הח׳ליפים האיסמאיליתים נזקקו לבני ברית ומצאו את הנוצרים הקופטים והיהודים. זה ההסבר לאופי הפלורליסטי של הח׳ליפות הפטימית. |
|
|
אנדרומדה ספר קבוצות הכוכבים al-sufi איראן (העבאסית?) תחילת מאה 11 |
|
כתב היד המאוייר הקדום ביותר ששרד והשתמר באסלאם. המחבר: עבדל רחמן אל-סופי. כתב יד אסטרולוגי המלמד את קבוצות הכוכבים בשמיים. 'אנדרומדה' כדמות רוקדת המורכבת מחיבור נקודות (כוכבים), פניה מזכירות את הסגנון העבאסי סמרה וגופה העירום מזכיר סגנון פאטימי. זו העברה של מסורת - הגלובוסים הרומיים וכיפות השמיים שפוסלו בתקופה הקלאסית. |
|
|
Dioscorides: Materia Medica ספר תרופות סוריה או אל-ג׳זירה העבאסית תחילת מאה 13 |
|
כתב יד ״מדעי״ - ספר תרופות וצמחי מרפא. העברת הידע קשורה למפעל שמקימים העבאסים בבגדאד - באית אל-חיכמה (בית החוכמה) בו מתרגמים כתבים שונים. מה״מטריה מדיקה״ של דיוסקורידס לא רק מתרגמים את המידע הכתוב אלא גם את המודלים האומנותיים, אך מתאימים אותם לתלמיד הערבי ואופיו (הומור לדוג׳). מבחינה חזותית: הרקע אטום, הצבעים עזים, התאמת דימויים יווניים והלניסטים לסגנון הציור הערבי (אוונגליסטים עם תרבוש על הראש). בדפי הפתיחה יש ״פורטרטים״ של הפטרון והמחבר - דמויות נוצריות שעברו אדפטציה איסלמית בדמות תרבוש ובגד פסים. התלמידים נראים מגישים ספר למחבר. |
|
|
Dioscorides: Materia Medica ספר תרופות סוריה או אל-ג׳זירה העבאסית תחילת מאה 13 |
|
בדפי הפתיחה יש ״פורטרטים״ של הפטרון והמחבר - דמויות נוצריות שעברו אדפטציה איסלמית בדמות תרבוש ובגד פסים. התלמידים נראים מגישים ספר למחבר. רואים גם הכנה של תרופה מצמח. |
|
|
Dioscorides: Materia Medica ספר תרופות סוריה או אל-ג׳זירה העבאסית תחילת מאה 13 |
|
כתב יד ״מדעי״ - ספר תרופות וצמחי מרפא. בהשוואה לכתב היד הביזנטי (של המטריה מדיקה) נראה שהתיאור הערבי של הצמח הוא נטורליסטי יותר. |
|
|
בחינה של תלמיד לרפואה Dioscorides: Materia Medica סוריה או אל-ג׳זירה העבאסית תחילת מאה 13 |
|
הפרופסור/מורה/דיוסקורידס יושב מקופל רגליים (מזכיר אוונגליסט אבל מאוד איסלמי), יש לו וילון וכלי ניתוח. התלמיד מולו בעיניים מכוסות. לחולה יש כנראה טחורים (כך כתוב). זו סצנה הומוריסטית שכנראה מהווה אתנחתא קומית/שעשוע לאחר רצינות שמקובלת בלמידה קוגנטיבית. |
|
|
סאקי טורקי בן 10 אוטומטה של אל-ג׳זארי אילוסטרציה ממלוכית מאוחרת מאה 14 |
|
כתב יד ״מדעי״ - רובוטיקה קדמונית (קפיצים, מנגנונים מכניים וכו׳) - ציורים שנועדו להעביר מידע ומפרטים טכניים, ואינם בעלי ערך אמנותי גבוה בעקרון. את האוטומטה המציאו היוונים במצרים ההלניסטית, הערבים שכללו את הידע ההנדסי. מכונות שונות מהמאה הראשונה לספירה מוצגות על ידי האסלאם - מפרטים והוראות טכניות לכיצד יש לבנות ולהשתמש במכונות אלו. אלמנט שעשוע. ילד טורקי בן 10 שהוא סאקי כמכונה לייצור וחלוקת יין. |
|
|
wine dispenser - Whose Turn to Drink? בצורה של הכיפה העבאסית הירוקה בבגדאד אוטומטה של אל ג׳זארי תחילת מאה 13 |
|
כתב יד ״מדעי״ - רובוטיקה קדמונית (קפיצים, מנגנונים מכניים וכו׳) - ציורים שנועדו להעביר מידע ומפרטים טכניים, ואינם בעלי ערך אמנותי גבוה בעקרון. את האוטומטה המציאו היוונים במצרים ההלניסטית, הערבים שכללו את הידע ההנדסי. מכונות שונות מהמאה הראשונה לספירה מוצגות על ידי האסלאם - מפרטים והוראות טכניות לכיצד יש לבנות ולהשתמש במכונות אלו. מכונת שעשוע מסתובבת לחלוקת יין, בצורת פרודיה, אולי, על כיפת העבאסים מבגדד, במקום ירוקה היא זהובה. עליה ממוקם רוכב עם רומח בתור שבשבת שיצביע על מי שישתה. יש גם נגנים אוטומטים. |
|
|
שעון מים ״שער-מבצר״ עם תזמורת צבאית אוטומטה של אל-ג׳זארי אילוסטרציה ממלוכית מאוחרת מאה 14 |
|
כתב יד ״מדעי״ - רובוטיקה קדמונית (קפיצים, מנגנונים מכניים וכו׳) - ציורים שנועדו להעביר מידע ומפרטים טכניים, ואינם בעלי ערך אמנותי גבוה בעקרון. את האוטומטה המציאו היוונים במצרים ההלניסטית, הערבים שכללו את הידע ההנדסי. מכונות שונות מהמאה הראשונה לספירה מוצגות על ידי האסלאם - מפרטים והוראות טכניות לכיצד יש לבנות ולהשתמש במכונות אלו. שעון מים בצורת ״שער-מבצר״ עם תזמורת צבאית עצומה וגלגל זודיאק שמופעל על ידי מים. היה גם שעון מים בצורה של פיל עם מהוט הודי כנהג ואפיריון ענק. שוב אלמנט של שעשוע. |
|
|
המלך שלמה עם הג׳ינים על כס המלכות ספר נפלאות הבריאה של אל-קזוויני מלונדון עיראק, מוסול סביב 1300 |
|
כתב יד ״מדעי״ - ספר ״נפלאות הבריאה״ (Kitab Aja’ib -עג׳אאיב = המוזר, הנדיר, המופלא, אקזוטי או בן תערובת. כל מה שמעורר תענוג ופליאה) מחבר: אל-קזוויני. אינציקלופדיה המתארת את הבריאה, ידע על היקום, הצמיחה, חיות מופלאות וטבע מוזר, עג'אאיב: כמו עץ הואק ואק, הג'ירפה (לתפישתם הכלאה בין ברדלס וגמל) וסינבאד המלח הנישא ע"י ציפור ענקית - לא ידעו בדיוק מאיפה הדברים מגיעים/נמצאים - שייכו הרבה דברים למזרח הרחוק או אפריקה. מתוארים גם נושאים דתיים של ענווה אל מול אללה - מלאכים כמו גבריאל ומיכאל ברגשות צניעות וחדווה כלפיו. הם מתווכים בינו לבין בני האדם, או שהם רושמים את גורל בני האדם. אל-קאזוויני חי את רוב חייו בעיראק שגם כתב את הספר שאוייר עוד בזמנו. לאחר מכן יצאו לו הוצאות מחודשות. רואים משתה ובו שליט ישוב על כס ושתי הדמויות למעלה מכתירות אותו או מחזיקות מעליו את הצעיף שמסמל שליטה קוסמית בדמות כיפת השמיים. זו שלמה המלך שניתן לו על פי הקוראן את השליטה על החיות, הצמחים והג׳ינים שמתוארים פה כבעלי ראש חסידה ותייש. הג׳ינים הם שדים ומהווים את הקטוגריה הרביעית של יצורים חיים בעולם. |
