• Shuffle
    Toggle On
    Toggle Off
  • Alphabetize
    Toggle On
    Toggle Off
  • Front First
    Toggle On
    Toggle Off
  • Both Sides
    Toggle On
    Toggle Off
  • Read
    Toggle On
    Toggle Off
Reading...
Front

Card Range To Study

through

image

Play button

image

Play button

image

Progress

1/111

Click to flip

Use LEFT and RIGHT arrow keys to navigate between flashcards;

Use UP and DOWN arrow keys to flip the card;

H to show hint;

A reads text to speech;

111 Cards in this Set

  • Front
  • Back
מהו משפט
המשפט היא כלי בידי המדינה לפתור בעיות חברתיות ונורמות חברתים
מטרות המשפט
להגיע לאיזה שהוא וודאות בחיים כאזרח שמה שנעשה יהיה לזה חוק שאליו ישתייך
מטרות משפט מסחרי
היא להגיע לנורמות שינהלו את חוקי המסחר
מוסר
המוסר הוא בעצם כללי התנהגות שעוסקים ביחס למה שהוא טוב ולמה שהוא ראוי
יחסי גולמין בין משפט למוסר
המשפט שצריך להיות מבוסס על מוסר בשביל לדעת מהו טוב מבחינה מוסרתית רק נתון לדעת אישית בשביל לדעת מהו מוסרית ומהו לא מוסרית
עקרונות המשפט
עקביות בתוצאות, בהירות ובעיקר יציבות שתאפשר קשיחות וחוסר גמישות במע' המש' כדי שבסופו של דבר לא ייעשה עיוות דין
שתי גישות לגבי השאלה כמה הריבון צריך לאכוף נורמות מוסריות
הגישה הפטרנליסטית
הגישה הנגדית – הליברלית
הגישה הפטרנליסטית
שחשוב שהריבון יקבע כמה שיותר חוקים ובעצם יתייחס בחקיקה כמעט לכל דבר שהוא מוסרי ואנו רוצים שהוא יתקיים , העיקרון של גישה זו הוא שהריבון יודע יותר טוב מאיתנו מה נכון והוא קובע זאת בחקיקה
הגישה הליברלית
טוענת שהאדם הוא היודע מה הטוב בשבילו והריבון צריך לאכוף מינימום נורמות מוסריות , ורק את הנושאים החשובים ביותר אנו נחוקק , העיקרון לחוקק כמה שפחות . האדם הוא היודע מה טוב עבורו
הגישה בישראל
בישראל יישנה הרבה מאד חקיקה (פטרנליסטית) אולם יישנם זירות בהם המשפט יותר ליברלי
צדק
בסופו של דבר הוא תחושת בטן שלנו לגבי מה נכון שיהיה
שתי גישות של צדק שהן מנוגדות
סוציאליזם
וקפיטליזם
סוציאליזם
תפיסת הצדק הסוציאליסטית אומרת שכל אחד בחברה צריך לקבל לפי צרכיו
קפיטליזם
הגישה הקפיטליסטית אומרת שכל אחד צריך לקבל לפי השקעתו.
משפט פרטי
דיני עבודה דיני משפחה דיני תאגידים דיני חוזים ועוד
משפט ציבורי
המשפט הפלילי, למיסים, למשפט מנהלי, חוקתי ועוד
כלומר המשפט הציבורי מתייחס למערכת היחסים שבין האזרח למדינה
הרשות המחוקקת
הכנסת
הרשות המבצעת
הממשלה
והרשות השופטת
בתי המשפט
שלוש רשויות בישראל
הרשות המחוקקת
הרשות המבצעת
והרשות השופטת
מקורות לתוקף של המשפט
אחד על ידי הכנסת , שתיים ע"י חקיקת משנה שנקבעת ע"י הרשות המבצעת ( הממשלה והשרים) שלוש מערכת המשפט (פסיקות) ארבע: הספרות – אין לה תוקף מחייב אבל היא מעצבת פסקי דין
חוזה
ההסכמה בין אנשים ועל רצון חופשי של הצדדים לחוזה
חופש החוזים
לעיקרון זה מספר הביטים: ההיבט המהותי הינו שמבחינת התוכן החוזי הצדדים לחוזה יכולים להסכים על כמעט כל דבר שירצו. בהיבט הצורני הצדדים יכולים לכרות חוזה בכל דרך שבה ירצו ( בין אם בכתב ובין אם בע"פ).
מטרות החוזה
החוזה נועד להסדיר מערכת יחסים בין בנ"א כאשר ישנו חשש שמא העניינים שסוכמו היום לא יתבצעו בעתיד כלומר לחוזים יש לכבול אדם להתחייבות שהוא נתן
חוזים לא חוקיים
חוזה לפיו על פלוני לשדוד את אלמוני שהחוזה מתבטל לפי החוק
חוקים שהם קוגניטיביים
כלומר לא ניתן להתנות עליהם בחוזה למשל חוק פיצויי פיטורין, המעביד והעובד אינם יכולים לסכם שלא יהיו פיצויי פיטורין מכיוון שחוק פיצויי הפיטורין הוא קוגניטיבי (או חוק שכר מינימום)
חוקים דיספוזיטיביים
סעיפים מרשים שניתן להתנות עליהם, כלומר: אם יש חוזה שבמסגרתו קבעו הצדדים משהו שונה מהחוק אזי החוזה יגבור על סעיפי החוק הדיספוזיטיביים.
סעיף 1 לחוק החוזים
קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי החוק
סעיף 2 לחוק החוזים
קובע כי להצעה יהיו שני אלמנטים שבלעדיהם הרי שלא תהיה הצעה
האלמנט הראשון- גמירות דעת
אלמנט זה מתייחס לכך שצריכה להיות כוונה אמיתית להתקשר בחוזה כאשר הכוונה האמיתית הזו צריכה לקבל ביטוי באמצעות פעולות חיצוניות של האדם. דוגמה לכך יכולה להיות אופן ניהול המו"מ/כתיבת מסמך הצעה מסודר וכו'
האלמנט השני- מסוימות
הכוונה היא שההצעה צריכה להיות מפורטת וברורה כלומר ההצעה צריכה לכלול את כל הפרטים הרלוונטיים לצורך חתימת החוזה
חתימה
לעניין חתימה, על פניו עצם החתימה יכולה להעיד על גמירות דעת אבל הבעיה בד"כ עולה כאשר אנו עוסקים במצב שבו לא הייתה חתימה, בתי המשפט הכירו בגמירות הדעת גם במצבים שבהם לא הייתה חתימה אלא היו מעשים חיצוניים אחרים שהעידו על גמירות הדעת (כדוגמת שוכר שלא חתם על הסכם השכירות ורק הבעלים חתם אבל השוכר נכנס לדירה)
סעיף 5 לחוק החוזים
קובע שהקיבול יהיה בהודעת הניצע זה שמציעים לו את ההצעה שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי החוק המציע יכול לחזור בו מההצעה ששיגר לניצע רק בהודעה לניצע ורק אם הוא חזר בו לפני שהניצע נתן הודעת קיבול