|
|
הנילומטר ספר נפלאות הבריאה של אל-קזוויני מלונדון עיראק, מוסול סביב 1300 |
|
כתב יד ״מדעי״ - ספר ״נפלאות הבריאה״ (Kitab Aja’ib -עג׳אאיב = המוזר, הנדיר, המופלא, אקזוטי או בן תערובת. כל מה שמעורר תענוג ופליאה) מחבר: אל-קזוויני. אינציקלופדיה המתארת את הבריאה, ידע על היקום, הצמיחה, חיות מופלאות וטבע מוזר, עג'אאיב: כמו עץ הואק ואק, הג'ירפה (לתפישתם הכלאה בין ברדלס וגמל) וסינבאד המלח הנישא ע"י ציפור ענקית - לא ידעו בדיוק מאיפה הדברים מגיעים/נמצאים - שייכו הרבה דברים למזרח הרחוק או אפריקה. מתוארים גם נושאים דתיים של ענווה אל מול אללה - מלאכים כמו גבריאל ומיכאל ברגשות צניעות וחדווה כלפיו. הם מתווכים בינו לבין בני האדם, או שהם רושמים את גורל בני האדם. אל-קאזוויני חי את רוב חייו בעיראק שגם כתב את הספר שאוייר עוד בזמנו. לאחר מכן יצאו לו הוצאות מחודשות. הנילומטר הוא פלא (עג׳אאיב) מעשה ידי אדם המודד את רמת הגאות והשפל בנילוס, שכה חשובים לחקלאות, ומווסת את הכלכלה. כשהמוסלמים כובשים את מצריים הם מפסיקים את מנהג קורבן הנערה לטובת ידע זה, וזורקים לנהר פיסת נייר עם כתובית המכוונת לאללה, "בשם אללה שאין מלבדו, ומוחמד הוא נביאו". מנהג זה הינו ביטוי לכוחה של המילה בתרבות האסלאמית. שכן המילה, הינה חלק מה"לוח הגנוז", שהוא הקוראן השמימי. |
|
|
האריה ודימנה סיפורי כלילה ודימנה מצרים או סוריה תחילת מאה 13 |
|
משלי חיות עם מוסר השכל. היוו ספרי הדרכה לשליטים ולאנשי החצר להתנהגות ראויה ופיתוח מיומנויות להתמודדות עם האינטריגות בחצרות השליטים. גם שליטים גדולים וחזקים בכוחם, אפשר להפילם בעורמה. חצרות מלוכה בימי הביניים התנהלו על ידי אינטריגות ועורמה, מחשבה ואסטרטגיה. זו המטרה של סיפורי כלילה ודימנה. אלו סיפורים עתיקים מאד ומוכרים בהודו. הם תורגמו לפרסית, בחצר העבאסית הם תורגמו לערבית על ידי אבן אל-מוקפע ב-759 בזמן העבאסים. העברה של ידע, מהודו לפרסית ואז לערבית. אותה הספרות מיוצאת ומועברת לאיסלם. האריה משול לשליט (מלך/סולטן), שועל/תן משול לאיש החצר, השור משול לוואזיר. |
|
|
האריה הורג את השור (וואזיר) סיפורי כלילה ודימנה מצרים או סוריה תחילת מאה 13 |
|
משלי חיות עם מוסר השכל. היוו ספרי הדרכה לשליטים ולאנשי החצר להתנהגות ראויה ופיתוח מיומנויות להתמודדות עם האינטריגות בחצרות השליטים. גם שליטים גדולים וחזקים בכוחם, אפשר להפילם בעורמה. חצרות מלוכה בימי הביניים התנהלו על ידי אינטריגות ועורמה, מחשבה ואסטרטגיה. זו המטרה של סיפורי כלילה ודימנה. אלו סיפורים עתיקים מאד ומוכרים בהודו. הם תורגמו לפרסית, בחצר העבאסית הם תורגמו לערבית על ידי אבן אל-מוקפע ב-759 בזמן העבאסים. העברה של ידע, מהודו לפרסית ואז לערבית. אותה הספרות מיוצאת ומועברת לאיסלם. האריה משול לשליט (מלך/סולטן), שועל/תן משול לאיש החצר, השור משול לוואזיר. כלילה ודימנה הינם שמות של שני אנשי חצר תככניים הזוממים להפיל את הווזיר. הם מפתחים ומסיתים את השליט נגד הוזיר, תוך תקווה שזה האחרון יהרוג אותו. כאן כלילה ודימנה הם שני תנים שאחד מהם טווה רשת של אינטריגות שמטרתה להמאיס את השור (הוואזיר) על האריה, על מנת שהאחרון יתפתה להורגו - מה שממילא תואם את האינסטינקט הטבעי שלו. |
|
|
״כינוסים״ = מקאמות כתב אל-חרירי מבסרה עיראק (בגדד), סוריה, מצרים מאות 13-14 |
|
סיפורים משעשעים המתרחשים בכל רחבי העולם המוסלמי. סיפורי הרפתקאות שמאורגנים כסדרות. שתי דמויות המבצעות מעשי שובבות: אבו זיעד, רובין הוד הגונב מהעשירים לטובת העניים, והסוחר העשיר, אל הרית' הנפגש עם אבו זיעד בכל מיני מקומות בעולם. יצירה בעלת כישורי לשון ושליטה בערבית, עם מילים נדירות. שיקוף של חברה בורגנית מסחרית. נוצר עבור השוק החופשי, סוחרים ואינטלקטואליים, אשר רצו להפגין את שליטתם בשפה הערבית הנדירה. המקאמת מציג תמונה ריאליסטית עם פנורמה רחבה, כמעט דוקומנטרית של חיי האיסלם בשיאו בימי הביניים, על כל המוסדות שלו. גסויות = ליברטיניזם, מוג'ון. הוספת פלפל ליצירת האמנות או ליצירה הספרותית. גסויות ומיניות שייכים לתרבות העממית לתיאטרון הצלליות, וגם חלק מהיצירה הגבוהה התרבותית של ימי הביניים. |
|
|
אבו-זייד ואל-חראת׳ הגיבור והמספר |
|
רוכבים על גמלים ומתחבקים בחברות. שפר מקאמת, על שם האספן שפר. המקאמת של שפר נחשב למקאמת הכי אקספרסיבי ומתוחכם מבחינה אמנותית, יצירתו של הצייר והסופר יחייה אל וואסיטי. הסיפורים נכתבו במאות ה-11-12 על ידי אל-חרירי מבסרה ואויירו ב13-14. נמכרו ב״שווקי ספרים״ עבור הבורגנים והאינטלקטואלים - שכן במקאמות יש מילים נדירות בשפה הערבית, רצון להפגין צחות לשון ושליטה בשפה. סיפורים משעשעים שמתרחשים בכל רחבי העולם המוסלמי, סיפורי הרפתקאות ומעשי שובבות של הנוכל-נווד אבו-זייד שעובד על משכילים ועשירים, גונב מהם ונותן לעניים. המספר הוא הסוחר העשיר אל-חארת׳ שמסתובב בכל העולם האיסלמי ופוגש את אבו זייד (בזקן לבן) במקומות שונים, שם הוא נכנס לצרות ויוצא מהן בחדות לשון. |
|
|
מקאמת 31: קראוון החאג׳ למכה מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
שפר מקאמת, על שם האספן שפר. המקאמת של שפר נחשב למקאמת הכי אקספרסיבי ומתוחכם מבחינה אמנותית, יצירתו של הצייר והסופר יחייה אל וואסיטי. הסיפורים נכתבו במאות ה-11-12 על ידי אל-חרירי מבסרה ואויירו ב13-14. נמכרו ב״שווקי ספרים״ עבור הבורגנים והאינטלקטואלים - שכן במקאמות יש מילים נדירות בשפה הערבית, רצון להפגין צחות לשון ושליטה בשפה. סיפורים משעשעים שמתרחשים בכל רחבי העולם המוסלמי, סיפורי הרפתקאות ומעשי שובבות של הנוכל-נווד אבו-זייד שעובד על משכילים ועשירים, גונב מהם ונותן לעניים. המספר הוא הסוחר העשיר אל-חארת׳ שמסתובב בכל העולם האיסלמי ופוגש את אבו זייד (בזקן לבן) במקומות שונים, שם הוא נכנס לצרות ויוצא מהן בחדות לשון. הנושא הוא היציאה לחאג׳ למכה - דגש על המקצב והצבעוניות, מאפיין את וואסיטי. הדגלים השחורים של העאבאסים והחצוצרות שכמעט נשמעות יוצרים תנועה אלכסונית וקומפו׳ פירמידלית. צבעים עזים, קו הדשא כקו הקרקע. אפשר לציין את מקאמת 32: רועת הגמלים, עם התנועתיות הענוגה של הגמלים, קומפוזיציה בכיוון העדר והעלמות דמותה של הרועה על רקע הגמל, והצבעוניות הרכה. |
|
|
מקאמת 34: אל-חארת׳ בשוק העבדים מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
על שם האספן שפר. המקאמת של שפר נחשב למקאמת הכי אקספרסיבי ומתוחכם מבחינה אמנותית, יצירתו של הצייר והסופר יחייה אל וואסיטי. הסיפורים נכתבו במאות ה-11-12 על ידי אל-חרירי מבסרה ואויירו ב13-14. נמכרו ב״שווקי ספרים״ עבור הבורגנים והאינטלקטואלים - שכן במקאמות יש מילים נדירות בשפה הערבית, רצון להפגין צחות לשון ושליטה בשפה. סיפורים משעשעים שמתרחשים בכל רחבי העולם המוסלמי, סיפורי הרפתקאות ומעשי שובבות של הנוכל-נווד אבו-זייד שעובד על משכילים ועשירים, גונב מהם ונותן לעניים. המספר הוא הסוחר העשיר אל-חארת׳ שמסתובב בכל העולם האיסלמי ופוגש את אבו זייד (בזקן לבן) במקומות שונים, שם הוא נכנס לצרות ויוצא מהן בחדות לשון. שוק העבדים נראה כמו סככת צאן, כך נראה סחר בעבדים בימי הביניים, עבדים שחורי עור נועדו למלאכות בית, בעוד שעבדים לבני עור, נועדו לעבודות מזכירות, חינוך, פקידים או חיילים. ריאליזם בתיאור הסככה והדמויות על פני הרקע. שני רג'יסטרים מתחת לגג המבנה. תנועתיות של משא ומתן בדמויות הסוחרים. |
|
|
אבו-זייד מאשים נער צעיר ברצח לפני מושל העיר רחבה מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
על שם האספן שפר. המקאמת של שפר נחשב למקאמת הכי אקספרסיבי ומתוחכם מבחינה אמנותית, יצירתו של הצייר והסופר יחייה אל וואסיטי. הסיפורים נכתבו במאות ה-11-12 על ידי אל-חרירי מבסרה ואויירו ב13-14. נמכרו ב״שווקי ספרים״ עבור הבורגנים והאינטלקטואלים - שכן במקאמות יש מילים נדירות בשפה הערבית, רצון להפגין צחות לשון ושליטה בשפה. סיפורים משעשעים שמתרחשים בכל רחבי העולם המוסלמי, סיפורי הרפתקאות ומעשי שובבות של הנוכל-נווד אבו-זייד שעובד על משכילים ועשירים, גונב מהם ונותן לעניים. המספר הוא הסוחר העשיר אל-חארת׳ שמסתובב בכל העולם האיסלמי ופוגש את אבו זייד (בזקן לבן) במקומות שונים, שם הוא נכנס לצרות ויוצא מהן בחדות לשון. אבו-זייד מאשים ילד צעיר ברצח בפני המושל של העיר רחבה. המושל הג׳ינג׳י הטורקי יצר קשר עין עם הילד שהוא גם טורקי (עלם חמודות בעל פנים עגולות וריסים בולטים שלקוחים מציור הודי) וזה מבטא את הליכותיהם ההומוסקסואליות-פדופיליות שיוחסו לטורקים בזמנו ובפרט לסלג׳וקים. זו סאטירה/ביקורת על המושלים הסלג׳וקים המושחתים. סטירה על הליכותיהם של המושלים הסלג׳וקים המושחתים. |
|
|
מקאמת 12: אבו-זייד במסבאה בעיר חמארה (ליד בגדאד) מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
אבו-זייד יושב במסבאה של שתיית יין בעיר חמארה (אזור בגדאד). אבי זייד במרכז ישוב עם כוס שתייה במסבאה, לצידו נגן. בקומה השנייה דמויות המעבירות כוסות, מימין האמפורות של היין. עבד שחור הדורך את היין והמשרתת מסננת את היין, דמות הסאקי העוסקת בסינון היין. אבו זייד מחזיק בידו מטפחת מוזהבת. הסיפור הוא על זה שאבו זייד מצטרף בתור סגפן לשיירה למכה (לא אוכל או שותה) אך פתאום רואים אותו מבלה במסבאה. סטירה על הסגפנים. |
|
|
מקאמת 43: הכפר מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
אנשי העיר הולכים לבקר בכפר. הניגוד בין אנשי העיר הלבושים יפה לבין אנשי הכפר בעיסוקיהם, ביריד הכפרי. הרבה פרטים, גם על גג המבנה, תרנגול (המעיר את המוסלמים לתפילתם בבוקר), מסגד והמינרט שלו, בעלי חיים מציצים מהחדרים ופוסעים בשבילים. אבו זייד כאן בזקן שחור וזה בעייתי. זה מראה עד כמה האימפריה האיסלמית התרחבה. |
|
|