סעיף 6 לחוק החוזים
שהקיבול יכול להיעשות גם ע"י התנהגות כל שהיא, שנעשה דרך הצעה שמעידה על גמירות דעת
החוק גם קובע שקביעה של המציע במסגרת ההצעה שהיעדר תגובה מצד הניצע תיחשב לקיבול היא לא ברת תוקף
סעיף 8 לחוק החוזים
שהצעה פוקעת אחרי שעבר זמן סביר (אם התקופה לקיבול נקבעה בהצעה –נלך לפי מה שנכתב בהצעה) בית המשפט ייקבע לפי סוג ההצעה מהו זמן סביר בהתאם לנסיבות
פסק דין בית יולייס
פס"ד "בית יולייס" , הרקע לפס"ד אדם רצה למכור נכס ע"מ למכור אותו הוא פנה לקבלן שאליו יציעו את ההצעות לרכישת הנכס, ע"מ להראות רצינות היו צריכים הניצעים להפקיד ערבות עבור הצעתם לרכישת הנכס לאחר פתיחת כל ההצעות ראו שהאדם בעל ההצעה הטובה ביותר לא הגיש ערבות. נשאלה שאלה בבית המשפט האם הניצע שלא הציע את הערבות זכאי לקבל את הנכס או לא?
השופט ברק אמר שמכיוון שהיה כאן עניין של חוסר תום לב (האדם שהציע נהג בחוסר תום לב) אולי מכיוון שרצה פתח מילוט וע"כ ישנה בעייתיות בהצעתו דעתו של ברק הייתה דעת מיעוט ואילו דעת הרוב בבית המשפט הייתה שמכיוון שהייתה פה "גמירות דעת" והייתה כאן הצעה מ
זיכרון דברים
זיכרון דברים הוא בעצם מסמך שפותח או התפתח כפרקטיקה של השוק, אנשים רצו לכרות חוזה בסופו של דבר ואילו בדרך לכריתת החוזה וכחלק מהמשא ומתן הם יברו זיכרון דברים
מבחנים לזיכרון דברים
המבחנים יבדקו עם הזיכרון דברים יחשב כחוזה לכל דבר ועניין
1) שמות הצדדים
2) הגדרה של הנכס
3) המחיר
4) מתי מוסרים את החזקה בנכס
5) מועדי תשלום
6) המיסים – מי משלם ואיזה מס
בנוסף לפרטים לעיל זיכרון הדברים חייב לכלול גמירות דעת כלומר שזיכרון הדברים יהיה כזה שהצדדים יתכוונו שהוא יהווה חוזה
סעיף 12א לחוק החברות
קובע שבמשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב
המושג של תום לב
זהו מושג שסתום, מושג כלל, אין הגדרה בחוק לגבי מהו תום לב ולא ברור מהחוק האם נבחן תום לב מבחינה סובייקטיבית- האם ניכנס לראש של האדם ונבחן את כוונותיו האמיתיות או שמא בחינת תום הלב תעשה מבחינה אובייקטיבית כלומר ננסה לחשוב איך האדם הסביר היה נוהג באותן נסיבות.
בגלל שמדובר במושג שסתומי ללא הגדרה בית המשפט הוא זה שיוצק את התוכן במושג הזה והוא מפרש אותו, המשמעות היא שלשופט או לביהמ"ש לעניין זה יש כוח רב משום שהוא יכול להחליט מה בעיניו נחשב כתם לב ומה לא.
פסק דין ספקטרום נגד צרפתי
נקבע שמבחן תום הלב הוא מבחן סובייקטיבי.
פסק דין פנידר נגד קאסטרו
בית המשפט קבע שיצירת מכשולים לניצע כך שהוא לא יצליח לקבל את ההצעה מהווה גם היא חוסר תום
פס"ד שיכון עובדים נגד זקני
מקרה נוסף מעניין שבו שוב רואים את כוחו של עיקרון תום הלב בא לידי ביטוי בכך שבית המשפט קבע שניהול מו"מ ללא כוונת התקשרות אמיתית או העלאת דרישות במהלך המו"מ שהן לא חוקיות/הגיוניות יכול להוות גם כן חוסר תום לב במו"מ,
פגמים בכריתת חוזה
טעות,הטעיה,כפייה ,עושק,חוזה פסול
טעות