מקאמה 39: מלכה הודית יולדת, אבו-זייד ואל-חארת׳ בצד כותבים את ההורוסקופ של הנולד מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
אבו זייד ואל חארת' מגיעים לעיר הודית: מלך הודי והאישה מלכה יולדת. המיילדת דוחפת את אחת מרגלי היולדת. הנוכלים מחשבים את האסטרולוגיה של הרך הנולד. |
|
|
מקאמה 39: אי מזרחי ״אקזוטי״ מקאמת שפר, פריז ציור המקאמת ע״י אל-וואסיטי עיראק מחצית ראשונה מאה 13 |
|
האיים ההודים המופלאים עם הסירנות ובעלי חיים אקזוטיים כמו התוכי שפוגשים במסעות לחיפוש הידע, איסוף ידע גיאוגרפי, מסחר באוקיאנוס ההודי. המסעות מביאים את האסלם לחלקי העולם השונים. |
|
|
מקאמת 47: אבו-זייד מתרגל רפואה מקמאמת פטרסבורג |
|
שלושה רג'יסטרים בקומפוזיציה מעגלית, ההמון צפוף כשהוא צופה בסצנה המרכזית של אבו זיאד המנסה את מזלו בכוסות רוח או הקזת דם, כיבכול מרפא אדם על אף שאיננו רופא אמיתי. כך נראה מקום של רפואה בשוק או בימה״ב. |
|
|
שומרים/חיילים טורקים הארמון של מחמוד מע׳זנה לשקאר-אי-בזאר, אפגניסטן פרסקו תחילת מאה 11 |
|
הגיעו דרך חורסן ממזרח אסיה לאירן המערבית. הפכו להיות מגיני העבאסים מפני השיעים הבויהים, וליורשיהם. מאמצים את האסלאם הפרסי, על מורשתו ותרבותו, ולא את זה הערבי. מחמוד מעזנה מקבל את גלימת ההכתרה מהחליף היושב בבגדד. מוצא אתני שונה: פנים עגולות ועיניים מלוכסנות. פירדוסי, המשורר הדגול הפרסי, מחבר השאהנמה בחצר הסלג'וקים בשנת 1000. לשקאר אי בזאר: במחנה הבזאר: פרסקו באולם הקבלה: על קירות הארמון של מחמוד מע׳זנה מצוירים לוחמים שומרי ראשו מחזיקים אלות, אחד מכלי הנשק האופיינייים, בעלי התליונים הנשאים מהחגורה. בצבעוניות וכרומטיות עזה. פוליכרומי (מבריק). הבגד טורקי מיוחד ומקורו במרכז אסיה, מעיל עליון בעל שסע קדמי הנסגר צד על צד, המאפשר רכיבה על סוס, נקרא qaba. עושר של משי. ערכי החברה הינם מיליטריסטים. |
|
|
עץ הואק-ואק ציפוי שיש לקיר בארמון של מחמוד ע׳זנה מאה 12 |
|
אותו מוטיב של העץ הואק-ואק שמדבר ומצמיח דמויות אדם וחיות כמו תוכי במקרה זה. הוא מצוי כביכול באיי האוקיינוס ההודי ובאפריקה. חלק מארמונו של מחמוד מעז׳נה. גילוף נמוך, כמעט שטוח, בדרגת איכות מבריקה. טכניקה מיובאת מהודו. |
|
|
עץ הואק-ואק ציפוי שיש לקיר בארמון של מחמוד בע׳זנה מאה 12 |
|
אותו מוטיב של העץ הואק-ואק שמדבר ומצמיח דמויות אדם וחיות כמו תוכי במקרה זה. הוא מצוי כביכול באיי האוקיינוס ההודי ובאפריקה. חלק מארמונו של מחמוד מעז׳נה. גילוף נמוך, כמעט שטוח, בדרגת איכות מבריקה. טכניקה מיובאת מהודו. |
|
|
פסלי נסיכים ואנשי-חצר אירן הסלג׳וקית סטוקו מאה 12 |
|
פסלי נסיכים ואנשי חצר בעלי תפקידים שונים שמחזיקים בידיהם את החפץ שמסמן את תפקידם. חסקייה = יחידת העילית, הפסלים היו דבוקים לקיר, ללא חלק אחורי, וככל הנראה הוצבו בחדרי קבלת פנים של השליט על מנת ליצור תחושה של חדר מלא יותר באנדים. פוזה קפואה לחלוטין כמו מסדר צבאי ומשקף את האידיאלים המילטריסטים של החברה הסלג׳וקית. פסלי הסטוקו צבועים צבעים בוהקים פוליכרומים: כחול, אדום, צהוב, ירוק, וכו'. |
|
|
פסלי נסיכים ואנשי-חצר אירן הסלג׳וקית סטוקו מאה 12 |
|
פסלי נסיכים ואנשי חצר בעלי תפקידים שונים שמחזיקים בידיהם את החפץ שמסמן את תפקידם. חסקייה = יחידת העילית, הפסלים היו דבוקים לקיר, ללא חלק אחורי, וככל הנראה הוצבו בחדרי קבלת פנים של השליט על מנת ליצור תחושה של חדר מלא יותר באנדים. פוזה קפואה לחלוטין כמו מסדר צבאי ומשקף את האידיאלים המילטריסטים של החברה הסלג׳וקית. פסלי הסטוקו צבועים צבעים בוהקים פוליכרומים: כחול, אדום, צהוב, ירוק, וכו'. |
|
|
פסלון קרמיקה צביעה מתחת לזיגוג טורקיז איראן הסלג׳וקית סוף מאה 12 או 13 |
|
החייאת הפיסול גם בקרמיקה: הדמות לא סטראוטיפית אלא אישית, נראה מתפלל - אולי מלומד או איש דת (כורע ועם מבט ממוקד). נראה בבירור טורקי ואיסלמי (יש לו טורבן - הכתר של האיסלאם) השפעות של פיסול סיני ויפני שהגיעו דרך דרכי המשי. |
|
|
קרמיקת בוהק וכחול קשאן, איראן הסלגו׳קית מחצית שניה של המאה ה12 |
|
פסל של אישה מניקה, כאשר התינוק נראה די ריאליסטי. סוגת פסלי הנשים נפוץ בתקופה הסלג'וקית, שכן יכול להיות שמעמד האישה היה גבוה בהשוואה לתקופות אחרות. הן נהנו מחופש, פטרוניות של אמנות, העלו והורידו שליטים והיו בעלות השפעה עצומה. חלב אם באסלם בימי הביניים נחשב למרפא, אמונה שהייתה נטועה במורשת הטורקית והוטמעה באסלאם. |
|
|
השליט באדר אל-דין על כס עם פמלייתו האטא-בק של מוסול Aghani דף הפתיחה של ספר השירים שושלת ארטוקית אמצע מאה 13 |
|
דף הפתיחה של ספר השירים Aghani. נעשה תחת השושלת הארטוקית (היו אטא-בקים). רואים את השליט באדר אל-דין שהיה האטא-בק של מוסול, נבדל משאר הדמויות בגודלו ומוכתר על ידי זוג ניקות/מלאכים באדום וכחול. על השרוולים (טיראז) שלו כתוב בערבית את שמו. הוא מזוהה כטורקי בגלל העיניים המלוכסנות, אטריבוטים של נשק טורקי (חץ וקשת) ולבוש qaba הבגד הטורקי לרכיבה. אינו מחזיק בידו גביע יין או מטפחת אלא את הנשק המאפיין טורקים שהיו שבטים נוודים, זה הופך לאטריבוט של השלטון ומייצב אותו כאביר. הכתר לראשו הוא השרבוש (sharbush) - כובע פרווה עם לוחית מתכת, האופייני למרכז אסיה. כל זה מזהה אותו כחלק מהאליטה הטורקית, אך התיאור הכ״כ מפואר הזה מגוכך כי הוא סה״כ שליט של עיר קטנה ולא חשובה (מוסול). נזכור שהסלג׳וקים ראו עצמם גם כיורשי הסאסאנים והפרסים בכלל. |
|
|
מקאמת וינה סוריה או מצרים הממלוכית מחצית ראשונה מאה 14 |
|
מדובר בכתב יד אחר,מקאמת ממלוכי - אך אלו ממלוכים ממוצא תורכי. האיקונוגרפיה דומה, אמנם ללא הלבוש הטורקי אבל כן טורבן על ראש השליט וגם טיפוס הפנים דומה. |
|
|
דרקון הירח Jawzahar בולע את השמש בעת ליקוי חמה דף הפתיחה של ספר הנסיובים אל-ג׳זירה 1199 |
|
מכתבי היד המדעיים: זה ספר תרופות (נוגדנים - נסיובים). זהו כתב היד הערבי המוקדם ביותר שיש עם ציורים ולא איורים (רישומים). בדף הפתיחה נראה דמות המרכזית מחזיקה סהר = ירח או שמש (מוטיב אור). מסביב 4 דמויות שדומות למלאכים או פלנטות ומסביב מקיפים נחשים/דרקונים. מדובר בסמל אסטרולוגי של ״דרקון הירח״ = ג׳אווזאהר (Jawzahar). הירח בדמות הדרקון, בזמן ליקוי חמה בולע את השמש ומקיא אותה בחזרה, משמע: האור ניצח את החושך בסופו של דבר. מושג חשוב מאד בתרבות הסלג'וקית/פרסית - שכן הכל תלוי בגרמי השמיים. דרקון הירח משול לנחש המכיש את השמש, כאשר השמש היא הנסיוב שמתגברת על הרעל של הנחש. שטיחות המאפיינת את הציור ערבי. |
|
|
אנדרומכוס הצעיר מבקר עובדים בשדה ספר הנסיובים אל ג׳זירה 1199 |
|
מכתבי היד המדעיים: זה ספר תרופות (נוגדנים - נסיובים). זהו כתב היד הערבי המוקדם ביותר שיש עם ציורים ולא איורים (רישומים). שטיחות המאפיינת את הציור ערבי. אנדרומכוס היה אחד מחכמי ייון, ומופיע כחלק מהעברת הידע מהתרבות העתיקה לזו המוסלמית. כאן הוא מבקר עובדים בשדה שמתוארים קטנים ועסוקים במלאכות החקלאיות. הסצנה בנויה ברגיסטרים. לדמויות פנים סלג׳וקיות/טורקיות אך הם עדיין ערבים, זו פשוט האתניות שלהם. עירום או בגדים קצרים מתאימים לכתב היד הזה בגלל עבודות החקלאות, והאנשים הפשוטים. |
|
|
העבד המורעל שבוי בביתן המלך ספר הנסיובים אל-ג׳זירה 1199 |
|
מכתבי היד המדעיים: זה ספר תרופות (נוגדנים - נסיובים). זהו כתב היד הערבי המוקדם ביותר שיש עם ציורים ולא איורים (רישומים). שטיחות המאפיינת את הציור ערבי. גם כאן הדמויות גוציות. רואים בית גן בשתי קומות מוקף בעצים, תוכים וכו׳. השליט הטורקי יושב במרכז עם כובע השארבוש על ראשו. הסיפור פה הוא על העבד האהוב על השליט שסומם באופיום על ידי אנשי החצר ששנאו אותו. רואים אותו יושב למטה נעול במעין חדר בביתן. בא נחש ומכיש אותו והוא מתעורר מתוך תעתועי האופיום ונרפא. סצנה ז׳אנרית שמזכירה את תאטרון הצלליות. ציור רג'יסטרים, עם חלק אמצעי מרכזי ושני צדדיים: ביתן בגן על שתי קומות, מוקף בעצים ותוכיים. השליט במרכז אוחז בידו את כוס המשתה. דמות נוספת עם לבוש בירוק, המסתכל בחור המנעול על העבד הכלוא. הדמות השטוחה מזכירה את תיאטרון הצלליות שנראה גם בחלק מזצנות המקאמת של אל-חרירי. |
|
|
דף הפתיחה של ספר הנסיובים מהמאה ה-13 מוסול, אל-ג׳זירה אמצע מאה 13 |
|
מכתבי היד המדעיים: זה ספר תרופות (נוגדנים - נסיובים). זהו כתב היד הערבי המוקדם ביותר שיש עם ציורים ולא איורים (רישומים) אך פה מדובר על ספר שאוייר בתקופה מאוחרת יותר, במאה ה-13, גם בג׳זירה- במוסול. עדיין שטיחות המאפיינת את הציור ערבי וגם רקע אדום אטום. חלוקת הסצנה ללסצנה מרכזית ועוד שתי רצועות למטה ולמעלה. השליט במרכז עם כובע השארבוש, ישוב על כסאו ומסביבו שומרי הראש שלו ואיש שמכין שישליק קבב (שיטת בישול טורקית!ֿ) יותר מסביב נמצאים האמירים שלו בחצר הסלג׳וקית וכל אחד מחזיק את סמל העיסוק שלו. סצנה שמכילה הומור: למעלה יש דמויות שמטאטאות - לא עיסוק מכובד בחצר. בשתי רצועות - למעלה: נשים עם רעלות על גמלים. למטה: גברים עם קסדות מוזרות כמו חיילים או בעת צייד. יש פה נראות של במת תאטרון עם שחקנים - מזכיר את תאטרון הצללים שנזכר כבר במקאמת. כנראה שלשליט אין תווי פנים ספציפיים אלא אידיאליים. הסגנון כולו הוא סלג׳וקי וחוקרים רואים באסכולה סלג׳וקית זו סגנון מעבר למה שיתפתח להיות הציור הפרסי. |
|
|
Blacas פך מוסול פליז משובץ בכסף ונחושת מחצית ראשונה מאה 13 |
|
הרבה מן המשותף בין אמנות הציור לאמנות המתכת של שושלת האיובים באזור של אל-ג׳זירה: א.חלוקה לשלוש: רגיסטר רחב במרכז ושניים צרים מצידיו או מעליו ומתחתיו. ב. צורות הדמויות והזהות האתנית שלהן (שארבוש). ג. תפישת תנועה. הטכניקה של כלי המתכת היא שיבוץ וזו אסתטיקה שמדמה ציור על הכלי עם אפקטים כרומטיים כמעט צבעוניים - דורש מומחיות רבה. הכלים עשויים מפליז (זהב) ומשובצים בכסף (לבן) ולעיתים גם בנחושת (אדמדם-זהוב). הכלים נוצרו עבור הבורגנות - טורקים או ערבים - אינטלקטואלים, סוחרים וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו. אלו יצירות אולטימטיביות של אסכולת מוסול שם האמן חרוט עליהן - אבו-חאמיד אל מאוסילי. במוסול יש שושלות של אמני מתכת שנודעו באמנות שלהם. האמנות הזו שייכת לסגנון הבינלאומי הסלג'וקי, הנפרש על פני כל האימפריה, מהודו עד אירופה. השם Blacas הוא על שם של האספן. רואים: 1. שתי נשים כשאחת מחזיקה מראה - כנראה אצילה מהאליטה הטורקית עם משרתת שאינה טורקיה ולכן עיניה לא מלוכסנות, שמחזיקה קופסה תכשיטים אולי. יש הבדלי מעמדות בין הטורקים לשאר (ערבים, פרסים, יוונים). 2. פרש עם צ׳יטה שמוכנה לתקוף. 3. סצנת חצר עם שליט טורקי (תרבוש) ומישהו ממוצא לא טורקי שמנשק את ידו - - כנראה קבלת פנים. 4. דמות של אדם עם אטריבוט חץ וקשת. העיטור האורנמנטלי מזכיר את הכתב הכופי אן אדריכלות לבנים איראנית. תווי פנים עגולים, עניים מלוכסנות. |