סעיף 14 לחוק החוזים מבחין בין טעות שהצד השני ידע עליה לבין טעות שהצד השני לא ידע עליה וגם לא היה צריך לדעת עליה (סעיף 14 א ו-ב). בעצם ישנם מספר עילות מצטברות (חייבות להתקיים יחדיו) כדי שנוכל להשתמש בעילה של טעות
יש לשים לב שלפי סעיף 14א כאשר הצד השני לחוזה ידע או שהיה עליו לדעת, במצב כזה אותו צד שהתקשר בחוזה עקב טעות רשאי לבטל את החוזה.
לאומת זאת סעיף 14ב אומר שאם הצד השני לא ידע על הטעות ולא היה עליו לדעת עליה רשאי בית המשפט לפי בקשת הצד שטעה לבטל את החוזה אם בית המשפט סבור שהדבר צודק כלומר במקרה זה הצד שטעה לא יכול לבטל את החוזה אלא הוא צריך ללכת לבית המשפט
הטעיה
סעיף 15 לחוק החוזים קובע באופן מפורש שאדם שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה רשאי לבטל את החוזה.
החוק קובע שהטעיה היא בין השאר אי גילוי של עובדות שעל הצד השני היה
מחדל מתי מהווה הטעיה
פרופ' גבריאלה שלו אומרת שבעצם החובה לגלות חלה רק על פרטים שהצד השני לחוזה לא יכול לגלות בעצמו כלומר , שלא תהיה השקעת משאבים כפולה אלא רק דבר שאתה לא יכול לגלות, למשל במכירת רכב כאשר אני לא אומר לצד השני שיש שאסי לא בטוח שזאת בעיה לטעון להטעיה מכיוון שזה ניתן לבדיקה. לאומת עמדה זאת בתי המשפט מכילים גישה רחבה יותר על חובת הגילוי כלומר היא חושבת שכל המידע הרלוונטי צריך לעבור לצד השני.
כפייה
סעיף 17א לחוק החוזים קובע כי מי שהתקשר בחוזה בעקבות כפייה שכפה עליו הצד השני לחוזה בכוח או באיומים יכול לבטל את החוזה
שלושת התנאים שיהיה כפייה
שלושה תנאים מצברים: 1- איום במפתיע שיגרום לנזק בלתי הפיך ו2- שהצד המאוים הוא פגיע במיוחד 3- מאוחר יותר נקבע שצריכה להיות עוצמת לחץ שממש מהווה סחיטה
עושק
סעיף 18 לחוק החוזים קובע שמי שהתקשר בחוזה בעקבות ניצול מצוקת צד לחוזה או החולשה השכלית שלו או הגופנית או חוסר הניסיון שלו וגם שתנאי החוזה גרועים במידה לא סבירה מהמקובל רשאי לבטל את החוזה.
חוזה גרוע
לדעת השופט שמגר כאשר בוחנים מהותית את תנאי החוזה יש לבחון את סטנדרט החוזים המקובל בשוק, כלומר גם אם החוזים האחרים הם על פניו לא הוגנים ניקח אותם בחשבון כאשר אנו מחליטים האם חוזה כזה או אחר הינו גרוע.
השופט ברק חושב שלא בהכרח העמדה הזו מתקבלת על הדעת ונכונה,
יש לשים לב שכאשר מדובר בחוזים מיוחדים, חריגים, שלא רואים הרבה בשוק תהיה בעיה לבית המשפט לבוא ולומר שתנאי החוזה הינם תנאים גרועים
השופט זמיר בפס"ד גנז נגד כץ אף אמר שבאותו מקרה לא הייתה דרך אפילו לקבוע אם תנאי החוזה היו סבירים או שמא לא.
סעיף 30 לחוק החוזים
חוזה שכריתתו או תוכנו או מטרתו הן בלתי חוקיים או בלתי מוסריים או שהם סותרים את תקנת הציבור - בטל
חוזה פסול
זה בעצם סעיף 30 לחוק החוזים
שבית המשפט רשאי לבטל את החוזב או אפילו לפרק אותו לחלקיו
סעיף 29 לחוק החוזים
במידה והחוזה מותנה באיזשהו תנאי, אבל התנאי לא התקיים בתוך התקופה שנקבעה, או במידה והתקופה לא נקבעה אך עבר זמן סביר, הרי שאם אותו תנאי היה תנאי מתלה לחוזה, הרי שהחוזה יתבטל
לדוגמא