|
|
Blacas פך מוסול פליז משובץ בכסף ונחושת מחצית ראשונה מאה 13 |
|
הרבה מן המשותף בין אמנות הציור לאמנות המתכת של שושלת האיובים באזור של אל-ג׳זירה: א.חלוקה לשלוש: רגיסטר רחב במרכז ושניים צרים מצידיו או מעליו ומתחתיו. ב. צורות הדמויות והזהות האתנית שלהן (שארבוש). ג. תפישת תנועה. הטכניקה של כלי המתכת היא שיבוץ וזו אסתטיקה שמדמה ציור על הכלי עם אפקטים כרומטיים כמעט צבעוניים - דורש מומחיות רבה. הכלים עשויים מפליז (זהב) ומשובצים בכסף (לבן) ולעיתים גם בנחושת (אדמדם-זהוב). הכלים נוצרו עבור הבורגנות - טורקים או ערבים - אינטלקטואלים, סוחרים וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו. אלו יצירות אולטימטיביות של אסכולת מוסול שם האמן חרוט עליהן - אבו-חאמיד אל מאוסילי. במוסול יש שושלות של אמני מתכת שנודעו באמנות שלהם. האמנות הזו שייכת לסגנון הבינלאומי הסלג'וקי, הנפרש על פני כל האימפריה, מהודו עד אירופה. השם Blacas הוא על שם של האספן. רואים: 1. שתי נשים כשאחת מחזיקה מראה - כנראה אצילה מהאליטה הטורקית עם משרתת שאינה טורקיה ולכן עיניה לא מלוכסנות, שמחזיקה קופסה תכשיטים אולי. יש הבדלי מעמדות בין הטורקים לשאר (ערבים, פרסים, יוונים). 2. פרש עם צ׳יטה שמוכנה לתקוף. 3. סצנת חצר עם שליט טורקי (תרבוש) ומישהו ממוצא לא טורקי שמנשק את ידו - - כנראה קבלת פנים. 4. דמות של אדם עם אטריבוט חץ וקשת. העיטור האורנמנטלי מזכיר את הכתב הכופי אן אדריכלות לבנים איראנית. תווי פנים עגולים, עניים מלוכסנות. |
|
|
צפחת פרייר סוריה האיובית פליז משובץ בכסף אמצע מאה 13 |
|
הרבה מן המשותף בין אמנות הציור לאמנות המתכת של שושלת האיובים באזור של אל-ג׳זירה: א.חלוקה לשלוש: רגיסטר רחב במרכז ושניים צרים מצידיו או מעליו ומתחתיו. ב. צורות הדמויות והזהות האתנית שלהן (שארבוש). ג. תפישת תנועה. הטכניקה של כלי המתכת היא שיבוץ וזו אסתטיקה שמדמה ציור על הכלי עם אפקטים כרומטיים כמעט צבעוניים - דורש מומחיות רבה. הכלים עשויים מפליז (זהב) ומשובצים בכסף (לבן) ולעיתים גם בנחושת (אדמדם-זהוב). הכלים נוצרו עבור הבורגנות - טורקים או ערבים - אינטלקטואלים, סוחרים וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו. אלו יצירות אולטימטיביות של אסכולת מוסול שם האמן חרוט עליהן - אבו-חאמיד אל מאוסילי. במוסול יש שושלות של אמני מתכת שנודעו באמנות שלהם. האמנות הזו שייכת לסגנון הבינלאומי הסלג'וקי, הנפרש על פני כל האימפריה, מהודו עד אירופה. זוהי צפחת לעולי רגל נוצריים ונועדה להכיל מים קדושים. על אף היותם אויבים, השושלת האיובית (יורשי הסלג׳וקים) חולקים עם הנוצרים ערכי אבירות וצייד. במרכז נראה את מריה והתינוק עם פטרוס ופאולוס. תווי פניה של מריה הינם סלג'וקים. הצד השני של הצפחת: 1. קדושים בתוך ארכדות 2. הצגת ישו במקדש 3. סצנת לידת ישו עם השור והחמור. |
|
|
צפחת פרייר סוריה האיובית פליז משובץ בכסף אמצע מאה 13 |
|
הרבה מן המשותף בין אמנות הציור לאמנות המתכת של שושלת האיובים באזור של אל-ג׳זירה: א.חלוקה לשלוש: רגיסטר רחב במרכז ושניים צרים מצידיו או מעליו ומתחתיו. ב. צורות הדמויות והזהות האתנית שלהן (שארבוש). ג. תפישת תנועה. הטכניקה של כלי המתכת היא שיבוץ וזו אסתטיקה שמדמה ציור על הכלי עם אפקטים כרומטיים כמעט צבעוניים - דורש מומחיות רבה. הכלים עשויים מפליז (זהב) ומשובצים בכסף (לבן) ולעיתים גם בנחושת (אדמדם-זהוב). הכלים נוצרו עבור הבורגנות - טורקים או ערבים - אינטלקטואלים, סוחרים וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו. אלו יצירות אולטימטיביות של אסכולת מוסול שם האמן חרוט עליהן - אבו-חאמיד אל מאוסילי. במוסול יש שושלות של אמני מתכת שנודעו באמנות שלהם. האמנות הזו שייכת לסגנון הבינלאומי הסלג'וקי, הנפרש על פני כל האימפריה, מהודו עד אירופה. זוהי צפחת לעולי רגל נוצריים ונועדה להכיל מים קדושים. על אף היותם אויבים, השושלת האיובית (יורשי הסלג׳וקים) חולקים עם הנוצרים ערכי אבירות וצייד. במרכז נראה את מריה והתינוק עם פטרוס ופאולוס. תווי פניה של מריה הינם סלג'וקים. הצד השני של הצפחת: 1. קדושים בתוך ארכדות 2. הצגת ישו במקדש 3. סצנת לידת ישו עם השור והחמור. |
|
|
ורקה וגולשה הצעירים ישובים לפני המורה מתוך הרומן הפרסי של ורקה וגולשה איסטנבול, סולטנות רום (סלג׳וקים) מחצית ראשונה מאה 13 |
|