• לדוגמה, חברה שרוצה לרכוש חברה אחרת ואומרת בואו נחתום חוזה וזהו, אלא יש תנאים, כמו קבלת ערבות בנקאית או אישור בורסה או צד ג', ואם התנאים לא מתקיימים, זה בהחלט יכול להוות בסיס לביטול חוזה
חוק החוזים בסעיף 32א
חוזים שבסיסם ישנן הגרלות או הימורים (כלומר שהתוצאה של החוזה תלויה בניחוש מאורע), הרי שאותו חוזה לא יכול להוות עילה לאכיפה או לפיצויים.
לדוגמא
כלומר הצדדים בחוזה לא יוכלו לבוא ולהסתמך על הוראות חוק החוזים לעניין החובה לקיים את הוראות אותו חוזה או לדרוש פיצויים בגינו, אלא אם מדובר במשחק הגרלה או הימור שהוסדרו בחקיקה או שניתן לערוך אותם לפי חוק
חברה
(לפני 1999)
חברה מוגדרת בחוק החברות ככזאת שהתאגדה לפי הוראות חוק החברות או פקודת החברות
חברה פרטית
מוגדרת בחוק החברות כחברה שאינה חברה ציבורית.
חברה ציבורית
מוגדרת בחוק החברות כחברה אשר מניותיה רשומות למסחר בבורסה, או שהוצעו לציבור ע"פ תשקיף (שמוגדר בחוק ני"ע).
ממשל תאגידי
מושג זה מתייחס לאופן ניהול החברה
סעיף 2 לחוק החברות
כל אדם יכול לייסד חברה רק אם מטרתה אינה נוגדת את החוק ושהיא אינה בלתי מוסרית ולא נוגדת את תקנת הציבור.
האישיות המשפטית הנפרדת של חברה:
המשמעות היא שהחברה היא אישיות בפני עצמה והיא יכולה לתבוע ולהיתבע בפני עצמה להיות חייבת וכו' המשמעות בנוסף היא שהבעלים של החברה יכולים להיות גם עובדים בחברה (גם כאשר הם מחזיקים ב100% מהחברה
פס"ד שעוסקים בנושא האישות המשפטית הנפרדת
פס"ד סולומון
פס"ד LEE
פס"ד סולמון
עסקו באדם שהיה מעבד עורות ורצה לרכוש באמצעות החברה שלו חברה נוספת שעוסקת בייצור עורות, לחברה לא היה את כל הסכום לרכישת החברה השנייה וע"כ בעל החברה החליט לתת לחברה מכיסו הלוואה שתאפשר לה לקנות את החברה השנייה. החברה שנקנתה לא הצליחה ונכנסה לפשיטת רגל, כאשר הגיעו הנושים של החברה לגבות את חובותיהם הגיע גם בעל החברה כאחד מהנושים, באו ואמרו הנושים האחרים- אתה הבעלים של המפעל מה אתה רוצה מאיתנו? ענה להם הבעלים שהוא נושה ככל אחד מהם. הדבר התגלגל לביהמ"ש אשר קבע על פי "עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" כי אין הבדל בין הבעלים של החברה לנושים האחרים של החברה, ואפילו
פס"ד
LEE
למר לי הייתה חברת מטוסי ריסוס, במסגרת החברה שלו הוא היה עובד של החברה, יום אחד הוא רכש מטוס ריסוס חדש וכאשר הוא יצא איתו לטיסה המטוס התרסק, באה אשתו ותבעה את חברת הביטוח על מוות עובד של החברה וחברת הביטוח טענה שהוא הבעלים ולא עובד. על פי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת רצתה גברת לי לתבוע את החברה. ביהמ"ש הצדיק אותה וחייב את חברת הביטוח לשלם לה פיצויים.
הגבלת אחריות- (עקרון האחריות המוגבלת)
עיקרון זה אומר שבעל חברה אינו אחראי להפסדים בחברה אלא בסכום אותו השקיע בחברה ואינו צריך לשלם מכיסו הפסדים שצברה החברה
אולם לעיתים בית המשפט יכול להגדיל את אחריותו של בעל החברה – הרמת מסך- כאשר ביהמ"ש רואה שבעל המניות פשע בטיפול בחברה ואזי הוא נדרש לשלם מכיסו סכום מסוים כאשר נקבע ע"י ביהמ"ש.
סעיף 35 לחוק החברות
כי אחריות בעלי מניות לחברה יכול שתהיה מוגבלת אבל ההגבלה הזו חייבת לקבל ביטוי בתקנון החברה
יתרונות בהגבלת אחריות
1.שבעלי המניות לא יצטרכו לפקח באופן אישי על כל עסקה שהחברה עושה משום שהם לא מסכנים את כל רכושם