כתב היד המוקדם ביותר בפרסית - הוא בתווך שבין הציור הערבי לפרסי. שייך לממלכת רום הסלג'וקית באנטוליה, שמקימים אימפריה משל עצמם החל מהמאה ה11. הסיפור המקורי של מג׳עון ולילה (או רומיאו ויוליה) משבטים ערביים בראשית האיסלאם, תקופת מוחמד הנביא עבר איראניזציה ותורגם על ידי איוקי ונקרא ורקה וגולשה. כתב היד אויר בטורקיה, האמן הגיע מאזייברג'אן. משמע, דוגמא לבינלאומיות. הפורמט הוא של רצועות ברקע זהוב או אדום. פעם ראשונה שרואים תפישה לירית ורומנטית ששמה דמות קטנה ביחס לנוף הגדול שמהדהד את הדמות ולהפך - זה יהיה אתוס פרסי בציור, לעומת תאטרון הצללים בציור הערבי. קשה להבדיל בין הגבר לאישה - זה אופייני לסלג'וקים ונטוע אולי בשפה והשירה הפרסית, בהם דימויי היופי לשני המינים הינם דומים. אזור אנטוליה מאופיין בחיים משותפים עם השפעות הדדיות בין המוסלמים והנוצרים. תרבות עממית ופופולרית, לא בהכרח כה דתית. בסצנה זו ורקה וגולשה נפגשים בבי״ס. |
|
|
סצנת יריד/בזאר מתוך הרומן הפרסי של ורקה וגולשהאיסטנבול, סולטנות רום (סלג׳וקים)מחצית ראשונה מאה 13 |
|
כתב היד המוקדם ביותר בפרסית - הוא בתווך שבין הציור הערבי לפרסי. שייך לממלכת רום הסלג'וקית באנטוליה, שמקימים אימפריה משל עצמם החל מהמאה ה11. הסיפור המקורי של מג׳עון ולילה (או רומיאו ויוליה) משבטים ערביים בראשית האיסלאם, תקופת מוחמד הנביא עבר איראניזציה ונקרא ורקה וגולשה. כתב היד אויר בטורקיה, האמן הגיע מאזייברג'אן. משמע, דוגמא לבינלאומיות. הפורמט הוא של רצועות ברקע זהוב או אדום. פעם ראשונה שרואים תפישה לירית ורומנטית ששמה דמות קטנה ביחס לנוף הגדול שמהדהד את הדמות ולהפך - זה יהיה אתוס פרסי בציור, לעומת תאטרון הצללים בציור הערבי. קשה להבדיל בין הגבר לאישה - זה אופייני לסלג'וקים ונטוע אולי בשפה והשירה הפרסית, בהם דימויי היופי לשני המינים הינם דומים. אזור אנטוליה מאופיין בחיים משותפים עם השפעות הדדיות בין המוסלמים והנוצרים. תרבות עממית ופופולרית, לא בהכרח כה דתית. בסצנה זו רואים יריד/בזאר עם דמויות גוציות שאחת מכינה שישליק. יש ניסיון לייצר חלל. דגמי הרצועה והצבעוניות, מקורם במרכז אסיה. |
|
|
פגישה מרגשת ופרידת הזוג מתוך הרומן הפרסי של ורקה וגולשהאיסטנבול, סולטנות רום (סלג׳וקים)מחצית ראשונה מאה 13 |
|
כתב היד המוקדם ביותר בפרסית - הוא בתווך שבין הציור הערבי לפרסי. שייך לממלכת רום הסלג'וקית באנטוליה, שמקימים אימפריה משל עצמם החל מהמאה ה11. הסיפור המקורי של מג׳עון ולילה (או רומיאו ויוליה) משבטים ערביים בראשית האיסלאם, תקופת מוחמד הנביא עבר איראניזציה ונקרא ורקה וגולשה. כתב היד אויר בטורקיה, האמן הגיע מאזייברג'אן. משמע, דוגמא לבינלאומיות. הפורמט הוא של רצועות ברקע זהוב או אדום. פעם ראשונה שרואים תפישה לירית ורומנטית ששמה דמות קטנה ביחס לנוף הגדול שמהדהד את הדמות ולהפך - זה יהיה אתוס פרסי בציור, לעומת תאטרון הצללים בציור הערבי. קשה להבדיל בין הגבר לאישה - זה אופייני לסלג'וקים ונטוע אולי בשפה והשירה הפרסית, בהם דימויי היופי לשני המינים הינם דומים. אזור אנטוליה מאופיין בחיים משותפים עם השפעות הדדיות בין המוסלמים והנוצרים. תרבות עממית ופופולרית, לא בהכרח כה דתית. זו סצנת הפגישה המרגשת בין ורקה וגולשה בה הם מתנשקים והמפגש הזה מהדהד בתרנגולים שעומדים בהתאמה ומשתוקקים לאותו דבר. אך הסיפור מסתבך כיוון שהוריה של גולשה לא רוצים שתתחתן עם ורקה, הוא מת בייסורים והיא מתה על קברו. בפעם הראשונה יש לנו דמויות קטנות הפועלות בתוך נוף גדול, כשהם מהדהדים אחד את השני. סגנון זה הינו לירי ולא נרטיבי. |
|
|
הנביא מוחמד, מלווה במלך סוריה ובארבעת הח׳ליפים הראשונים מחייה את ורקה וגולשה בקברם מתוך הרומן הפרסי של ורקה וגולשהקוניה, סולטנות רום (סלג׳וקים)מחצית ראשונה מאה 13 |
|
כתב היד המוקדם ביותר בפרסית - הוא בתווך שבין הציור הערבי לפרסי. שייך לממלכת רום הסלג'וקית באנטוליה, שמקימים אימפריה משל עצמם החל מהמאה ה11. הסיפור המקורי של מג׳עון ולילה (או רומיאו ויוליה) משבטים ערביים בראשית האיסלאם, תקופת מוחמד הנביא עבר איראניזציה ונקרא ורקה וגולשה. כתב היד אויר בטורקיה, האמן הגיע מאזייברג'אן. משמע, דוגמא לבינלאומיות. הפורמט הוא של רצועות ברקע זהוב או אדום. פעם ראשונה שרואים תפישה לירית ורומנטית ששמה דמות קטנה ביחס לנוף הגדול שמהדהד את הדמות ולהפך - זה יהיה אתוס פרסי בציור, לעומת תאטרון הצללים בציור הערבי. קשה להבדיל בין הגבר לאישה - זה אופייני לסלג'וקים ונטוע אולי בשפה והשירה הפרסית, בהם דימויי היופי לשני המינים הינם דומים. אזור אנטוליה מאופיין בחיים משותפים עם השפעות הדדיות בין המוסלמים והנוצרים. תרבות עממית ופופולרית, לא בהכרח כה דתית. אחרי שסבלו מספיק, הנביא מוחמד מחייה את השאהידים של האהבה (מושג בספרות הערבית/פרסית על אלו שלא אהבו ולא זכו להתאחד, מתו על קידוש אהבתם). מוחמד מופיע עם ארבעת הח׳ליפים וורקה וגולשה מציצים מהקבר. זו ההופעה המוקדמת ביותר של הנביא מוחמד באמנות איסלמית! וזה יוצא דופן כיוון שבתרבות האיסלמית מוחמד לא מבצע ניסים ומחייה אנשים - אבל כאן מדובר בתרבות עממית יותר הפתוחה להשפעות נוצריות מהאזור. |
|
|
רוסטם או נסיך סלג׳וקי נלחם בנמר קשאן, איראן הסלג׳וקית ציור בבוהק מתכתי על גבי זיגוג סוף מאה 12 תחילת 13 |
|
מרכז לייצור קרמיקה בימי הביניים הסלג'וקית. בהשוואה לקרמיקת הפטימים, השוני הינו בתווי פניו של הנסיך הסלג'וקי, והאטריבוטים שלו, האופיניים לחבל ארץ של מרכז אסיה. בתי הייצור של קשאן ייצרו לא רק כלי שולחן, אלא גם אריחי קרמיקה בכדי לחסות את החלק התחתון של הקירות. סגנון של צלבים ומתומנים הינם אופיינים לקשאן. כתב המופיעים על האריחים: ברכות, טקסטים של שירה מהעולם הפרסי. פה רואים את רוסטם או נסיך סלג׳וקי נלחם בנמר |
|
|
סצינת מג'ליס(כינוס) ליד בריכה קשאן, איראן הסלג׳וקית ציור בבוהק מתכתי על גבי זיגוג תחילת מאה 13 |
|
קשאן בצפון אירן היה מרכז לייצור קרמיקה בימה״ב הסלג׳וקיים. בהשוואה לקרמיקת הבוהק הפאטימית נראה שוני בתווי הפנים - הפנים הסלג׳וקיות הן אסייתיות, זורחות ובולטות. תעשייה שמיועדת לכל האוכלוסיה. סצנת מג׳ליס (כינוס) ליד בריכה שמסומלת בדגים. מדובר בכינוס ספרותי או מסיבה שהתרחש הרבה פעמים ליד מים. זה כינוס של נשים, מזוהות על פי הדיאדמה, הסרט עם מוטיב הטיפה. מתקשים להבחין בגבול בין בגדי הדמויות ובין רקע הגן/שקיגים. מוטיב פואטי ולירי - זוג ציפורים יורדות אל הבריכה וכל הדמויות מסתכלות עליהן - מתכתב כנראה עם השירה הפרסית על געגועים של יונה ליון כמו אהוב לאהובה. |
|
|
סצנת בית ספר קשאן, איראן הסלג׳וקית ציור בבוהק מתכתי על גבי זיגוג סוף מאה 12 |
|
קשאן בצפון אירן היה מרכז לייצור קרמיקה בימה״ב הסלג׳וקיים. בהשוואה לקרמיקת הבוהק הפאטימית נראה שוני בתווי הפנים - הפנים הסלג׳וקיות הן אסייתיות, זורחות ובולטות. תעשייה שמיועדת לכל האוכלוסיה. הספר הפתוח במרכז על המעמד. המורה במרכז המניף את שוטיו. 24 דמויות המסתכלות שמאלה מלבד שניים המסתכלות אחת על השנייה, אולי הם זוג האוהבים. תמות כמו של ציור. הרמה מעידה על זה שזה היה מדיום נפוץ. |
|
|
מסיבת הגן הנצחית מערב איראן הסלג׳וקית כלי מינאי (צבעי אמייל + הזהבה מעל (ומתחת לזיגוג מאות 12-13 |
|
קרמיקת מינאי (אמייל) איכותית ביותר -הכי איכותית בעולם האיסלאם. כנראה גם יוצרה בקשאן או במערב אירן, גם היא מזוהה עם הסלג׳וקים. בהשוואה לקרמיקת הבוהק הפאטימית נראה שוני בתווי הפנים - הפנים הסלג׳וקיות הן אסייתיות, זורחות ובולטות. עירוב של שני שלבי זיגוג: ציור מתחת לזיגוג, ציור מעל הזיגוג עם צבעים פוליכרומיים, טכניקה הדורשת מיומנות גדולה מהאמן. הגבר עם כובע השרבוש, כובע פרווה, האישה חובשת דיאדמה דמויית טיפה. |
|
|
אימוני הפרוסייה (״אבירות״ או ״פרשות״) אירן הסלג׳וקית כלי מינאי סוף מאה 12 תחילת 13 |
|
קרמיקת מינאי (אמייל) איכותית ביותר -הכי איכותית בעולם האיסלאם. כנראה גם יוצרה בקשאן או במערב אירן, גם היא מזוהה עם הסלג׳וקים. בהשוואה לקרמיקת הבוהק הפאטימית נראה שוני בתווי הפנים - הפנים הסלג׳וקיות הן אסייתיות, זורחות ובולטות. עירוב של שני שלבי זיגוג: ציור מתחת לזיגוג, ציור מעל הזיגוג עם צבעים פוליכרומיים, טכניקה הדורשת מיומנות גדולה מהאמן. ערכי האבירות בעולם המדיאוואלי הנוצרי והפרסי דומים: נדיבות, מלחמה, אדיבות, חינוך, צייד, של האביר האולטימטיבי. |
|
|
באהראם גור צד עם אזדה (השפחה שלו) אירן הסלג׳וקית כלי מינאי סוף מאה 12 תחילת 13 |
|
סצנת קרמיקת מינאי מהשאנהמה: באהראם גור הצייד האולטימטיבי יוצא לצוד עם השפחה האהובה שלו אזדה. היא מאתגרת אותו לגבי ציד האיילים והאיילות, הוא מצליח ואז כשהיא מייחסת את ההצלחה לשטן (כי אדם לא יכול להצליח ככה) הוא מתעצבן ורומס אותה עם הגמל. שי הסצנות מתומצתות לאחת. יחסי מגדר ותחרות ביניהם. |
|
|
Bahram Gur Hunting with Azadeh (his slavegirl) Silver סוף מאה 6 עד מחצית ראשונה של מאה 7 |
|
|
|
|
דף מתוך כתב היד ״על התועלת של חיות״ איראן האילח׳אנית סוף מאה 13 (ציור פרסי ארכאי) |
|
|
|
|
הנביא מוחמד מכריז על עלי כיורש בגאהדיר חום תבריז, איראן האילח׳אנית תחילת מאה 14 |
|
|
|
|
יונה והלוויתן כתב-יד ״ההיסטוריה האוניברסלית״ כתב הוואזיר ראשיד אל-דין איראן האילח׳אנית תחילת מאה 14 |
|
|
|
|
התאבדות שאול המלך כתב-יד ״ההיסטוריה האוניברסלית״ כתב הוואזיר ראשיד אל-דין איראן האילח׳אנית תחילת מאה 14 |
|
|
|
|
לידת הנביא מוחמד כתב-יד ״ההיסטוריה האוניברסלית״ כתב הוואזיר ראשיד אל-דין איראן האילח׳אנית תחילת מאה 14 |
|
|
|
|
הנביא מוחמד והמלאך גבריאל במערת אל-ח׳ירה כתב-יד ״ההיסטוריה האוניברסלית״ כתב הוואזיר ראשיד אל-דין איראן האילח׳אנית תחילת מאה 14 |
|
|
|
|
ארדוואן נלקח שבוי בידי המלך ארדשיר דימוט שאהנאמה או השאהנאמה המונגולי הגדול מחצית ראשונה מאה 14 |
|
|
|
|
הלוויה של הגיבור איספנדיאר דימוט שאהנאמה או השאהנאמה המונגולי הגדול מחצית ראשונה מאה 14 |
|
|
|
|
בראהאם גור הורג את הדרקון דימוט שאהנאמה או השאהנאמה המונגולי הגדול מחצית ראשונה מאה 14 |
|
|
|
|
רוסטאם יורה חץ לתוך העין של איספנדיאר דימוט שאהנאמה או השאהנאמה המונגולי הגדול מחצית ראשונה מאה 14 |
|
|
|
|
אלכסנדר בונה חומה נגד האנשים הפראיים של גוג ומגוג דימוט שאהנאמה או השאהנאמה המונגולי הגדול מחצית ראשונה מאה 14 |
|
|
|
|
כסנדר ועץ הואק ואק דימוט שאהנאמה או השאהנאמה המונגולי הגדול מחצית ראשונה מאה 14 |
|
|