2.הגבלת אחריות מאפשרת למנהלים בחברה שלא לקחת בחשבון את הסיכונים האישיים שיש לבעלי המניות בחברה, משום שבכל מקרה לא ניתן יהיה לרדת לנכסיהם של בעלי המניות.
חיסרון בעיקרון הגבלת האחריות
סיכון מוסרי בעל מניות לא יפסיד יותר מידי והסיכון העיקרי יהיה מופנה למקום אחר לאג"ח בחברה והנושים של החברה
סעיף 6 לחוק החברות
שישנם מקרים בהם ניתן יהיה לייחס חוב של החברה לבעל מניות בה,שבית המשפט יוכל לעשות זאת רק אם הוא החליט שבנסיבות העניין הדבר הינו ראוי וצודק ורק במקרים חריגים שמנויים בסעיפי החוק.
מכוח אישיות משפטית נפרדת
לב לבייב לא היה חייב להזרים מזומנים לחברה אבל אף על פי כן הזרים אפילו שזה נוגד את עיקרון אישיות משפטית נפרדת והגבלת אחריות
התנאים לרישום חברה
סעיף 8 לחוק החברות קובע כי בקשת רישום חברה תכלול 1. העתק של תקנון החברה 2. הצהרה של הדירקטורים הראשונים שיכהנו בחברה בה אותם דירקטורים מביעים את נכונותם לשמש כדירקטורים בחברה
סעיף 24 לחוק החברות
שחברה יכולה להירשם בכל שם אבל יש לכך מספר מגבלות.
סעיף 27 לחוק החברות
קובע שחברה לא תירשם בשם שהוא כבר תפוס על ידי חברה אחרת ובנוסף חברה לא תשתמש בשם שעלול להטעות את הציבור ולגרום לו לחשוב שמא החברה קשורה בדרך כלשהיא לחברה אחרת בעלת שם דומה
שלוש מבחנים שבית המשפט בודק הטעיה בשם
a. המראה והצליל
b. סוג הסחורה וסוג הלקוחות
c. שאר הנסיבות שאפשר לדלות מהסביבה
דירקטריון
חוק החברות קובע באופן מפורש שדירקטוריון החברה הוא זה שיתווה את המדיניות של החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנכ"ל ופעולותיו, החוק גם קובע שהדירקטוריון הוא זה שימנה ויפטר את המנכ"ל, ויחליט על הנפקת אג"ח, ייקבע את תוכניות הפעולה של החברה ואת אופן מימונן, הוא זה שיבדוק את מצבה הכספי של החברה ואת מסגרת האשראי שהיא יכולה לקחת, ועוד מספר סמכויות שיש לדירקטוריון.
סעיף 56 לחוק החברות
קובע כי ישנן החלטות שיתקבלו אך ורק ע"י האסיפה הכללית של החברה (האסיפה הכללית מורכבת מבעלי מניותיה של החברה), החלטות שיתקבלו ע"י האסיפה הכללית יהיו למשל החלטות בדבר מינוי דירקטורים חיצוניים של החברה, רו"ח שיבקר את דוחותיה , שינוי התקנון של החברה ועוד.
ועדת הביקורת
הוא לעמוד על הליקויים בניהול העסקי של החברה תוך כדי היוועצות במבקר הפנים של החברה וברו"ח המבקר של החברה
סעיף 114 לחוק החברות
קובע כי דירקטוריון חברה ציבורית חייב למנות מבין חבריו ועדת ביקורת
סעיף 115 לחוק החברות
קובע שמספר חברי ועדת הביקורת לא יהיה פחות משלושה ויהיו חברים בה כל הדירקטורים החיצוניים,
חוק החברות בסעיפים 270 -275
קובע שעסקאות חשודות שלבעל החברה ישנם אינטרס בהם, תעבור הצבעה אצל כל בעלי העניין בחברה ורק אצל האחוזים שאינן שייכים לבעל החברה בנוסף צריך רוב שיצביע בעד ההצעה
חובות זהירות וחובות אמונים
חובת הזהירות קובע שנושא משרה בחברה יכול להוריד את חובת הזהירות שלא יצטרך לשלם בעד הפסד שנעשה לחברה אך מבחינת חובת אמינות לא יכול להתפטר לכן יש כזה חוק שאומר אם בעל החברה מחזיק באג"ח של החברה ישנו חוק שאומר שהאג"ח שלו ייגבה אחרון מהאג"ח
המנהל הכללי
חוק החברות קובע במפורש (סעיף 120) שהמנהל הכללי של החברה הוא יהיה זה שאחראי על הניהול השוטף של החברה.
כמובן שלאור היותו נושא משרה בחברה יחולו עליו חובות עליהם נדבר מאוחר יותר. הדירקטוריון בסופו של דבר מפקח על ההנהלה השוטפת של התאגיד, הדירקטוריון מטווה מדיניות מסוימת ואילו המנכ"ל והמנהלים תחתיו מוצאים את המדיניות אל הפועל
הדירקטור החיצוני
דירקטור ציבורי- בחברה ציבורית יש חובה למנות שני דירקטורים חיצוניים לפחות (סעיף 240 קובע זאת), הדירקטור החיצוני צריך להיות כזה שאין לו שום זיקה (קשר עסקי, משפחתי וכו') לבעל השליטה בחברה,
בוועדת הביקורת המשמשת כוועדה שחובה למנותה בחברה ציבורית שני הדירקטורים החיצוניים יהיו חייבים לכהן במסגרתה כדירקטורים חיצוניים, כאשר יש לשים לב שוועדת הביקורת צריכה למנות לפחות שלושה חברים, (המטרה לכך שיש לפחות שני דירקטורים חיצוניים היא כדי שיהיה להם רוב בוועדת ביקורת).
* ישנה חובה שלפחות אחד מהדחצים יהיה בעל כשירות חשבונאית ופיננסית
רואה החשבון המבקר
חוק החברות עוסק גם ברו"ח מבקר, כאשר הוא קובע שרו"ח הוא זה שיבקר את הדוחות הכספיים של החברה והוא זה שיחווה את דעתו על אותם דוחות (סעיף 154). החוק קובע שהאסיפה הכללית היא זאת שתמנה ותפטר את רו"ח המבקר של החברה כאשר השכר של רו"ח ייקבע גם הוא על ידי האסיפה הכללית אלא אם האסיפה הסמיכה את הדירקטוריון לקבוע את השכר. בכל מקרה החוק קובע באופן מפורש (סעיף 126) שרו"ח יהיה בלתי תלוי בחברה
הדוחות הכספיים
החברות יצטרכו ככלל, להגיש דוחות שנתיים ליום ה31 לדצמבר באותה השנה, חברות ציבוריות יצטרכו בנוסף להגיש גם דוח כל רבעון. הדירקטוריון של החברה הפרטית יביא בפני האסיפה השנתית את הדוחות שאושרו על ידיו ובסופו של דבר הדוחות יישלחו לבעלי המניות.
• כל הדוחות ייערכו ע"פ כללי חשבונאות מקובלים (IFRS)
חובות של נושא משרה
כדי שנושאי המשרה יפעלו בצורה נאותה במסגרת תפקידם בניהול השוטף של החברה הרי שחוק החברות קובע שיחולו עליהם חובות שנקבעו בחוק,
חובת זהירות
סעיף 252 לחוק החברות קובע שעל נושא המשרה תחול חובת זהירות כלפי החברה, החובה הזו מבוססת בסופו של דבר על עוולת הרשלנות בנזיקין, המטרה של חובת הזהירות החלה על נושא המשרה היא להטיל אחריות על רשלנות של נושא משרה אשר הביאה לנזק לחברה, כאשר ע"מ שחובת הזהירות הזו לא תרתיע יותר מדי אנשים מלכהן כנושאי משרה הרי שהחוק קובע שישנן אפשרויות בהן נושא המשרה יהיה פטור כלפי החברה מחובת הזהירות אפשרות אחרת היא שיהיה לאותו נושא המשרה ביטוח ואפשרות נוספת היא שהחברה תתחייב להחזיר לו כסף במידה והוא ייתבע, בגדול הרעיון הוא שאנו נביט על נושא המשרה הסביר בחברה כלומר כאשר נבחן אם נושא משר
חובת אמונים
סעיף 254 קובע כי על נושא המשרה תחול גם חובת אמונים. כלומר אותו נושא משרה צריך לנהוג בתום לב ולהימנע מפעילויות שיוצרות ניגודי עניינים בין עבודתו כנושא משרה בחברה לבין עניינו הפרטיים, הוא צריך לגלות לחברה כל מידע שמגיע אליו כתוצאה ממעמדו ואסור לו לנצל הזדמנויות עסקיות בחברה. (למשל מידע על אודות קרקע ברומנייה שיש לחברה שנושא המשרה קונה אותה לעצמו)
עסקאות עם בעלי עניין
אם יש לבעל עניין אינטרס בלמכור מוצר שלה לחברה או שיש לה אינטרס מבחינת שחברה אחרת שלה תהיה שווה יותר בעל העניין צריך לקבל אישורים מיוחדים הקבועים בחוק
סעיף 275 לחוק החברות
והסעיף קובע כי לצורך האישור של העסקאות בעל העניין נדרש ראשית אישור הדירקטוריון ולאחר מכן אישור ועדת הביקורת (שם יושבים אותם שני דח"צים) ולאחר מכן אישור של רוב שאר בעלי המניות שאין להם עניין אישי באישור העסקה.
תום לב
בכל מקרה לבעל השליטה, כבעל מניות ישנה חובת הגינות שהוא צריך לפעול לפייה סעיף 192
לחוק החברות
סעיף 192 לחוק החברות
שבעל מניות ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בחברה בתום לב והוא ימנע מניצול כוחו לרעה,
ני"ע ושקיפות חברתית
חברה שרוצה להיות חברה ציבורית
במצב כזה החברה צריכה לעבור דרך הרשות לני"ע ולערוך תשקיף – החברה צריכה להיות שקופה לציבור כדי שהמשקיע יוכל להחליט האם להשקיע בחברה.
בחוק ני"ע נקבע מהי כמות הגילוי שאותה צריכה החברה לחשוף בפני הציבור
משפט העבודה
זה חלק מחופש החוזים רק שהמעביד נמצא ביחס יותר טוב מהעובד לכן צריך לריבון לתערב בחקיקת חוקים שבניהם זה הדברים ישרים חוק שכר מינמום וימי חופשה ובניהם דברים עקיפים כמו חופש לשביתה
בשנת 92 נחקקו שני חוקי יסוד
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו
וחוק יסוד חופש העיסוק
חופש העיסוק
אומרת שמעביד יכול לעשות מה שרוצה במפעל שלו כל עוד זה לא פוגע באינטרסים אחרים
חוק כבוד האדם וחירותו
היסוד הכירו למשל בחופש העיסוק שלו והזכות לשוויון- שהיא בהקשר שלנו אומרת שהמעסיק חייב לנהוג בשוויון במסגרת הקבלה לעבודה, תנאי עבודה שווים וכו'.
הגבלה של תחרות
מעביד יכול לפטר עובד ושהוא לא יעבוד לחברה מתחרה כדוגמת היי טייק שיתן להם מידע שלמד בחברה הקודמת
חופש העיסוק בנוגע להגבלת תחרות
האם הגבלת תחרות נוגד את חוק חופש העיסוק מיכוון שאני לא נותן לא להתעסק בחברה מתחרה ואם כן למה אני נותן לא הגבלת תחרות
פס"ד ארקיע נגד חגי יהלום
בפס"ד זה דנו בטייס שהועסק ע"י חברת ארקיע ונשלח על ידה להכשרה בהטסת מטוסי בואינג 757 , לפני יציאתו להכשרה הוא חתם על כתב התחייבות שאם הוא יסיים ביוזמתו את העבודה לפני תום התחייבות של שנתיים הוא ישלם פיצוי בגין הכשרתו, כאשר הפיצוי מדורג לפי משך הישארותו, חצי שנה לאחר סיום הקורס הוא עזב את העבודה וארקיע תבעה ממנו פיצויים, בית הדין קבע שבמקרה זה הושקעו דמים רבים בהכשרת העובד שניתן להצדיק בגינם את הגבלת חופש העיסוק של אותו הטייס. אבל רק למשך תקופה מסוימת כאשר במקרה שלנו ההגבלה הייתה מדתית משום שנתנו מדרג מסוים לפיצויים שיצטרך לתת לחברה.
פס"ד שח"ל נגד טובל
- מדובר באדם שהיה איש מכירות בחברה ולאחר מכן מנהל, הוא היה חתום על סעיף סודיות ואי תחרות למשך שנה. אחרי שהוא סיים את עבודתו הוא ישר הלך לעבוד בחברה מתחרה, והחברה הישנה הגישה תביעה לבית הדין לפיצוי כספי וכן לצו שיורה לאותו עובד לשעבר שלא יעשה שימוש בסודות המסחריים של החברה ושלא יתחרה בה. בפס"ד זה נקבע שרשימת הלקוחות של אותו עובד הייתה בגדר סוד מסחרי משום שהחברה משיגה את הלקוחות מדלת לדלת והיא בעצם עושה מאמץ להשיג כל לקוח , לכן בית הדין חשב שזה בסדר להגביל את פנייתו של אותו עובד לשעבר ללקוחות של שח"ל.
יחסי עובד מעביד
מי הוא עובד מתי יש לי אחריות אליו האם קבלן הוא עובד שלך מתי יש לך שייכות על הרכוש של העובד הם להרחיב את הגדרה של עובד או לצמצם אותה ומבחנים שיש לזיהוי עובד ומעביד מתייחסים לנושא הזה מי הוא עובד
טיעונים בעד צימצום הגדרת עובד
בעידן המודרני שעלות העבודה למעסיק זה פקטור מאד חשוב והקטנת עלויות העבודה (שיעזרו לתחרות) מחייבת צמצמום הגדרת עובד
טיעונים בעד להרחיב את הגדרת עובד
שחשוב להעניק לכמה שיותר אנשים סל של זכויות מבחינה ערכית ומבחינה חברתית, וכדי שאותו אדם אשר עושה עבודה מסוימת יהיה מעמדו אשר יהיה לא יפגע.
מבחנים לזיהויים של יחסי עובד מעביד
מבחן השליטה והכפיפות
מבחן הקשר האישי
מבחן ההשתלבות
מבחן המעורב
מבחן השליטה והכפיפות
לפי מבחן זה עובד הוא כל אחד המקבל הנחיות והוראות מאדם אחר כיצד לעבוד והוא מציית לאותם ההוראות, נכון להיום המבחן הזה איבד את כוחו כמבחן עצמאי אשר באמצעותו בודקים מי הוא עובד אולם הוא כן עוזר להבין מי הוא עובד כאשר לא ניתן להשתמש במבחן ההשתלבות (להלן).
מבחן הקשר האישי
לפי מבחן זה נבחן האם אותו אדם צריך לבצע את העבודה באופן אישי והוא לא רשאי להיזקק למחליף או עוזר על חשבונו. המבחן הזה הוא מבחן שבודק תנאי הכרחי אבל לא תנאי מספיק, כלומר אם אדם מסוים עובד בעבודת תיוק אצל מישהו אבל מדי פעם הוא שולח מחליף במקומו- כלומר הוא לא עושה את זה תמיד באופן אישי אז לפי המבחן הזה נאמר שאין יחסי עובד מעביד. מבחן זה יכול לשלול יחסי עובד מעביד כלומר במקרה שהוא מתקיים ניתן לומר שלא מתקיים יחסי עובד מעביד. נציין שגם מבחן זה נמצא לצד מבחן ההשתלבות
מבחן ההשתלבות
מפן החיובי
למבחן זה ישנם שני פנים אחד חיובי ואחד שלילי. מבחינת הפן החיובי עלינו לבחון האם אותו עובד הוא חלק מאיזה שהיא יחידה ארגונית ניהולית שבמסגרתה אותו עובד נתון לסמכות מסוימת שנמצאת מעליו, למשל אם אנו מדברים על מפעל אז מפעל גדול שיש בו היררכיה עובדים הנהלה, ומדובר באיזה שהיא יחידה כלכלית שנותנת שירותים או עוסקת במסחר אז ברור שאם האדם שלפנינו הוא חלק מהיחידה הארגונית הזו אזי מדובר בעובד
מבחן ההשתלבות מפן שלילי
הפן השלילי (מצידו של העובד) של המבחן בוחן האם אותו אדם הוא בעצמו בעל עסק משלו שמשרת את המפעל באופן עצמאי, כדי לבחון האם מדובר בבעל עסק עצמאי ולא עובד, נבדוק האם הוא מחזיק אמצעי ייצור בבעלותו, האם הוא זה שנושא בהוצאות הייצור לבדו, נבדוק האם הוא מעסיק עובדים ונבדוק האם הוא נושא בסיכון בעצמו.
מבחן המעורב
במסגרת המבחן המעורב בית המשפט מביט על המצב של העובד ועל הנסיבות שבהם הוא שרוי ומחליט האם מתקיימים יחסי עובד מעביד . כלומר מדובר במבחן כללי (מבחן סל) שבמסגרתו בית המשפט חושב מה ראוי שיהיה. למשל ישנם כל מני אנשים שעובדים מהבית אז קשה לומר שמבחן ההשתלבות ומבחן השליטה מתאים להם ומכיוון שמבחינת המדיניות שלנו אנו מעוניינים להגן עליהם נשתמש במבחן המעורב.
פס"ד מור נגד אנגל
: סיפור המעשה הוא במשרד חקירות פרטי שבמסגרתו מי שניהל את המשרד לכל תיק הוא היה לוקח חוקר ממאגר החוקרים שהיו לו, כאשר החוקרים יכלו לסרב לבצע את הפעולה. במידה ונלקחה העבודה החוקר פועל לבד, החוקר קיבל בסופו של דבר תשלום של 25% מהשכר שקיבל מור כאשר ההוצאות השונות הוטלו חלקם על בעל הבית וחלקם על החוקר. יש לציין שאנגל (החוקר) שילם מיסים באופן פרטי. כאשר תבע החוקר ממור (בעל הבית) את זכויותיו הסוציאליות אמר בית המשפט שישנו כאן מבנה ארגוני ומאידך גם הפן השלילי לא התקיים- הוא לא היה בעל עסק עצמאי . בית המשפט בעצם אמר שלא נכון להסתכל רק על מבחן ההשתלבות אלא הסתכל על המבחן המעור